יש הרבה - אבל...
יש אחת שעולה על כולן - והיא צויינה כאן כבר - Colosseum. אמנם אמירה כגון זו היא חסרת כל מרכיב של הגיון, אבל אם אתה רוצה להתחיל עם משהו - אתה חייב לבחור דבר אחד ולהתמקד בו. אם הז'אנר תופס אותך, תוכל להמשיך הלאה. והאחד להתחיל איתו, לפי דעתי הענייה הוא ללא כל היסוס Colosseum. הלהקה, בגלגול הראשון שלה, כללה כמה נגנים שבאו והלכו, אם כי השלד היה של John Hiesman המתופף; Dave Greenslade הקלידן וDick Hakstel-Smith, שהלך לעולמו לפני כמה שבועות, על כלי הנשיפה. הלהקה התקיימה זמן מאד קצר והוציאה מעט אלבומים. האלבום הראשון- For those about to die we salute you יצא ב 1969 והוא מאד ג'אזי-בלוזי. השני שיצא באותה שנה הואו Valentine Suite ולפחות הייצירה שעל שמה קרוי האלבום והיא משתרעת על כל הצד השני של התקליט, היא פרוג נהדר פרי מוחו הקודח ואצבעותיו של דייב גרינסלייד. שני האלבומים הבאים, Daughter of time מ 1970 ו The Grass is greener מ 1971 וכמוהם גם אלבום ההופעה Live הם של ההרכב הקלאסי שכלל גם את הגיטריסט הוירטואוז Clam Clampson ואת זמר הנשמה הלבן - מכוער אך מאד מוערך - Chris Farlow. הלהקה התפרקה בסוף 1971 וחבריה נפוצו לכל עבר ופתחו בקריירות חדשות, לבד או בהרכבים אחרים - לטעמי פחות מעניינים. ב 1994, התכנסו חברי הלהקה האחרונים לקונצרט בקלן שבגרמניה, קונצרט שהונצח גם בדי.וי.די נהדר שכולל גם סרט בן שעה וחצי על ההיסטוריה של הלהקה. מאז אותה הופעה נהדרת, הלהקה המשיכה להופיע ואף הקליטה אלבום עם חומר חדש לגמרי ב2003, אלבום שנקרא Tomorrow's Blues. מקווה שסקירה כזו תעשה לך חשק לגלות את המוסיקה שלהם יקי