שאלה

[vered51]

שאלה

היי, היום כנראה מתחיל אצלי תהליך ההפנמה... האם היו לכם ימים שחשבתם שהכאב כל כך חזק שנראה שאפשר להשתגע? אני פתאום חוששת שאני אקבל מחלת נפש כמו שיש לדודה שלי (סכיזופרניה). אני לא מרוכזת ומרגישה שאני רחוקה מכל האנשים והחברים שלי פשוט לא מעניינים אותי, אפילו אלה שעד עכשיו אהבתי מאד להיות בסביבתם. האם התחושות האלה יעברו? האם יש באמת חיים אחרי אובדן כל כך קרוב של אמא?

 

[meshi4]

ורד יקרה../images/Emo24.gif

בודאי שיש ימים כאלה.התחושות שאת מרגישה זכורות לי בחודשים הראשונים.החשש מדיכאון,חוסר ריכוז,עצבנות,התרחקות מחברה.נדודי שינה וכו'. עם הזמן יש הסתגלות והשלמה.כמובן יש המון עבודה עצמית רציונלית.למצוא עיסוקים מעניינים כדי להסיט את המחשבות מהראש.

 

[באפלה]

קיימים לא חיים

אני לא אשקר לך שהתחושות של חוסר טעם להמשיך נעלמות אחרי אובדן של אדם קרוב. אבל נראה לי שפשוט לומדים לחיות איתן ולפעמים שהן ממש מציפות אז צוללים לתוכן ושוב צפים.. בקיצור קשה אני לפעמים מרגישה שמאותו היום אני קיימת ולא חיה. אבל יש גם ימים שמצליחים לשחות מעל התחושות הקשות ולקוות שיהיו בשורות טובות

 

[rnati]

מתישהוא החיים יחזרו

יתגנבו פנימה מבלי שתשימי לב שהם שם לרגע... ואח"כ לעוד רגע ולאט לאט הרגעים יתרבו ויתקרבו זה לזה רק תני לזה זמן תני לעצמך זמן זמן לעכל ולכאוב להשבר ולאט לאט לאסוף את החלקים (או לפחות את רובם) פה ושם משאירים חבר או שניים לצד הדרך לפעמים חוזרים לאסוף גם אותו לפעמים משאירים אותו שם ומוצאים חדשים כאלו שמתחברים אליהם יותר. בהצלחה מתוקה

 

[vered51]

תודה לכולכם

טוב לדעת שאתה לא לבד ...