שאלה

תודה ו...

האם לדעתך לא רצוי לקחת אהבה באופן אישי? האם האהבה שהיקום שולח לבניו אינה נשלחת מתוך כוונה שניקח אותה באופן אישי, נהנה ממנה ונעביר אותה הלאה? כיצד ניתן לאהוב מישהו לא באופן אישי? (הכוונה לא להיות נאהב אלא לאהוב)
 

jedi

New member
דעתי לא רלוונטית לכלום

ומי אני שאגיד מה רצוי ומה לא רצוי בשבילך? אבל תחשוב על זה: סביר שממילא אתה לא אוהב אותה, אלא את הדימוי שיש לך עליה. (אם אתה רוצה הסבר תבקש - בטח מישהו יכול להסביר את זה).
 
הבנתי, נפל האסימון

זה לא ממש חשוב לדיון, אבל אני בחורה:) לא מדובר במקרה ספציפי, כרגע אין מישהו שאני רוצה לשים אותו בהגדרה "אני אוהבת אותו" או "אני מעוניינת בו" פשוט רציתי לדעת באופן עקרוני וקיבלתי תשובה...
 

jedi

New member
זה שאת בחורה

כנראה חשוב לך באיזשהי מידה, אחרת לא היית טורחת לציין. נכון? אם זה היה מופיע בכרטיס האישי שלך, סביר שלא הייתי "טועה". דרך אגב, רשף לאחור זה פרש?
 
זה פשר, פרש וכל מה שמתאים לך

פשר במטרה לפשר, ופרש במטרה לפרש... לי זה אכן חשוב שאני בחורה, אבל לך זה לא צריך לשנות:)
 

L i z a r d

New member
כן ולא.

לא. אהבה לא שייכת לאף אחד, ברובד הבסיסי של הקיום אין הבל ממש בין "אני" ולבין "אתה" ולבין "היא" וכדומה. התפישה של דברים כאישיים נובעת מתפישת העצמי -האגו (אני לא מתכוון פה למילה דווקא בקונטציה השלילית המקובלת שלה, של חשיבות עצמית מוגזמת). כן. אם אתה רואה את העולם בצורה מסוימת, כזה הוא בשבילך. אם בדרך כלל ההרגשה שלך שיש הבדל בין "אני" ל-"הוא" ובין "זה" ל-"זה", אז כן, האהבה שלו ושלה אליך מאוד אישיים (אני לא רוצה להיכנס לנושא של אהבה מכל מני אינטרסים, מודעים או לא). אין תועלת ב"לעבוד על עצמנו" שכלית ולחזור ולומר שהכול הוא אחד, כי ברמה השכלית אין לזה משמעות כמעט. אז מה כן עושים? נראה לי שכדאי לחיות ולהוות עם ה"סתירה" לכאורה שיש כאן, ומתוך זה אפשר למצוא המון...
 
דרך אגב

תפישת העצמי- האגו, ממה היא נובעת? אולי מהצורך שלנו להיות עצמיים, הרי נולדנו ככה (לבד ולא ביחד)...
 
למעלה