עוד פעם המורה...? ../images/Emo45.gif ועוד איך כן!
זה חוט השני לאורך השיעור, כדברי לידיה, וזה הרקע והבסיס לכל תנועה, צעד, דבר ועניין במהלך העבודה. אז אנחנו שוב מדברים על אחריות... הגב התחתון הוא אחד האזורים הרגישים ביותר ל"עומס יתר" שנגרם בין השאר, מתנועות הריקוד. אפשר להיות סלחנית לכאב קל בראשית הדרך, שאני מתיחסת אליו כאל סוג של מחיר לא יקר שאנו צריכים "לשלם", ברוב המקרים משום שאנו טירונים, או משום שזו הפעילות הפיסית היחידה שהתחלנו לעסוק בה אחרי תקופת פדלאות ארוכה, ברם אולם הוא צריך לחלוף ולהיעלם כלא היה בתוך זמן קצר, וזאת בתנאי שהמורה תנחה ותלמד אותך כיצד למנוע את הכאב הזה. המורה צריכה לשלב תרגילים שמקלים, מרככים, ממסג'ים את הגב התחתון (או כל איבר שהיא עובדת איתו) תוך כדי ובמהלך השיעור . יש כמה וכמה תרגילים כאלה, שאני משלבת בשיעור, ואף ממליצה לבנות לעשותם בחיי היומיום, כשאנו עומדות שעות ליד הכיור והכיריים, או בימי המחזור הדואבים וכדומה. (הן נהנות מהם וששות לעשותם, ואף מבקשות אותם כשהן חשות צורך). חימום - בוודאי, איטי, רך, מדורג, שמכניס אותך לעבודה בדרך הבטוחה ביותר. לעולם לא תתחילי נסיעה בהילוך חמישי! יציבה - כלל ראשון ובסיסי ביותר! והוא גם השני, השלישי, וכך הלאה... משום שבצד ההסבר לכל תנועה ותזוזה, יש להדגיש ולהסביר עוד יותר כיצד "מחזיקים את הגוף" בזמן ביצוע התנועה. וגם שאלת המינון שתמרה כתבה עליה בהרחבה: ריקוד במשך זמן ארוך, במיוחד כשהוא קצבי מאוד ו"סוער" מעייף, מחליש וגובה את מחירו מהגוף שלנו... אחת ההמלצות שלי היא: להיות בתנועה, לרקוד, אבל בסוג של תנועה שמרכך, "שמלטף" את השרירים הכואבים, שעושה סוג של מסג'. פעמים רבות אני מבצעת זאת לאט, על הריצפה, בנחת, מתרכזת בנשימות, מתפנקת באיסוף הברכיים בידיים במעין חיבוק ו"גיהוץ" הגב התחתון ואזור המתניים, "מנקה" את הכאב ומרגיעה את השרירים, זה בעצם סוג של הרפייה. ומי יתן ויבוא לגופנו גואל.
