שאלה.

[ציפור לילית בחומץ]

שאלה.

אבא שלי הוא אדם מבוגר- כבן 70. יש לו אובססיה לאסוף דברים מהרחוב: החל בבובות נטושות שילדים זרקו, ממשיך בארונות קטנים שבורים, קרשים שהיו פעם שולחנות וכלה בגומיות ישנות לשיער. יש לדבר הזה שם? כשהוא מוצא חפץ כלשהו, הוא שמח כמו ילד קטן. יש לנו הכל בבית- לא חסר כלום- ובכל זאת, מדי יום הוא חוזר מאושר כאשר הוא מוצא מיקסר שבור או תיק ישן. הבית שלנו עמוס בחפצים כאלה: את הבובות הוא שם בסלון, על מדף מיוחד. הוא נהנה שהוא מוצא דברים בלי כסף. חשבתי שזה קשור לעובדה שהוא עבר את השואה. אני חייבת לציין שבכל שאר הדברים הוא אדם נורמלי לחלוטין: עצמאי ונראה צעיר לגילו. איך אפשר להוציא אותו מזה? חוץ מהבית העמוס, זה לא נעים ללכת ברחוב כשאבא שלך מתכופף כל מטר ומרים דבר מה אחר, או נובר באשפה כמו הומלס. אשמח לקבל תשובה.

 

[גרא.]

אגירה/איסוף דברים ברחוב ללא צורך,

היא אכן סוג של כפיתיות,כלומר הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD),שהיא התנהגות המכוונת להפחתת סבל,או למניעת אירוע ממנו מפחדים..ויתכן מאד שיש קשר בין העובדה כי אביך ניצול שואה,לבין האובססיה שלו לאיסוף,ואגירת חפצים שלכאורה אין לו שום צורך בכך.יתכן שההסבר לכך מובן,על רקע עברו הטראומטי,אבל אי אפשר "להוציא אותו מזה"..על ידי הסבר.או שתתעלמי מהתנהגותו,שעבורו היא מאד פונקציונאלית,או שתפני אותו לטיפול,במרפאה למבוגרים העוסקת בהפרעות מעין אלה (הצגתי מספר כתובות,בתשובה לשאלה קודמת).הטיפול המקובל הוא התנהגותי,אם כי קיים גם טיפול תרופתי.הבחירה בסגנון הטיפול העדיף,תעשה כמובן על ידי המטפל הספציפי במרפאה. אגב,התופעה של אגירה/איסוף,כאובססיה,נדירה למדי מבין כל הסובלים מ-OCD , רק כ-4.8% ,סובלים מהאובססיה הספציפית הזאת.כך שהיא נדירה למדי.

 

[ציפור לילית בחומץ]

תודה, אבל...

למרפאה הוא לא יפנה לעולם (סוג כזה של אדם). הפתרון- הוא להתעלם? האם דבר זה יכול להתפתח ולקבל חריפות יתר, או עלול להזיק לו? כתבת שזה נובע מרצון להפחתת סבל, או מניעת אירוע ממנו מפחדים. ישנן עוד סיבות לדבר? ושוב, תודה.

 

[גרא.]

יש בעיקר צורך להבין,לקבל,ולדעתי,

לאפשר לו לנהוג כרצונו.אי אפשר להכריחו לקבל טיפול ,וודאי בגילו,וכנראה גם אין צורך מאחר וסוג כזה של כפיתיות,אינו פוגע פיזית,באדם עצמו,ועוזר לו להתמודד בדרכו שלו עם המחלה.הקושי הוא יותר של הסביבה הקרובה,כפי שתארת במכתבך הקודם,והתנהגותו בפרהסיה,אינה נעימה,בלשון המעטה.קשה לדעת בלי בדיקה קלינית,מהן הסבות האמיתיות להתנהגות האובססיבית,אבל לדעתי,זה כלל לא משנה,אם ההחלטה שלך תהיה להניח לו לנהוג כפי שרוצה.מה שכן כדאי לעשות,זה לנסות להציע לו פעילויות אלטרנטיביות,במסגרת מועדון קשישים זה או אחר,או ריפוי בעיסוק.עלמנת לצמצם את שעות השוטטות שלו ברחובות.צר לי שכך קורה,אבל את חייבת ללמוד לחיות עם זה.

 

[ציפור לילית בחומץ]

תודה, גרא. טוב שאתה קיים.