בענין לחמניה מתוקה היתה שערוריה
בענין לחמניה מתוקה, היתה שערוריה רבנית לא מכבר. היות ולחמניה מתוקה להבית יוסף ברכתה מזונות, הרי שברכה אחרונה היא מעין שלוש. לאשכנזיים, לחמניה מתוקה לבדה אינה מזונות עדיין, אלא אם נילושה במי פירות הכולל ביצים לדוגמא, בשיעור מסויים. רק אז דינה כמזונות. אי לזאת, היה לי חברותא קבועה מידי לילה במשך שנים, תלמיד חכם גדול וידוע רב מעדות המזרח, שאמר לי שכשהוא יוצא לשבת למלון, הוא מצטייד בלחם/חלה ויין. חלה לא מתוקה, בשביל לחם משנה [כי אף אם קובעים סעודה על דבר שברכתו מזונות, יש ליטול ידים], וגם יין, כי לא כל יין מזוג ברכתו בורא פרי הגפן לדעת הבית יוסף. והרי יש לקדש בשבת גם בהיותו במלון... לפני מספר שנים 'נהגה' רעיון עסקי ע"י אחת המאפיות שבהשגחת הרב לנדא, שאישר זאת: לחמניות מתוקות ועליהן מדבקה שברכתו בורא מיני מזונות. וכך סעדו בחפזון פעילי בחירות, ועוד הרבה. והכל בכדי 'לחסוך קביעת סעודה הכוללת ברכת המזון דאורייתא. עד שהרב משה שאול קליין רב שכונת אור החיים ומו"צ בבית הוראה של הגר"ש ואזנר, עורר על זה את התמיהה, שלכאורה על לחמניה מתוקה זו נקבעות סעודות. כמו באירועים וכדו', הרי המטרה לחסוך לאנשים את הקביעת סעודה, והנה הא גופא קביעת סעודה. הלחמניה בסוף דבר אינה 'נאש' בלבד. הנושא עלה לכותרות, רבנים דנו בזה, והחליטו שיש להמנע מהוראת המדבקות, כאילו בכל גוונא ברכתו בורא מיני מזונות. אלא שאם יש על זה קביעת סעודה יש לזה דין של סעודה רגילה על כל המשתמע. מיכיון שהנושא מאד מפוצל. *כן קביעת סעודה, *לא קביעת סעודה, *הבית יוסף לגבי לחמניה מתוקה, ומה דינה לשיטתו בקביעת סעודה. לכן הייתי ממליץ לך (אם לא תתקבל כאן תשובה ברורה ממורה הוראה המתמצא גם בשיטת הבית יוסף) לברר את השאלה הספציפית לגופה אצל מורה הוראה מעדות המזרח, שהבנתי שהנך מעדות המזרח. ב ת א ב ו ן ויום טוב.
