שאלה...

[justmom]

שאלה...

נראה שעל איתמר (שנה ועשרה) עוברת תקופה קשה, ולי אין מושג למה. הוא ישן איתנו, יונק, ולכאורה הכול מצוין. אבל בבוקר הוא קם בשוועות חמס (וזה אחרי התכרבלות והנקה של שלושת רבעי שעה מינימום). בערב הוא נשאר ער עד 11 בלילה, ובמקום ללכת לישון בכיף אחרי הנקה ארוכה ונעימה (כמו שהיה עד לפני כמה שבועות), אנחנו מנהלים קרב מאסף שבו אנחנו מפסידים (וגם הוא). כל עוד יש הורה עומד על שתי רגליים או יושב בסלון, גם איתמר ער לגמרי. הוא מוכן להירדם רק במיטה ורק עם הורה, רצוי אימא. אפשר לבקש תובנות? הארות?

 

[לאה_מ]

אני לא בטוחה שהבנתי -

הבנתי שהוא נשאר ער עד מאוחר, ומוכן להרדם רק במיטה עם אחד מכם. לא בטוחה שהבנתי את עניין הבוקר. אם אתם מתכרבלים יחד שלושת רבעי שעה מתי יש לו זמן לצרוח? עד עכשיו הוא היה נרדם בהנקה, או בצורה אחרת? ואולי הצרחות בבוקר קשורות להרדמות המאוחרת בלילה - כלומר, אולי פשוט קשה לו לקום אחרי שהוא הלך לישון כל כך מאוחר? מה קורה במשך היום? הוא ישן בגן? כמה זמן? באלו שעות? את מרגישה שינוי בהתנהגות שלו מלבד נושא השינה, או שהכל סביב השינה?

 

[justmom]

אז ככה...

שאלתי בגן, ולא - הוא לא ישן יותר מהרגיל. כשאני באה לקחת אותו בשלוש וחצי הוא ער לגמרי (למרות שילד עייף בהחלט יכול לישון על המזרן שלו עד שבאם לקחת אותו). בבוקר הוא קם בשש וחצי, יונק יותר מחצי שעה (וזה בסדר גמור - אני והוא נהנים להתכרבל) אבל כשזה מגיע להחלפת טיטול ובגדים (משהו שעד לפני שבועיים שלושה נעשה תוך צחוק ודגדוגים ומשחקים) הוא צווח צווחות איומות ששמש עושות את הבוקר ללא נעים. אני מניחה שהצרות בבוקר הן איכשהו תוצאה של הערות עד שעות מאוחרות, אבל אין לי מושג מה עושים עם זה. כל השינוי והמהומות הם סביב השינה - מלבד זה הוא נשאר אותו דרדס מתוק וחברותי.

 

[kby]

עדי יקרה

קודם כל חיבוק לא יזיק, נכון? איך השינה שלו עצמה? רגועה? שקטה? או שיש לו סיוטים???? נשמע תיאור דומה למה שקורה אצלנו כשתומר מאוד מפחדת... ויש כאלה לאחרונה... לשמחתי היא מאוד מדברת אז היא לא סתם מסרבת להחליף חיתול אלא תמיד יש "משחה שורף טוסיק" (זה קרה פעם אחת בשימוש במשחה שונה מהרגיל ומאז זה מוזכר כל פעם...) וכל מיני כאלה (למשל- בחנוכה אבא שלה חיבר את הנרות לחנוכיה ונכווה ביד, הוא נשף ואמר לתומר שזה שורף, מאז, חודשיים כמעט (?) יש לה קטעים שפתאום היא באה בחצי היסטריה "אבא נר שורף ביד פו פו"... זה בדרך כלל סביב נקודות שמשהו קשה לה וזו מין דרך להגיד שמשהו לא טוב לה...). בקיצור, מה שניסיתי להגיד בתוך כל הבלבול הוא שאולי זה שלב של פחדים ויש משהו שעושה לו לא טוב והוא מנתב זאת לכל מה שקשור לפרידה מהסביבה המוגנת של כולכם יחד במיטה.

 

[לאה_מ]

לפני 11 הוא לא ירדם גם במיטה עם אחד

מכם? או שהתנאי להרדמות (מיטה+הורה) תופס עכשיו רק אחרי השעה 11? כי אם הוא ירדם קודם - אני הייתי מרדימה אותו קודם גם במחיר של "בזבוז" כמה ערבים של אחד ההורים (אפשר גם לעשות תורנות), ואחרי שהיה מתקבע דפוס הרדמה כזה, הייתי בודקת איך אפשר לקצר את לוח הזמנים. אם הוא בכל מקרה לא נרדם לפני 11 - צריך לבדוק עוד - אולי בכל זאת שנת הצהרים היא יותר מדי בשבילו? תראי, אני לא בטוחה שיש לי רעיונות גדולים בשבילך, כי אצל אורי המצב די דומה, למעט העובדה שהוא נרדם לבד. אבל הוא הולך לישון מאד מאוחר. על שנת הצהרים הוא עדיין לא מסוגל לוותר (למרות שקיצרנו אותה בחצי, ללא הועיל), ואני די בטוחה שבעוד כמה חודשים, כשהוא יוכל לוותר עליה, גם שעת ההרדמות בערב תהפוך לסבירה יותר. יחד עם זאת, אני בהחלט בשעה מסויימת אומרת לאורי שאני לא עומדת יותר לרשותו - עכשיו אני רוצה את הזמן שלי. אם הוא רוצה להשאר ער, הוא יכול להעסיק את עצמו בחדר המשחקים או בסלון בדברים לא רועשים שלא מפריעים לנו, אבל אני לא פנויה יותר לשחק איתו או לקרוא לו סיפור או להכין לו אוכל או שתיה. זה ברור לו לחלוטין, והוא משחק לבד יפה מאד עד שמחליט שהוא עייף והגיע הזמן להרדם.

 

[גלילה2]

יש לי בשבילך חצי נחמה...

יעזור לך לדעת שאצלנו אותו דבר? גם שלי לא הולכת לישון לפני עשר-עשר וחצי, אחרי מאבקים מרים. בסלון היא שמחה וטובת לב (לצד הוריה המותשים) אבל לא נרדמת. ובמיטה צרחות אימים ובכי, אלא אם כן אמא עומדת ליד (נשענת עם המצח על הקיר כדי לא ליפול) ומלטפת את הראש - שגם אז היא לא נרדמת, ומפטפטת לעצמה בכיף. וספר ובקבוק ושוב ספר ועוד בקבוק, וכלום לא עוזר. בסוף היא נרדמת במיטתה אחרי בכי... אם אחרי כמה ימים מצטברת עייפות רבה והיא נרדמת מוקדם, עדיין יש את התעוררויות הלילה לנחמה. בקיצור, אם את מוצאת פתרון אשמח לשמוע. מה שכן, בעיות בוקר אין לנו בכלל. היא קמה שמחה וטובת לב (אני כמובן צריכה להעיר אותה כי אחרי כזה לילה היא לא מתעוררת). יכול להיות שהמעבר מהחמימות והכרבול לבגדים הקרים והחיתול הקר (לא חמים מהפיפי של הלילה) מבאס אותו? נראה לי שאותי זה היה מבאס. אפשר לחמם את הבגדים ואת החדר. וגם יתכן שהוא פשוט לא טיפוס של בוקר (מזדהה איתו מאוד, גם לי בא לבכות כל בוקר...) מדובר בצווחות של מצוקה או ב'טענות' בווליום גבוה?

 

[צימעס]

יכול להיות שסתם קר לו לצאת מהשמיכה?

אם כן - אולי לחמם את הבגדים, ואז קודם להתלבש, ואח"כ להחליף חיתול?

 

[תמיד שניה]

שאלה

איתמר ישן צהריים?

 

[tonti]

אוי הבקרים.....

הוא זועק כי הוא לא מוכן להיפרד?? כי אם כן, גם אנחנו בתקופה כזאת ואם הוא ער כשאני צריכה לצאת אין ברירה אלא למצוא משהו ממש מסקרן ומרגש כדי שיסכים לקום (ולהגיד לי שלום) למשל "בוא נראה אם יורד גשם" או "איפה אריסטו? למה הוא מיילל?" וכל מיני כאלה. ועל הלילות אין לי מה לומר. אולי פשוט תתחילי ללכת לישון יותר מוקדם

 

[maya100]

יש לי איזושהיא תחושה

ותקני אותי אם אני טועה או אולי האם it rings a bell: משאלתך ומהתבוננות באיתמר בתקופה האחרונה נראה לי ש: 1) הוא רוצה לנסות דברים לבד ולהיות בעל שליטה (אין מה לעשות, התינוקי שלך גדל!) 2) יש לו קושי עם "סופים"/מעברים - אם נמצאים לדוגמא בג'ימבורי הוא שמח ונהנה אבל כשצריך ללכת הוא נהיה קווטש או בדוגמא שנתת - סוף היום הוא שלב קשה, סוף ההתכרבלות של הבוקר וה"יציאה" ליום נוסף - קשים לו. אם זה נשמע לך בכיוון, הייתי מנסה שני דברים: ראשית, אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו, לתמלל לו את המעברים ולהכיל את הקושי שלו בהם. מכיוון שאמרת שהוא התחיל לדבר לאחרונה הייתי אפילו מנסה ל"נהל" איתו שיחה, גם פשוטה ובסיסית, אבל לבנות איזשהם יסודות לתקשורת העתידית שלכם. שנית, הייתי נותנת לו כמה שיותר לנסות ולהתנסות בדברים לבד - מאפשרת לו את העצמאות שהוא זקוק לה ולהחליט היכן שהוא רוצה להחליט וזה מתאים לך. כך יהיה לו קל יותר להתחשב בך בנקודות בהם לא תוכלי לאפשר לו עצמאות או להתחשב ברצונו.

 

[Shellylove]

גם לי יש תחושה

שהמחאות בבוקר לא קשורות לשינה אלא לעובדה שאיתמר כבר בן 1.10 (עובדה מתמיהה בפני עצמה)- זוכרת? גיל שנתיים? רצון לעצמאות? אפשר לתת לו לבחור חיתול ולהביא אותו? להביא מגבונים? אולי לנסות לתת לו קצת יותר חופש בעניין. אם הוא צריך יותר זמן לפני היציאה לגן (נגיד לשחק קצת), אז אולי לקצר את ההתרכבלות? ואני, כמו תמיד (את כבר יודעת), בעד שיחות.

 

[justmom]

../images/Emo51.gif על התשובות...

ננסה ליישם את העצות - הדרדס אכן כנראה צומח (למרבה ההפתעה) ואני נוטה לקבל את תאוריית העצמאות. דיבור אכן עוזר - הבוקר גילינו שהודעה ש"עכשיו יונקים קצת מצד אחד, קצת מצד שני ואחר-כך הולכים לאבא" מורידה פלאים את רמת הצווחות (אבא כשלב מעבר?

).

 

[Shellylove]

אולי אבא כ"חפץ מעבר"? ../images/Emo8.gif