להיות רגישים לצרכיהם תוך כדי...
הכרה עצמית מלאה! ואסביר ת'עצמי: כשאדם מכיר טוב את עצמו, יודע מהם צרכיו ורצונותיו, הוא לומד להבחין בין מה שפוגע בו כי הוא מפריע להתקדמותו לבין מה שפוגע בו מסיבות רגשיות שאפשר לרפא אותם. כלומר, אדם כזה יודע מתי (ורוב הפעמים זה כך) האדם השני מדבר מתוך רגשות שליליים שיש בו עצמו (שנוצר ממצבו בחיים וממה שעבר עליו, או משיפוט לא נכון שלא תלוי כמעט בסביבתו) ולא מתוך כוונה זדונית לפגוע, ויודע איך להתנהג אליו, כשראשית כל מבין שאל לו להיפגע מדבריו!!! אדם צריך תמיד להיות ב'היכון' בקשר לצרכיו של זולתו. לנסות להרגיש אותו בכל מצב ולהושיט עזרה אפילו מבלי שיבקש זאת. אם האדם לא מבין את פשר מעשיו של אחר הוא צריך לנסות לשאול אותו (ולא להרז עליו או לשמור בלב עד שהכעס מתפרץ) או לפחות לנסות להבין לבד אם א"א לשאול! כי בד"כ כאמור אין לאדם כוונות לפגוע, והוא מגלה את עצמו מופתע מאוד שהשני פתאום יום אחד מתעצבן עליו על שום-דבר-גרוע שעשה, ורוב המצבים האלה נגרמים מחוסר הבנה שאפשר לפחות למזער- אם מנסים. יש לי עוד הרבה מה לומר בנושא, אבל אני חושבת שהבנת את הכיוון...