כן ולא.
לא. אהבה לא שייכת לאף אחד, ברובד הבסיסי של הקיום אין הבל ממש בין "אני" ולבין "אתה" ולבין "היא" וכדומה. התפישה של דברים כאישיים נובעת מתפישת העצמי -האגו (אני לא מתכוון פה למילה דווקא בקונטציה השלילית המקובלת שלה, של חשיבות עצמית מוגזמת). כן. אם אתה רואה את העולם בצורה מסוימת, כזה הוא בשבילך. אם בדרך כלל ההרגשה שלך שיש הבדל בין "אני" ל-"הוא" ובין "זה" ל-"זה", אז כן, האהבה שלו ושלה אליך מאוד אישיים (אני לא רוצה להיכנס לנושא של אהבה מכל מני אינטרסים, מודעים או לא). אין תועלת ב"לעבוד על עצמנו" שכלית ולחזור ולומר שהכול הוא אחד, כי ברמה השכלית אין לזה משמעות כמעט. אז מה כן עושים? נראה לי שכדאי לחיות ולהוות עם ה"סתירה" לכאורה שיש כאן, ומתוך זה אפשר למצוא המון...