שאלה!!!!

שאלה!!!!

למה רק אחרי שמאבדים משהו מבינים עד כמה הוא היה חשוב לנו?!!?? למה רק אז מתחילים להתעורר למציאות הזאת ולהבין כמה הוא חסר לנו...?!?
 
שאלה שאלתית...

כי... לצערי המובן מאליו גורם לנו לא להקדיש תשומת לב והערכה כשמאבדים מנסים לשחזר את העבר אך זוכרים רק או יותר את הטוב והיפה ואז מרגישים החמצה שלא הערכנו ושלא מצינו
 
דרך אגב...

זה לאו דוקא אומר שתחושת ההחמצה אכן נכונה שנכון לנו להרגיש שאיבדנו משהו טוב ויפה
 
אבל,

לפעמים זוכרים רק את הטוב והיפה וזה גורם לצער... ובעצם שוכחים שזה לא היה רק טוב ויפה ואולי יש לכך סיבה שאין לנו את אותו הדבר הזה כבר... למשל אני נפרדתי ממישהי שהייתי איתה הרבה זמן... קשר מבלבל מאוד... אבל סיימתי אותו... ואני לא יודע למה אני נזכר בה לאחרונה וחושב על הדברים הטובים שהיו לנו יחד וזה גורם לי לצער שאני לא איתה יותר... ומרגיש שאיבדתי אותה... אבל אם אני באמת אחזור לאותה תקופה... לא רציתי להמשיך את הקשר הזה כי זה לא התאים לי ולא אהבתי אותה... קיצר מה זה מבלבל... כי אני נזכר בה לאחרונה הרבה ולא קל לי להמשיך הלאה...
 
למה...? הממממ....

זה מין עיוורון אנושי כזה, שקיים אצל רוב האנשים, שהם לוקחים הכל כמובן מאליו, ובכלל לא מודעים לכל מה שיש להם.
 
מסכימה, ואחרי מספר פעמים שהבנו

שהחמצנו משהו טוב, זה מוביל אותנו להעריך את החדש שמגיע. ההבנה של ההחמצה היא שיעור טוב.
 

העכביש2

New member
בכל מקרה

הערכת הרגע הזה וקבלת העובדה שהכל משתנה כל הזמן יכולה להועיל לנו גם כשקורים דברים מבאסים -- שלא לדבר על פרידות שהן כידוע, דבר קשה
 
למעלה