ניתן להתרגל. בריא? אולי לא מזיק ...
מבנה ומיפתח תנועת המיפרקים של האדם האסיאתי אינו זהה לחלוטין לשל רעו המערבי. יש גם לתת את הדעת לעובדה כי סה-זה תורגלה כישיבה יומיומית בתקופת יפן הפיאודלית: נמוכת השולחנות ונטולת הכסאות ... יפן המודרנית של היום שונה: והיפני המודרני, חי בסביבה ארגונומית השונה משל היפני של תקופת טוקגאוה, נניח. לפיכך: אינני בטוח שגם ליפנים של היום קל לשבת בסה-זה. אולי לא מזיק - אבל בריא? לא יודע ... ניתן לתרגל מדיטציה בישיבה בעוד דרכים, כולל ישיבה בלוטוס, בחצי לוטוס, ישיבה מזרחית ואפילו סתם על כיסא (לא סקסי אך יעיל). מן שכן, ניתן להתרגל לסה-זה: כשהתחלתי להתאמן בשעתו באי-יי-דו, יכולתי לשבת רק חמש דקות לפני שהקומוניקציה ביני לבין מחזור הדם ברגליי, אבד ... בהדרגה ובגין התמדתי, הצלחתי לשפר את זמן הסה-זה עד לעשרים דקות. כיום: כיוון שכבר אינני מתאמן באי-יי-דו, אני בטוח כי חלה נסיגה. אגב: ישנה ורסיה על הסה-זה, הנקראת "אי-יי-זה" / "טה-טה-יי-זה" כאשר רק רגל אחת מקופלת (קל יותר כשהלוחם עוטה שריון: להתרומם באחת).