דנו כבר רבות בנושא
אתמצת לך את מה שקרה בנושא לפני יותר משנתיים. אבל אקדים בענין מזונות: לבני אשכנז מזונות מברכים רק אם נילוש במי פירות או/ו ביצים בכמות מסויימת. לאחינו הספרדים בני עדות המזרח, די בכמות מסויימת של סוכר להיקרא מזונות. וכעת לפולמוס הלכתי שהיה בנושא. הרב לנדא בשעתו אישר למאפיית ויז'ניץ ו/או הצבי להניח מדבקות ע"ג לחמניות שנילושו במי פירות/ביצים בכמות מסויימת. על המדבקות היה הכיתוב 'ברכתו בורא מיני מזונות'. ואז עורר על הנושא הגרמ"ש קליין רב שכונת אור החיים ומורה הוראה בבי"ד של הגאון בעל שבט הלוי רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א, כיון שנוצר מצב שנקבע סעודה על אותן לחמניות, הרי שעצם קביעת הסעודה יוצר מצב של חיוב נטילת ידים לפניה וברכת המזון לאחריה, שהרי זו סעודה. ולכן נטען שלא יפה הוא המעשה בהדבקת המדבקות הללו. המדבקות היו אמורות להביא למצב של אכילה אקראית, ללא קביעת סעודה, ובכך לגרום לשיווק גדול יותר. אלא שנוצר מצב הפוך. אנשים הגיעו לחתונה לקינוח, אבל השתמשו בלחמניות לקביעת סעודה. דבר שחייב נט"י וגם ברכת המזון. סו"ד הוסרו המדבקות. והדיון בנושא המשיך. לא רציתי להכנס לסוגיא סבוכה זו, פרט לתוספת קלה. במשך שנים למדתי חברותא עם תלמיד חכם ורב ידוע מבני עדות המזרח. פעם אחת התאונן בפניי על כי בצאתו למלון עם השגחה מהודרת כמובן, לכבוד שבת, נאלץ הוא להצטייד בשני דברים. ביין ובחלה. ביין על כי מי יודע אם יין בהשגחת הבד"ץ מזוג לא מדיי הרבה מים לשיטת הבית יוסף, עד שברכתו עדיין בורא פה"ג. חלות, על כי במלון מוגשים חלות מתוקות. ואף אם נאמר שבקביעת סעודה עליהם, הרי ניתן לברך המוציא גם לפי אחינו מעדות המזרח, הרי בשבת צריך לחם משנה, וללחם משנה נדרש פת, ולא מזונות. ואידך זיל גמור. יום טוב. א77, המופיע בפורום זה בניק זה, להתחמק ממחויבויות ומשמעת סיעתית המחייב המוכתרים בתואר 'מומחה'.