שאלה

dudu1999

New member
שאלה

בגיל קטן מאד היתה לי בעיה בדיבור שלא ידעתי להגות אותיות מסוימות (כמו לדוגמא ח') היתי אצל קלינאית תקשורת (זה היה בגיל 5 אני חושב) והבעיה נפתרה. מאז שאני זוכר את עצמי אני מגמם - במידה כזאת או אחרת (לא זכורה לי תקופה שבה לא גמגתי בכלל - הגמגום אצלי מתגבר בתקופות של לחץ וכו') , שמתי לב למספר עובדות בקשר לגמגום שלי: 1) ברגע שאני לבד , וקורא משהו בקול רם/מקליט את עצמי - אני לא מגמם *בכלל*. 2) ברגע שאני מתכנן מראש מה להגיד - דווקא אז אני לא אצליח להגיד את אותו הדבר בשטף , לדוגמא: אני מתקשר בטלפון לחנות לשאול משהו - אם אתכנן מראש מה אני הולך לשאול *בדיוק* אני אגמגם, אך אם לא אתכנן , ואשאל באותה השנייה [מבלי שתכננתי מראש] - אני לא אגמגם. 3) שמתי לב שיש משפטים שקשה לי יותר להגיד , לדוגמא : ברגע שאני מתקשר לחברים שלי קשה לי לדוגמא לומר : שלום , x נמצא? - אלא קל לי יותר להגיד "שלום , x שם?" - זה אמור להעיד על משהו? [עכשיו שמתי לב שהאות נ' בתחילת מילה קשה לי יותר לעגות]. 4) אני מדבר שעות בטלפון עם חברים/ידידות שלי , ושמתי לב שלא אחת אני פשוט מחליף מילים או אומר "נו.. מה השם של זה" - האם כדאי להתעקש להגיד את המילה שרציתי להגיד עד שהיא תצה בלי גמגום ? 5) האם עצם העובדה , כמו שאמרתי , שאני מגמם רק שאני -מדבר עם מישהו- ולא כאשר אני מקליט לעצמי לדוגמא חומר למבחן , מעיד על כך שכל הבעיה היא למעשה בעיה של חרדה? האם כל הגמגום עצמו היא בעיה פיזיולוגית או פסיכולוגית? תודה מראש.
 

dudu1999

New member
מה גם

לאנשים לוקח זמן לשים לב שאני מגמם. ז"א - ברגע שאני לא לחוץ , אני כמעט ולא מגמם. לדוגמא: שנה שעברה לקחתי שיעורים פרטים באנגלית. למורה הפרטית לקח כמעט שעה שלמה לשים לב שאני מגמם.
 

shuky63

New member
רוב המגמגמים מדברים שוטף כשהם לבד

הנטיה הפזיולוגית שיש לנו לגמגם לכשעצמה יוצרת הפרעת דיבור קלה מאד מאד. מה שמחמיר את ההפרעה זה המודעות שאנחנו מפתחים להפקת הדיבור והנסיון שלנו לשלוט "ידנית"בכל הגה שיוצא לנו מהפה,וזה בשילוב עם מצב חרדה. תחשוב שגם אדם לא מגמגם ,מגמגם לפעמים במצבי חרדה קיצוניים ,תוסיף לזה את העובדה שמערכת הפקת הדיבור שלנו לא בנויה להיות מופעלת ידנית אלא אוטומטית על ידי המוח,ותוסיף את הבעיה הפזיולוגית ואז תקבל גמגום. כשאתה לבד אתה לא חרד וגם אתה לא מנסה לשלוט בהפקת הדיבור כי אין לך מאזין ואתה לא חושש לגמגם ולכן כיוון שהבעיה הפזיולוגית היא חלק מאד שולי בקביעת חומרת הגמגום,אתה לא תגמגם. מה שכתבת בסעיף 2 מתאר בדיוק את מה שהסברתי.גם אני כשאני עונה לטלפון בעבודה וצריך להציג את עצמי,אם אני חוטף את השפופרת בצילצול הראשון ובלי לחשוב לא אגמגם.כשאני משתהה בהרמת השפופרת אני מתחיל לחשוב ולתכנן ובדרך כלל מגמגם.
 

light blue

New member
כל המאפינים שכתבת

על הגמגום שלך, איפיינו גם אותי בתור נער, ואני מניח שעוד הרבה אחרים פה. היום אני בן 32, וממש לא חושב על זה כבר, אם כי נראה לי שלפעמים אני עדיין מחליף מילים, אבל לעתים די רחוקות. לגבי הגמגום, מניחים שהמקור שלו כולל נטיה פיסיולוגית (אולי גנטית) + השפעה פסיכולוגית (חרדה/זעם וכיו"ב).
 

Black monday

New member
יש לי שאלה אליך...

אתה נראה לי די מבין בתחום..כי כבר עברת הרבה בזה אתה כבר לא נער... אתה חושב שעצבים קשורים לגמגום? ז"א יכול להיות שהם ילד כמוני עצבני אז זאת הסיבה לגמגום?
 
למעלה