שאלה.
היית רוצה לשתף אתכם במשהו שראיתי היום. הלכו על המדרכה קבוצה של חיילים וחיילות. מולם הלכו שני נערים אז אחת החיילות נתקע באבן וקצת מעדה, מה שגרם לה כאילו בלי כוונה להישען על הנער שהלך לפניה. מיותר לציין שהאבות והאמהות גם של החיילת וגם של הנער קיבלו כאלה "ברכות" שחבל על הזמן ואני רוצה לשאול- למה אי אפשר היה להגיד אותו הדבר רק בדרך ארץ?? בין כל הקללות שעפו באוויר אפשר היה להבין שאותה המעידה הפריע להם. למה לא להבליג? אולי להתאפק? אולי בדרך זו גם החיילת וגם הנער היו נראים קצת יותר, איך לומר, מתורבתים או מחונכים. לעיתים יש לי הרגשה שאנחנו לא יודעים איזה תדמית "מעולה" אנחנו יוצרים לעצמנו - כל דבר קטן מקללים, מתעצבנים, רבים, מתחרפנים. למה שפשוט לא נשתמש קצת בחינוך שקיבלנו?????
היית רוצה לשתף אתכם במשהו שראיתי היום. הלכו על המדרכה קבוצה של חיילים וחיילות. מולם הלכו שני נערים אז אחת החיילות נתקע באבן וקצת מעדה, מה שגרם לה כאילו בלי כוונה להישען על הנער שהלך לפניה. מיותר לציין שהאבות והאמהות גם של החיילת וגם של הנער קיבלו כאלה "ברכות" שחבל על הזמן ואני רוצה לשאול- למה אי אפשר היה להגיד אותו הדבר רק בדרך ארץ?? בין כל הקללות שעפו באוויר אפשר היה להבין שאותה המעידה הפריע להם. למה לא להבליג? אולי להתאפק? אולי בדרך זו גם החיילת וגם הנער היו נראים קצת יותר, איך לומר, מתורבתים או מחונכים. לעיתים יש לי הרגשה שאנחנו לא יודעים איזה תדמית "מעולה" אנחנו יוצרים לעצמנו - כל דבר קטן מקללים, מתעצבנים, רבים, מתחרפנים. למה שפשוט לא נשתמש קצת בחינוך שקיבלנו?????