איך מספרים..
לקח לי הרבה הרבה זמן, ובמבט לאחור יותר מדי זמן, לספר לחברים הקרובים. בחרתי לספר בהתחלה לשני חברים טובים שלי בלימודים. הם הגיבו בצורה יוצאת דופן. איך מספרים.. זה דורש הרבה אומץ, דפיקות לב, חששות וחוסר נעימות- ככה לפחות עבורי. ולשמחתי, אחרי זמן קצר זה אפילו לא נהיה issue וזה מה שאני כ"כ אהבתי עם החברים הללו בפרט ובחברה החילונית (לא כולה אבל הרבה ממנה) בכלל. עבור אנשים דתיים זה תמיד יהיה issue- תמיד יתביישו בך, ירחמו עליך, יגעלו ממך. לי יש חברים שלא רק שמקבלים אותי אלא מעריצים את האומץ שלי להלחם על מי שאני באמת- בפנימיות שלי- ולא איך שאבא ואמא שלי היו רוצים שאהיה. כבר חצי שנה יש לי חבר וברגע שיש לך בן זוג זה היה עבורי עולם אחר. מישהו לחלוק איתו הכל- פחדים, חששות, תקוות אכזבות ומעל הכל אהבה. אני מניח שזה עוד שלב מוקדם עבור בן דוד שלך, ויכול להיות שהוא לא יבחר בדרך הזאת, אך אשמח (ואני מתכוון לזה ברצינות) לתת לו את כל העזרה והתמיכה שאוכל. אם את מעוניינת שלחי אלי הודעה בפרטי ואחזור אליך.