שאלה

[אשד4]

שאלה

שלום רב, האם יש בחוק השילוב אמירה המתייחסת למתן סיוע לילדים שהוריהם מסרבים מסיבות שונות לטפל בילדיהם (טיפול תרופתי או רגשי) או לעזור להם ודורשים שהעזרה תינתן בבית ספר בלבד. כמי שעובדת במערכת אני נתקלת במקרים לא מעטים בהם ילדים בלתי מטופלים זוכים לשעות שילוב למרות שאינם מפיקים ממנה כל תועלת כיוון שאינם מטופלים. הסיוע שניתן להם בא כמובן על חשבון ילדים אחרים שמטופלים ושנמצאים בסדר עדיפות נמוך יותר, אך בשל מיעוט המשאבים אינם זוכים לקבל סיוע.

 

[חיוך נצחי]

נשמע כאילו יש אמירה מאוד נחרצת

מאחורי השאלה/הודעה שלך. הייתי מרחיקה לכת ומציינת כי צרם לי לחוש בה מרירות כלפי הורים מסויימים. מה גרם לשים אותם על כסא הנאשמים? האם לדעתך הורים צריכים להיות מחוייבים לטפל כפי שמישהו במערכת החינוך או המסגרת הלימודית מחליט שזו הדרך? האם לדרוש כי המערכת תיתן סיוע זה באמת מוגזם? כל מי שזקוק לסיוע, מן הראוי שיקבל. האם ילדים מסויימים צריכים להיות ללא סיוע בשל העובדה שהתקציב הולך לכיסם של גדולי המדינה? לא הייתי ממהרת להפנות אצבע מאשימה כלפי ההורים. יכולה לאמר לך שילדיי, מטופלים תרופתית ואם צריך גם רגשית, אך עדיין- אני דורשת שמערכת החינוך תיתן להם סיוע בלימודיהם לפי צרכיהם פשוט- כי חלק מהקשיים נובעים מהצורה בה המערכת הזו עובדת. לא אוכל להתעלם מזה. כשהמחנכת של בני מתקשרת אליי ודורשת ממני ללמד אותו את אותיות האלף-בית אחר הצהריים, אני חושבת שהמערכת צריכה להבנות מחדש. הלוואי ויכולנו כולנו לממן מורים פרטיים וטיפולים פרטניים למכביר. מדוע? כי אז, לא היינו צריכים לגרום לילדים שלנו ללמוד במסגרת שאינה מלמדת אותם לאהוב את הלמידה, אלא ממאיסה אותה עליהם. אם לכעוס על מישהו, או לתהות על ביצועיו, הייתי נגשת לבדוק במערכת החינוך לפני שאחפש אותיות קטנות בחוק השילוב, הכופות על הורים לפעול בניגוד לאמונתם או יכולתם הכלכלית רק בגלל שלחוק כאן- אין ממש שיניים (תקציב)

 

[zivadina]

אחריות ההורים ואחריות בית הספר

אני חושבת שההורים אחראים יותר מבית הספר לגבי ילדם. אבל, להבדיל מבית הספר, ההורים מסתכלים על ילדם בעיניים מאוד סובייקטיביות, לטוב ולרע. לטוב, כי מאוד אכפת להם ממנו והם רואים בו בשר מבשרם. לרע, כי הם ממתקשים להודות (מתכחשים), לזהות ולטפל באופן ענייני בילדם, וגם יש להם הרבה פחות ידע מקצועי מאשר לבית הספר. אין לשכוח שבית הספר מקבל מימון מן המדינה כדי לטפל בלמידה של כל ילדיה, בלי קשר לשיתוף הפעולה עם ההורים. לכן, כדאי שהמורה יביא באופן עדין, סבלני וסובלני, את ההורים להכרה שיש לילד בעייה, ויש דרכים כאלה ואחרות לאבחן אותה ולטפל בה. לצערנו, מורים "רגילים" לא לומדים לחשוד או לזהות בלקויות למידה, ולא לומדים איך להתייחס לתלמידים לקויי למידה. אני מקווה שלימודי ההוראה יאפשרו לכל מורה, ללא קשר להתמחות שלו, להבין את הנושא כדי להביא לשילוב המוצהר של ילדים לקויי למידה במערכת החינוך. אנחנו נשמח מאוד לראותך בינינו כשואלת וכמייעצת.

 

[אשד4]

כן, אני מתוסכלת...

מגיבות יקרות, כן, כמי שעוסקת בחינוך יש בי תסכול ומרירות. וכמה מפתיע? התסכול הוא על מערכת החינוך. ובכן- כן, אפשר לשכוח מהמימון שבי"הס מקבל מהמדינה. הוא בטל בשישים לעומת הצרכים. האם מישהו מכם שמע בכותרות על הקיצוץ בשעות שילוב? לא, זה לא הופיע בכותרות. אני מוחה על כך שהמערכת מחייבת אותי לתת סיוע לילד שהוריו לא נוקפים אצבע. הוא ראשון על פי חוק לקבל עזרה , אך אינו מפיק מהעזרה מאומה. לעומתו, יושב ילד שהוריו חוסכים מפיתם על מנת שהילד יקבל טיפול (ולא משנה מאיזה סוג, שלא ישתמע כאן שאני מתכוונת לטיפול תרופתי בלבד, אני מתכוונת למשל גם ריפוי בעיסוק שמסובסד עד גיל 9 ע"י קופות החולים... או כל תרפיה אחרת...)ואצלינו בביה"ס הוא לא זכאי כי אין מספיק שעות שילוב... אז איפה הצדק? (אגב, חוק שילוב מדגיש שהעזרה תינתן בהתאם למשאבים...)לדוגמה- בביה"ס שאני עובדת הנמצא בפריפריה, עם אוכלוסיה בינונית, בעל קרוב ל500 תלמידים, קיבלנו אישור לעריכת 7 (כן, שבעה..) איבחונים (גם בחשבון, גם בעברית וגם פסיכולוגי...) לשנה... זה נראה לכם הגיוני? התפיסה שהמדינה- קרי ביה"ס חייב הוא ברמת ההצהרה בלבד! כדאי ללמוד את המספרים, את העובדות... ובאשר להכשרתן של המורות ותיפוקדן במסגרת חוק השילוב - בהזדמנות אחרת... ערב נעים לכולם.

 

[חיוך נצחי]

אכן המערכת מתסכלת ולכולנו, מכל היבט

מעורב, יש סיבות טובות לתסכול. דוגמאות יש אינספור לכל אחד מהמצבים שתיארת. הדור הבא של המדינה הזו, בצרות. לממשלה לא נראה שאכפת.

 

[שרון י ע ל]

עוד תגובה על מערכת החינוך וההורים

יש כאן מקום להפריד בין כמה דברים. אכן, הצמצומים במערכת הם שערוריתיים, לא בסדר וכו' וכו' אבל... ראשית, ילד שהוריו לא 'נוקפים אצבע' כדברייך, לא בהכרח לא יפיק כלום משעות שילוב, אולי, סוף סוף, מישהו מתייחס אליו. חשבת גם על הנקודה הזו? שילד שסובל פעמים רבות מהזנחה הורית לא אמור לסבול גם מהזנחה בית ספרית? גם אם הערך רב יותר כשההורים משתפים פעולה, עדיין, גם הילד שהוריו לא קיימים מספיק יכול להעזר ולהתרם, ואין בכוונתי להוסיף לו עוול על עוול. בנוסף, יש הנחה של המורים, לפעמים, שהם יודעים יותר נכון מה טוב לילד, גם יותר מהוריו. אז - הילד עדיין בחזקת ההורים, והם הדמויות הקיימות בחייו, והם יקבלו את ההחלטות שלהם, ומקומנו, כמורים, לכבד את החלטותיהם, לנסות לערב אותם, אך לא להתערב להם, ובטח שלא להתנקם בילד בגלל שהוריו לא עושים כפי שאני רוצה. השעות שילדים אלו מקבלים לא באים על חשבון ילדים אחרים, אלו שעות שמגיעות להם בדין, ואכן, המערכת היתה צריכה לדאוג לעוד שעות. אבל לא בדרך שתפגע בילדים שזו זכותם על פי דין. כותבת לך זאת כאחראית על שעות חינוך מיוחד (כלומר, טיפולים פרא-רפואיים וטיפולים רגשיים) באחת המתיאו"ת, וכמדריכה ארצית בתחום טיפולים בהבעה ויצירה מטעם משרד החינוך.

 

[נסיכה ג]

יעל הוצאת לי את המילים מהפה!

כל מילה שקולה וענינית! כשאני קראתי את ההודע הנ"ל כ"כ כעסתי שהעדפתי להגיב כשאני רגועה יותר, הקדמת אותי.