שאלה
היי, אני ובעלי החלטנו להתגרש. ההחלטה באה ממקום שקט ובלי פיצוצים או מריבות קשות אלא מתוך הבנה שאין לנו יותר הרבה מן המשותף ושחיים כשותפים לדירה ולילד אינם שיא האושר מבחינת שנינו ושעדיף שכל אחד ינסה למצוא את האושר שלו בכיוונים אחרים. בקיצור, פרידה יפה ובלי יותר מדי תסכול או משקעים. ולמה אני מספרת את זה? קודם כל כי עדיין קשה לי (למרות שאני מניחה שהיוזמה היא יותר שלי משלו), כי אני לא יודעת איך להמשיך הלאה - אני לא עובדת ועד שאני אסיים את התואר זה לא ממש אופצייה (לפחות עוד חצי שנה) ולכן אני אעבור בשלב הראשון שבטח ימשך לפחות שנה להורים שלי שחשוב לציין לא ממש מאושרים מהרעיון (גם מהגירושין אבל בעיקר לא מהרעיון שאני אגור אצלם). אז אני מפחדת אך יודעת שעם כל הפחד והקושי זה הצעד הנכון. השאלה החשובה באמת שאני רוצה להפנות אליכם, היא איך להסביר את המצב לילד בן 3.5 כך שיהיה לו קל להבין. החלטנו עם בן זוגי שנישאר יחד עוד 3 חודשים כדי שנוכל לספר לילד על השינוי אחרי שהוא יתרגל לגן החדש שלו (לא אלף שינויים במכה) אבל איך לספר לו, מה להסביר כי זה לא שהוא רואה אותנו רבים או שיש הרבה מתח על פני השטח, אבל מצד שני זה מורגש כי אנחנו לא נוסעים יחד לבילויים משפחתיים כמעט (בעיקר בגלל הלימודים שלי אבל גם כי ככה יותר נח...) זהו, אני יכולה לספר לכם עוד המון דברים אבל אני אתמצת ואם יהיו עוד שאלות אני אשמח לענות. בקיצור - יש איזו דרך לעשות את זה שזה יראה כטבעי, כחלק מהחיים או שעדיף קצת יותר דרמה כדי שלא יבין שככה זה אצל כולם (למרות שלפי מיטב הבנתי, אצל חצי מהאוכלוסייה זה באמת כככה)? בקיצור, תנדבו לי מנסיונכם מה ואיך עושים? בתודה מראש, ליה
היי, אני ובעלי החלטנו להתגרש. ההחלטה באה ממקום שקט ובלי פיצוצים או מריבות קשות אלא מתוך הבנה שאין לנו יותר הרבה מן המשותף ושחיים כשותפים לדירה ולילד אינם שיא האושר מבחינת שנינו ושעדיף שכל אחד ינסה למצוא את האושר שלו בכיוונים אחרים. בקיצור, פרידה יפה ובלי יותר מדי תסכול או משקעים. ולמה אני מספרת את זה? קודם כל כי עדיין קשה לי (למרות שאני מניחה שהיוזמה היא יותר שלי משלו), כי אני לא יודעת איך להמשיך הלאה - אני לא עובדת ועד שאני אסיים את התואר זה לא ממש אופצייה (לפחות עוד חצי שנה) ולכן אני אעבור בשלב הראשון שבטח ימשך לפחות שנה להורים שלי שחשוב לציין לא ממש מאושרים מהרעיון (גם מהגירושין אבל בעיקר לא מהרעיון שאני אגור אצלם). אז אני מפחדת אך יודעת שעם כל הפחד והקושי זה הצעד הנכון. השאלה החשובה באמת שאני רוצה להפנות אליכם, היא איך להסביר את המצב לילד בן 3.5 כך שיהיה לו קל להבין. החלטנו עם בן זוגי שנישאר יחד עוד 3 חודשים כדי שנוכל לספר לילד על השינוי אחרי שהוא יתרגל לגן החדש שלו (לא אלף שינויים במכה) אבל איך לספר לו, מה להסביר כי זה לא שהוא רואה אותנו רבים או שיש הרבה מתח על פני השטח, אבל מצד שני זה מורגש כי אנחנו לא נוסעים יחד לבילויים משפחתיים כמעט (בעיקר בגלל הלימודים שלי אבל גם כי ככה יותר נח...) זהו, אני יכולה לספר לכם עוד המון דברים אבל אני אתמצת ואם יהיו עוד שאלות אני אשמח לענות. בקיצור - יש איזו דרך לעשות את זה שזה יראה כטבעי, כחלק מהחיים או שעדיף קצת יותר דרמה כדי שלא יבין שככה זה אצל כולם (למרות שלפי מיטב הבנתי, אצל חצי מהאוכלוסייה זה באמת כככה)? בקיצור, תנדבו לי מנסיונכם מה ואיך עושים? בתודה מראש, ליה
