מחילה
המשנה שהבאתי אומנם קשורה לנושא אבל זה המקור ל"דרך ארץ קדמה לתורה": "מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך. פגע בו אדם אחד שהיה משופע [=עשיר] ביותר. אמר לו רבי ינאי: יתכבד רבי ויתארח בביתי. אמר לו [=האורח]: אעשה מה שיהנה אותך. הכניסו רבי ינאי לתוך ביתו. האכילהו, השקהו. בדקו במקרא ולא מצאו, במשנה ולא מצאו, באגדה ולא מצאו, בתלמוד ולא מצאו [=לפי שהיה האורח עם הארץ גמור]. אמר לו רבי ינאי: קח את הכוס וברך ברכת המזון. אמר לו האורח: יברך ינאי בביתו. אמר לו רבי ינאי: האם יכול אתה לחזור אחר מה שאני אומר? אמר לו האורח: כן. אמר לו רבי ינאי: אם כך, אמור 'אכל הכלב פתו של ינאי'. תפס האורח את רבי ינאי ואמר לו: מה? ירושתי אצלך ואתה מלגלג עלי ומאנה אותי באונאת דברים? אמר לו רבי ינאי: ומה י ירושתך, שאתה אומר שאצלי היא? אמר לו: שהתינוקות אומרים 'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב'. שהתורה ירושה היא לכל ישראל, שלא נאמר 'קהילת ינאי' אלא 'קהילת יעקב'. לאחר שנתפייסו, שאלו רבי ינאי: מה מעשים טובים יש בידך שזכית לאכול על שולחני? אמר לו: מימיי לא שמעתי מילה רעה על מי שהוא ולא הלכתי רכיל ולא זו אף זו: מימיי לא ראיתי שנים שמתקוטטים ביניהם ולא עשיתי שלום ביניהם. אמר לו רבי ינאי: כל כך דרך ארץ יש בידך, ואני קראתיך כלב? ומיד קרא עליו רבי ינאי את הפסוק: "ושם דרך, אראנו בישע אלקים", השם לבו על אורחותיו – שווה הרבה, דאמר רבי ישמעאל בר נחמן: עשרים וששה דורות [=מבריאת העולם ועד מתן תורה] קדמה דרך ארץ לתורה, כמו שנאמר (בראשית ג, כד) 'לשמור את דרך עץ החיים', 'דרך' – זו דרך ארץ, ורק אחר כך 'החיים' – זו תורה. [על פי ויקרא רבה ט, ג; ילקו"ש תהלים, תשסג].
