חולשה למתוק
יש הרבה אנשים שיש להם חולשה למתוק. אני לא חושב שזה בגלל משהו פיסיולוגי, עניין של גנים או עניין של מבנה גוף, אני חושב שזה ענייןשל החלטה, בדומה למעשנים הכבדים שצריכים לעצור את העישון. יש הרבה חולי סוכרת שמתמודדים נגד התאווה והרצון העז לגעת במתוק על סוגיו השונים, וזה תמיד כרוך במאבק פנימי שהוא לא קל, יש כאלה שמנצחים במאבק הזה ויש כאלה שמצליחים רק באופן חלקי. מתוק זה גם עניין חברתי כי כל הפרסומות בטלויזיה מדברים על זה. אתמול הייתי בארוחת ערב אצל קרובי משפחה, ואחרי הארוחה הם הגישו בסלון, תוך כדי שיחה, עוגות עסיסיות והרבה שוקולדים, וגם שתיה ממותקת. ואני ישבתי בצד ודחיתי את הכל, במקום זה קיבלתי תה בלי סוכר. יש הרבה עניינים חברתיים מסביב למתוק גם, כמו שאמרתי המאבק נגד המתוק הוא מאבק לא קל. אני מכיר בעל אחד שמאוד לא אהב לבקר אצל משפחה מסויימת בגלל שהם היו מגישים דברים מלהיבים ומתוקים לאישתו חולת הסוכרת והיא לא הייתה אומרת לא. תרבות המתוק, תרבות מאוד מפורסמת ומושרשת חזק מאוד בחברה, אני חושב שאת עומדת בפני התמודדות קשה עם המתוק כפי שכל אחד ואחד מאיתנו מתמודד. את נראת לי בגיל צעיר ואני מאוד מבין את הרצון העז שלך למתוק. עלייך להאבק בזה ולהוכיח את העמדה שלך בגאווה. אני מכיר כמה, שהם מעט, שכשהם דוחים מתוק הם נראים אנשים מאוד מכובדים ומאוד אחראים שאפשר לסמוך עליהם ולאהוב אותם, עלייך ללמוד אך לעשות את זה כי את צעירה יחסית ותוכלי להשריש את זה בעצמך. הכרתי פעם אישה חולת סוכרת שהיתה אוכלת מתוקה ואח"כ היתה מכריחה את עצמה להקיא, היתה מאוד ממורמרת וכעסה על עצמה בשל כך. עלייך ללמוד אך לנצח בקרב הזה. הכרתי פעם חולה סוכרת, שהיה מחזיק חבילה של מתוקים בתוך האוטו שלו, והיה פותח את החבילה פעם בשבוע ולוקח חתיכה אחת, וזה היה כאילו רגע של חגיגה, זה דוגמא של אדם שיודע אך לחיות עם זה וניצח. הלואי ואדע להיות כמוהו. שיהיה לך בהצלחה. באהבה ממני,
