שאלה

גKיה

New member
שאלה

אם, או שמא כאשר, מתעוררים רגשי אהבה אצל מטפל כלפי מטופל, האם אסור לו בכל מקרה לשתף את המטופל ברגשותיו והוא צריך לשתוק! ולהמשיך את הטיפול מבלי לבטא זאת מילולית? או לסיים את הטיפול בהסבר כזה או אחר? או אולי שיתוף רגשי מצד המטפל הוא המנוף לטיפול כזה, שבו יש התאהבות של המטופל ואחר כך גילוי לב של המטפל.
 
כל התשובות מובילות למקום אחד

זה לא בריא.. כל הדברים שיהיו בין לבין, להגיד/לא להגיד לא משנים כרגע זה לא אמור להיות מטופל מגיע לטיפול בצורה פגיעה ויכול להיות שהוא עושה השלכות בגלל הטיפול/איכפתיות של המטפל ומפרשן לא נכון. חושבת שברגע שמטופל מרגיש דברים שכאלו עליו להפסיק את הטיפול. יש סיבה שיש חוק שאוסר על מגע מיני/ריגשי בין מטופלים למטפלים החוק מחמיר עד כדי שלילת רשיון המטפל
 

גKיה

New member
קצת דיווה לא הבנתי כלום

לא בריא להתאהב במטופל? תניחי מצב שמטפל כבר התאהב במטופל. פשוט קרה לו בלי שהוא התכוון. עכשיו, מה עליו לעשות לדעתך?
 

MommyHug

New member
לשתף!

גם בלימודים שלי למדתי וגם האינסטינקטים שלי אומרים לי שהמטפל צריך לשתף את המטופל גם במה שהוא גורם לו להרגיש, כי אחרי הכל- זה תמיד קשור למטופל מה שהוא מעורר אצל המטפל, וזה הטיפול שלו, ולכן תמיד תמיד צריכה להיות כנות טוטאלית. בקשר לללכת אחרי הרגשות- אסור, זה לא בריא למטופל, זה נוגד את המטרות הטיפוליות כמעט תמיד וזה נגד טובתו של המטופל. צריך תמיד לחשוב על טובת המטופל, והאם המעשה או האמירה תקדם את המטופל, תשרת את צרכיו או שמא ישרתו את המטפל בלבד...
 

sharonalo

New member
ממש ממש לא!

האינסטינקטים שלך לא נכונים ואני לא יודעת איזה לימודים למדת, אבל אסור למטפל לחשוף את רגשותיו כלפי המטופל, זה לא נכון מבחינה אתית וטיפולית. דבר אחד הוא לומר למטופל מה הוא מעורר באנשים סביבו ודבר אחר זה להתוודות על רגשות רומנטיים כלפיו. כנות טוטאלית במקרה כזה לא משרתת שום דבר, מה יקרה אחרי שהמטפל יתוודא על רגשותיו???? מה התועלת בדבר? ברגע שמטפל התוודה על רגשותיו, קשה מאוד לא ללכת אחרי הרגשות. א"א לחזור לטיפול רגיל כאילו שום דבר לא נאמר. זה מקשה מאוד על הטיפול! מניסיון...
 

MommyHug

New member
זה שני דברים שונים

שאת/ה מעלה להגיד ולעשות הם שני דברים שונים ולא אחד! להגיד צריך (למדתי באוניברסיטת ת"א אם לא אכפת לך...) וללכת אחרי הרגשות האלו לא. התועלת היא לדבר על זה, כי אי אפשר שדבר כזה יהיה בין המטפל למטופל ולא ידובר. מה אתה חושב, שהמטופל לא ירגיש בזה? למה המטפל צריך להיראות כמישהו שלא מסוגל לעבד את הרגשות שלו? המטפל לא אמור להסתיר כלום ואם היית לומד את המקצוע הטיפולי היית יודע
 

sharonalo

New member
טעות חמורה

לידיעתך למדתי מקצוע טיפולי ואני עוסקת בתחום כבר מספר שנים. אני בהחלט מודעת לבעיתיות בנושא. זה לגמרי לא נכון שהמטפל לא אמור להסתיר כלום מהמטופל (אני מתפלאת שככה מלמדים באוניברסיטת ת"א), להפך, המטופל הוא העיקר והמטפל חייב לשים את תחושותיו ורגשותיו בצד!!!! כל איש מקצוע בתחום יאמר לך זאת. והבעיה לא במטפל ואיך הוא מסוגל או לא מסוגל לעבד את רגשותיו, אלא, ההשפעה של הרגשות על המטופל!!!! אתה יודע למה זה גורם? לסערת רגשות, בלבול והרעת המצב. בהחלט אפשר שיהיו רגשות מצד המטפל ולא ידובר על כך, כל החכמה היא שהמטפל ידע להסתיר את רגשותיו (לא את כל רגשותיו, כמובן, אלא רגשות אהבה רומנטים), הרי ברור שכל מטופל מעורר אצל המטפל רגשות שונים, גם שליליים - האם את/ה חושב/ת שגם במקרה כזה על המטפל לדבר על רגשותיו? ודבר נוסף, מה הכוונה "לעשות ולהגיד הם שני דברים שונים"? בוודאי שהם שונים ואם היה מעשה, זוהי עבירה פלילית. אני מדברת על לומר את הדברים בלבד ותאמין לי שכשמטפל חושף את רגשותיו, א"א להמשיך בטיפול כשהמטופל יודע שהמטפל מאוהב בו. תחשוב איזו הרגשה זו... במיוחד אם למטופל יש בן זוג...
 

pomelit

New member
הבעיה באהבה

היא שהיא באה לידי ביטוי במילים. להגיד למטופל "התאהבתי בך" זה בעצם כבר "ללכת אחרי הרגשות" כמו שאת קוראת לזה. זה בוודאי משנה את אופי הטיפול מאותו רגע. לחשוף רגשות - כן. חשיפה טוטאלית - אני לא בטוחה. כנות טוטאלית היא לא בהרח חשיפה מוחלטת של הרגשות. בוודאי "התאהבות" שזה מן מושג מעורפל מאוד ומורכב מאוד, ובוודאי אפשר לחשוף חלקים מהתחושות בלי להשתמש דווקא במונח טעון ובעייתי כל כך במערכת יחסים טיפולית. לא להגיד "התאהבתי בך" אלא להגיד את זה בצורה אחרת שתבהיר שיש רגשות אמיתיים ועמוקים, מבלי להפוך את המטופל לאחראי לבריאות הנפשית של המטפל שלו.
 

sharonalo

New member
לגאיה

אני יכולה לספר לך מניסיוני, שכאשר מתעוררים רגשי אהבה של מטפל כלפיי מטופל - אסור לו לשתף את המטופל ברגשותיו, זה לא נכון מבחינה טיפולית ואנושית. אדם מגיע לטיפול כאשר בריאותו הנפשית לקויה והדבר האחרון שהוא צריך זה רגשות רומנטיים מהמטפל שלו! הרי אין תועלת בוידוי זה. תאמיני לי שזה הורס לחלוטין את הטיפול. צריך להיות אדם בעל כוחות נפש אדירים כדי לא ללכת בעקבות הרגשות. מטפל שמתוודה על רגשותיו, מעמיד את המטופל במצב קשה מאוד ומעורר בו סערת רגשות מיותרת! על המטפל להעמיד את עצמו ורגשותיו בצד!!!!! תבדקי ברוב סיפרי הפסיכולוגיה, גם החדשניים ביותר וגם בקוד האתי של המטפלים למיניהם... במובן מסוים זו ממש עבירה על החוק (תלוי כמובן איזה דברים נאמרו מצד המטפל). משתמע מדברייך שגם לך יש ניסיון דומה, או שאני טועה?
 

גKיה

New member
שרון

לא קלטתי אם את בן או בת. בכל מקרה, חיבוק של אמא העלתה מספר נקודות חשובות בתשובתה, ששווה לקרוא שוב. האם את חושבת שאם מטפל מפתח רגשות חזקים למטופל עליו לסיים את הטיפול או שמראש אסור לו לפתח רגשות כאלה?
 

sharonalo

New member
גאיה

תקראי שוב את מה שכתבתי בתשובתי. בוודאי שאי אפשר לדרוש ממטפל לא לפתח רגשות. איך הוא יכול לשלוט ברגשותיו? הרי גם הוא בן אדם וכמו כולנו יש לו רגשות שונים כלפי אנשים שונים. לא זו היתה כוונתי. אני חושבת שלמטפל אסור לחשוף בפני המטופל את רגשותיו ובטח שלא לשדר לו אותם. אם המטפל חושב שרגשותיו כלפיי המטופל, לא יפגמו בהצלחת הטיפול - אין סיבה להפסיקו. זאת בתנאי שהוא לא מעלה את רגשותיו לדיון ומשאיר אותם מחוץ לטיפול. דרך אגב, אני בת ולא ענית על מה ששאלתי...
 

pomelit

New member
אני לא בטוחה שאלה האופציות היחידות

אם יש התאהבות, צריך לבדוק מאיפה היא מגיעה. גם אצל ראובן ההתאהבות הזו לא צמחה יש מאין. היא עונה לו על צרכים מסויימים, שהיה אולי צריך לבדוק ולפתור לפני שהוא יצא איתם מול נעמה. אתה לא ילד קטן ומתלהב שמתאהב עד האוזניים ולא יודע מאיפה זה בא לך. לך להדרכה, לך לטיפול - אל תשתמש במטופלים שלך באופן שלא יקדם אותם. אין פסול אינהרנטי בהבעת רגשות כלפי המטופל לדעתי, יש פסול כשההבעה הזו היא לא לטובת המטופל.
 
שיתוף רגשי

ככלל, מטפל צריך להיות מודע למה שמטופל מעורר בו. לפעמים התחושות קשורות רק למטפל, ולפעמים ( כמו במקרה של נעמה, לדעתי) זו מניפולציה שהמטופל מפעיל- לאו דווקא במודע. חשיפה רגשית- במקרה של מניפולציה רגשית ( בעיקר) היא חשובה כיון שזה מפתח להבין את חלקו ביחסי- גומלין אחרים שהוא נמצא בהן, והטיפוך- מקומו לחשוף אותן
 
ממה שידוע לי, וההגיון אומר לי...

שהמטפל לא צריך לשתף את מטופלו שהתאהבותו בו. מטפל שמתאהב במטופלו (אם מי מהם נשואים/לא נשואים - לא רלוונטי כרגע) - זוהי פאשלה של המטפל, והוא אמור לטפל בה בעצמו, מבלי להשליך על הטיפול מעמסה נוספת, שכלל לא שייכת לעולמו של המטופל. נזכור: מטרת הטיפול היא לעזור לאדם לזכות בהצצה לתוך נפשו הוא, להבין את התהליכים המתרחשים בה, ומשם לפעול, מתוך מודעות, כפי שהוא רוצה לפעול. הגילוי כי המטפל מאוהב בו, לא יתרום לכך, ורק יוסיף בלבול
 
למעלה