שאלה...
שלום רב, אני שוקלת להגיש תביעת רשלנות רפואית ואני מבקשת לברר עימך אם יש לי קייס. ביוני האחרון (2004) נכנסתי להריוני הראשון. הכל היה תקין, הריון שנקלט מהר. במשפחת בעלי עוברת בתורשה מחלת ADPKD(מחלת הכליות הפוליציסטיות). המחלה מתבטאת בד"כ בהופעה בגיל מאוחר, אז מופיעות ציסטות בודדות בכליות ובהמשך הן מתרבות. לאורך השנים וככל שהציסטות מתרבות יורד התפקוד הכלייתי עד שהאדם מגיע למצב של אי ספיקת כליות והטיפול בשלב זה הוא של דיאליזות, בהמשך יכול להגיע גם להשתלת כליות, פגיעה בכבד וכדומה. במידה ועוקבים אחרי המחלה לאורך השנים מספיק מעקב אחרי לחץ דם ותפקודי כליה(בדיקות דם). כאמור,] ברוב המכריע של המקרים המחלה מחריפה עד אי ספיקת כליות רק בגילאים מבוגרים (30 ומעלה). במשפחה של בעלי אימו חולה במחלה (בת 59, ציסטות רבות, יש לה רק לחץ דם מעט גבוה, שמטופל בכדורים מתאימים). בעלי (בן 29), וכל אחיו (בני 31, 25 ו-21) גם הם גילו כבר ציסטות ועל כן הוכרזו כחולים במחלה. חשוב לציין שאף לא אחד מהם לא סובל ממגבלות כלשהן בשל ה"מחלה". "מחלה" במרכאות מכיוון שבאמת אין השפעות לבד מהצורך, בגיל מבוגר, במעקב אחר לחץ דם, כאמור. יתרה מכך, כולם שירתו ביחידות קרביות והפרופיל של כולם הוא גבוה. המחלה לא מגבילה אותם בכלל. כאשר נכנסתי להריון ידענו על המחלה, לא חשבנו שמדובר בעניין שדורש בדיקה מיוחדת או מעקב מיוחד מאחר וכאמור, לכל המשפחה יש כליות פוליציסטיות ואין כל השפעה אמיתית על חייהם. עברתי סקירה ראשונה ומי שפיר - הכל היה תקין לגמרי. בסקירה מאוחרת (בוצעה אצל רופא מומחה מהשורה הראשונה בארץ) התברר שהכליות מעט אקוגניות (מופע בוהק באולטרסאונד). לאור הרקע של הכליות הפוליציסטיות הפנה אותנו הרופא לסקירה מורחבת נוספת בנוכחות נפרולוג מומחה. הרושם שהוא העביר לנו היה שחשוב לבדוק את העניין, אולם אין דחיפות או לחץ. לאחר כשבועיים ביצענו את הבדיקה המורחבת ע"י רופא מומחה נוסף לאולטרסאונד בנוכחות נפרולוג ילדים שהוא מנהל מחלקה נפרולוגית לילדים. לפגישה הגענו שלווים בגלל שידענו שהמחלה מופיעה בגיל מאוד מאוחר והיתה לנו את הדוגמא הטובה של כל המשפחה של בעלי-לא היתה לנו סיבה לחשוב שאצל העובר יהיה אחרת. בבדיקה הזו הכליות היו שוב אקוגניות והפעם גם מעט מוגדלות, לטענת מומחה האולטרסאונד (בבדיקה נכח גם מנהל מחלקת האולטרסאונד בבית החולים). להפתעתנו וזוועתנו הרופא הנפרולוג הודיע לנו שהעובר שלנו חולה במחלת הכליות הפוליציסטיות וכי האקוגניות מצביעה באופן חד משמעי על כך שהכליות כבר עכשיו מלאות ציסטות ועל כן הוא צפוי לפתח אי ספיקה כלייתית בשלב מוקדם ביותר - אם לא כבר במהלך ההריון אז זמן מועט מאוד לאחרי הלידה. בשל המופע החריף נאמר לנו שההידרדרות גם תהיה מהירה וקשה יותר מהדוגמא של המשפחה של בעלי. כשהמשכנו להיות רגועים הוא אמר שהוא מרגיש צורך להבהיר לנו את המצב, ש-90% שהעובר חולה במצב מתקדם ושבמקרים "קלים מאלה אנשים עושים הפלות". מיותר לציין את גודל הזעזוע והמכה הקשה שניחתה עלינו, שכן הרופא טען שאין כל קשר לעובדה שבמשפחה של בעלי המקים אחרים לגמרי. זה לא אומר כלום על העובר שלנו. לא קיבלנו את רוע הגזירה ופנינו לנפרולוג ילדים נוסף בבי"ח אחר שהיה פחות נחרץ ואמר שקשה לצפות, ושעם הרקע המשפחתי סביר שהאקוגניות נובעת מבעיה בכליות אבל אין דרך לדעת במאה אחוז. פנינו לרופאה מומחית נוספת שהיתה גם היא הרבה פחות נחרצת מהרופא הראשון ואמרה שבאמת קשה לצפות ושאכן הרקע המשפחתי בצירוף התוצאות בעייתי, אך יכול להיות שיוולד הילד ולא יתרחש התרחיש שצפה בכזו נחרצות הרופא הראשון. היא המליצה לנו לבצע MRI לעובר כדי לראות אם יש ציסטות. היועצת הגנטית שליוותה אותנו החל מהבדיקה של הרופא הראשון(והיא באותו בי"ח שהוא עובד בו) טענה שללא ספק העובר חולה והוא במצב קשה, שבמקרים כאלה עושים הפלות, ושאין שום טעם בMRI כי ברור לגמרי שהכליות פוליציסטיות וגם אם עדיין לא רואים ציסטות, הריקמה הכלייתית כבר חולה והן יופיעו בקרוב. אף אחד מהרופאים בבי"ח הראשון לא אמר לנו מפורשות - לכו תעשו הפלה. אבל אמרו 90% שהעובר חולה בצורה קשה, אמרו שבמקרים פחותים עושים הפלות, אמרו שלא כדאי לעשות MRI ולמעשה גם לא נתיחה פתולוגית כי זה מיותר לגמרי, שכן התוצאות ברורות לחלוטין. העובר הזה חולה. ההשתלות והדיאליזה מעבר לפינה... הרושם שהם נתנו, המסר מאחורי המילים היה כזה שהדיוטות בתחום הרפואה, כמונו, לא יכלו להחליט אחרת. בוודאי לא בתנאי הלחץ, המתח הנפשי העצום, הבלבול וחוסר הידע העצום שלנו (שרק התעצמו נוכח חוסר הידע של הרופאים שאמרו שיש רק מקרים מועטים ביותר כמו שלנו ולכן אין סטטיסטיקות מספיקות כדי לתת המלצה שמגובה ביותר עובדות). עברנו לידה מוקדמת קשה ביותר בחודש שביעי. חוויה טראומטית ביותר, הצלחתי ללדת רק אחרי 4 ימים של כאבים. הטראומה הנפשית היתה עצומה, בעיקר מאחר ומדובר בילדנו הראשון. למרות הטענה של היועצת הגנטית שאין טעם בנתיחה פתולוגית ביקשנו לבצע נתיחה כזו. הדו"ח הצביע על כך שהעובר היה בריא לגמרי. הכליות מושלמות, אין אפילו הגדלה, כמו שראו באולטרסאונד. גם הבדיקה ההיסטולוגית יצאה תקינה לגמרי (אין רקמה חולה). שום דבר ממה שצפו לנו לא היה נכון. העובר היה עובר בריא לגמרי. האם יש טעם לתבוע את היועצת הגנטית ובית החולים שנתנו לנו חוות דעת כל כך נחרצות באשר למצב של העובר? היועצת אמרה שאין טעם בMRI ושאין שום טעם בנתיחה כי התוצאות ברורות לגמרי ואין שמץ של ספק שהעובר חולה. על סמך הנחרצות הזו, התחזיות הקשות, החלטנו לחסוך סבל מהתניוק העתידי שלנו ועברנו את הטראומה האיומה שעברנו. והכל לחינם. עברנו בירור גנטי באותו בי"ח כשהיועצת מכוונת אותנו לבצעו בכדי שבהריונות הבאים נעשה סיסי שיליה בשבוע מוקדם ואם העובר נשא נפיל. המסר הוא- לא נורא, נכנסתם להריון מהר ותיכנסו שוב להריון, הכי הרבה לא בריא- תפילו שוב. בשבילנו נפלו השמיים. חרב עולמנו. סמכנו על הרופאים והם הטעו אותנו. נכון שאיש לא אמר במפורש שנפיל, אבל המידע שמסרו לנו והחומרה שבה הוצגו הדברים איפשרה לנו לבחור רק באופציה של הפלה. ארחי הסיפור הארוך הזה (מתנצלת...) - מה דעתך?
שלום רב, אני שוקלת להגיש תביעת רשלנות רפואית ואני מבקשת לברר עימך אם יש לי קייס. ביוני האחרון (2004) נכנסתי להריוני הראשון. הכל היה תקין, הריון שנקלט מהר. במשפחת בעלי עוברת בתורשה מחלת ADPKD(מחלת הכליות הפוליציסטיות). המחלה מתבטאת בד"כ בהופעה בגיל מאוחר, אז מופיעות ציסטות בודדות בכליות ובהמשך הן מתרבות. לאורך השנים וככל שהציסטות מתרבות יורד התפקוד הכלייתי עד שהאדם מגיע למצב של אי ספיקת כליות והטיפול בשלב זה הוא של דיאליזות, בהמשך יכול להגיע גם להשתלת כליות, פגיעה בכבד וכדומה. במידה ועוקבים אחרי המחלה לאורך השנים מספיק מעקב אחרי לחץ דם ותפקודי כליה(בדיקות דם). כאמור,] ברוב המכריע של המקרים המחלה מחריפה עד אי ספיקת כליות רק בגילאים מבוגרים (30 ומעלה). במשפחה של בעלי אימו חולה במחלה (בת 59, ציסטות רבות, יש לה רק לחץ דם מעט גבוה, שמטופל בכדורים מתאימים). בעלי (בן 29), וכל אחיו (בני 31, 25 ו-21) גם הם גילו כבר ציסטות ועל כן הוכרזו כחולים במחלה. חשוב לציין שאף לא אחד מהם לא סובל ממגבלות כלשהן בשל ה"מחלה". "מחלה" במרכאות מכיוון שבאמת אין השפעות לבד מהצורך, בגיל מבוגר, במעקב אחר לחץ דם, כאמור. יתרה מכך, כולם שירתו ביחידות קרביות והפרופיל של כולם הוא גבוה. המחלה לא מגבילה אותם בכלל. כאשר נכנסתי להריון ידענו על המחלה, לא חשבנו שמדובר בעניין שדורש בדיקה מיוחדת או מעקב מיוחד מאחר וכאמור, לכל המשפחה יש כליות פוליציסטיות ואין כל השפעה אמיתית על חייהם. עברתי סקירה ראשונה ומי שפיר - הכל היה תקין לגמרי. בסקירה מאוחרת (בוצעה אצל רופא מומחה מהשורה הראשונה בארץ) התברר שהכליות מעט אקוגניות (מופע בוהק באולטרסאונד). לאור הרקע של הכליות הפוליציסטיות הפנה אותנו הרופא לסקירה מורחבת נוספת בנוכחות נפרולוג מומחה. הרושם שהוא העביר לנו היה שחשוב לבדוק את העניין, אולם אין דחיפות או לחץ. לאחר כשבועיים ביצענו את הבדיקה המורחבת ע"י רופא מומחה נוסף לאולטרסאונד בנוכחות נפרולוג ילדים שהוא מנהל מחלקה נפרולוגית לילדים. לפגישה הגענו שלווים בגלל שידענו שהמחלה מופיעה בגיל מאוד מאוחר והיתה לנו את הדוגמא הטובה של כל המשפחה של בעלי-לא היתה לנו סיבה לחשוב שאצל העובר יהיה אחרת. בבדיקה הזו הכליות היו שוב אקוגניות והפעם גם מעט מוגדלות, לטענת מומחה האולטרסאונד (בבדיקה נכח גם מנהל מחלקת האולטרסאונד בבית החולים). להפתעתנו וזוועתנו הרופא הנפרולוג הודיע לנו שהעובר שלנו חולה במחלת הכליות הפוליציסטיות וכי האקוגניות מצביעה באופן חד משמעי על כך שהכליות כבר עכשיו מלאות ציסטות ועל כן הוא צפוי לפתח אי ספיקה כלייתית בשלב מוקדם ביותר - אם לא כבר במהלך ההריון אז זמן מועט מאוד לאחרי הלידה. בשל המופע החריף נאמר לנו שההידרדרות גם תהיה מהירה וקשה יותר מהדוגמא של המשפחה של בעלי. כשהמשכנו להיות רגועים הוא אמר שהוא מרגיש צורך להבהיר לנו את המצב, ש-90% שהעובר חולה במצב מתקדם ושבמקרים "קלים מאלה אנשים עושים הפלות". מיותר לציין את גודל הזעזוע והמכה הקשה שניחתה עלינו, שכן הרופא טען שאין כל קשר לעובדה שבמשפחה של בעלי המקים אחרים לגמרי. זה לא אומר כלום על העובר שלנו. לא קיבלנו את רוע הגזירה ופנינו לנפרולוג ילדים נוסף בבי"ח אחר שהיה פחות נחרץ ואמר שקשה לצפות, ושעם הרקע המשפחתי סביר שהאקוגניות נובעת מבעיה בכליות אבל אין דרך לדעת במאה אחוז. פנינו לרופאה מומחית נוספת שהיתה גם היא הרבה פחות נחרצת מהרופא הראשון ואמרה שבאמת קשה לצפות ושאכן הרקע המשפחתי בצירוף התוצאות בעייתי, אך יכול להיות שיוולד הילד ולא יתרחש התרחיש שצפה בכזו נחרצות הרופא הראשון. היא המליצה לנו לבצע MRI לעובר כדי לראות אם יש ציסטות. היועצת הגנטית שליוותה אותנו החל מהבדיקה של הרופא הראשון(והיא באותו בי"ח שהוא עובד בו) טענה שללא ספק העובר חולה והוא במצב קשה, שבמקרים כאלה עושים הפלות, ושאין שום טעם בMRI כי ברור לגמרי שהכליות פוליציסטיות וגם אם עדיין לא רואים ציסטות, הריקמה הכלייתית כבר חולה והן יופיעו בקרוב. אף אחד מהרופאים בבי"ח הראשון לא אמר לנו מפורשות - לכו תעשו הפלה. אבל אמרו 90% שהעובר חולה בצורה קשה, אמרו שבמקרים פחותים עושים הפלות, אמרו שלא כדאי לעשות MRI ולמעשה גם לא נתיחה פתולוגית כי זה מיותר לגמרי, שכן התוצאות ברורות לחלוטין. העובר הזה חולה. ההשתלות והדיאליזה מעבר לפינה... הרושם שהם נתנו, המסר מאחורי המילים היה כזה שהדיוטות בתחום הרפואה, כמונו, לא יכלו להחליט אחרת. בוודאי לא בתנאי הלחץ, המתח הנפשי העצום, הבלבול וחוסר הידע העצום שלנו (שרק התעצמו נוכח חוסר הידע של הרופאים שאמרו שיש רק מקרים מועטים ביותר כמו שלנו ולכן אין סטטיסטיקות מספיקות כדי לתת המלצה שמגובה ביותר עובדות). עברנו לידה מוקדמת קשה ביותר בחודש שביעי. חוויה טראומטית ביותר, הצלחתי ללדת רק אחרי 4 ימים של כאבים. הטראומה הנפשית היתה עצומה, בעיקר מאחר ומדובר בילדנו הראשון. למרות הטענה של היועצת הגנטית שאין טעם בנתיחה פתולוגית ביקשנו לבצע נתיחה כזו. הדו"ח הצביע על כך שהעובר היה בריא לגמרי. הכליות מושלמות, אין אפילו הגדלה, כמו שראו באולטרסאונד. גם הבדיקה ההיסטולוגית יצאה תקינה לגמרי (אין רקמה חולה). שום דבר ממה שצפו לנו לא היה נכון. העובר היה עובר בריא לגמרי. האם יש טעם לתבוע את היועצת הגנטית ובית החולים שנתנו לנו חוות דעת כל כך נחרצות באשר למצב של העובר? היועצת אמרה שאין טעם בMRI ושאין שום טעם בנתיחה כי התוצאות ברורות לגמרי ואין שמץ של ספק שהעובר חולה. על סמך הנחרצות הזו, התחזיות הקשות, החלטנו לחסוך סבל מהתניוק העתידי שלנו ועברנו את הטראומה האיומה שעברנו. והכל לחינם. עברנו בירור גנטי באותו בי"ח כשהיועצת מכוונת אותנו לבצעו בכדי שבהריונות הבאים נעשה סיסי שיליה בשבוע מוקדם ואם העובר נשא נפיל. המסר הוא- לא נורא, נכנסתם להריון מהר ותיכנסו שוב להריון, הכי הרבה לא בריא- תפילו שוב. בשבילנו נפלו השמיים. חרב עולמנו. סמכנו על הרופאים והם הטעו אותנו. נכון שאיש לא אמר במפורש שנפיל, אבל המידע שמסרו לנו והחומרה שבה הוצגו הדברים איפשרה לנו לבחור רק באופציה של הפלה. ארחי הסיפור הארוך הזה (מתנצלת...) - מה דעתך?