שאלה
שלום, אני בת 25, ומאז שאני זוכרת את עצמי נחשבתי לילדה מאוד מעופפת. הדבר בא לידי ביטוי בחולמנות, פיזור, קושי בהקשבה בשיעורים, איבוד חפצים... בגיל צעיר הייתי תלמידה ממוצעת, אך מרגע שהמודעות לחשיבות ההישגים עלתה אצלי השתפרתי באופן משמעותי בלימודים. כיום יש לי תואר ראשון בתחום שנחשב לא קל. העניין הוא שעד היום יש לי נטייה לשקוע בהרהורים באופן בלתי נשלט, ולעיתים אני ממש מכריחה את עצמי להתרכז, דבר שבסה"כ מעייף אותי. קורה שאנשים משוחחים איתי, ואני מוצאת אחרי מספר דקות שלא שמתי לב מה אמרו לי. דבר נוסף- אני מתקשה להתחיל משימות מורכבות ודוחה אותן עד כמה שניתן. אז ראשית רציתי לדעת האם זה נשמע כמו הפרעת קשב כלשהי, ושנית- למרות שהדבר כביכול לא הפריע לי להגיע להישגים, אני מרגישה שקצת יותר פוקוס היה מביא אותי רחוק יותר. האם אפיונים אלו מצדיקים טיפול תרופתי?
שלום, אני בת 25, ומאז שאני זוכרת את עצמי נחשבתי לילדה מאוד מעופפת. הדבר בא לידי ביטוי בחולמנות, פיזור, קושי בהקשבה בשיעורים, איבוד חפצים... בגיל צעיר הייתי תלמידה ממוצעת, אך מרגע שהמודעות לחשיבות ההישגים עלתה אצלי השתפרתי באופן משמעותי בלימודים. כיום יש לי תואר ראשון בתחום שנחשב לא קל. העניין הוא שעד היום יש לי נטייה לשקוע בהרהורים באופן בלתי נשלט, ולעיתים אני ממש מכריחה את עצמי להתרכז, דבר שבסה"כ מעייף אותי. קורה שאנשים משוחחים איתי, ואני מוצאת אחרי מספר דקות שלא שמתי לב מה אמרו לי. דבר נוסף- אני מתקשה להתחיל משימות מורכבות ודוחה אותן עד כמה שניתן. אז ראשית רציתי לדעת האם זה נשמע כמו הפרעת קשב כלשהי, ושנית- למרות שהדבר כביכול לא הפריע לי להגיע להישגים, אני מרגישה שקצת יותר פוקוס היה מביא אותי רחוק יותר. האם אפיונים אלו מצדיקים טיפול תרופתי?