שאלה
לפני כמה ימים, חתכתי את עצמי עם סכין יפנית, בכוונה... יותר מתוך... משהו לא מוסבר מאשר שעמום או סתם... כי כיף.. ההרגשה הזאת של הסכין, חותכת עמוק... לא יותר מדי. אני מכירה את ההרגשה הרי, אבל הפעם עשיתי את זה בכוונה. הרי קורה לכם שנחתכים לפעמים מדף, שזה שורף בטירוף, ולוקח זמן עד שהגוף קולט שנחתכת וזה כואב, ושורף. אותו הדבר עם סכין יפנית. כאילו, לוקח זמן עד שהכאב, השורף הזה מגיע למוח, ואז המוח שולח בתגובה מסר להפסיק. ואז אשכרה אתה קולט מה אתה עושה ושתפסיק.... ככה היד שלי עכשיו מלאה חתכים קטנים. ולא-לא ניסיתי להתאבד. ואין לי שום כוונה, כרגע, להתאבד... ידיד שלי אמר לי שלהפסיר עם זה מיד, כי אני יכולה להץתמכר. ובאמת, היום, הרגשתי צורך לעשות את זה שוב. הסכין הייתה לידי, ופשוט שלפתי אותה וחתכתי את עצמי שוב. זה לא אומר שאני מתמכרת, נכון?!
לפני כמה ימים, חתכתי את עצמי עם סכין יפנית, בכוונה... יותר מתוך... משהו לא מוסבר מאשר שעמום או סתם... כי כיף.. ההרגשה הזאת של הסכין, חותכת עמוק... לא יותר מדי. אני מכירה את ההרגשה הרי, אבל הפעם עשיתי את זה בכוונה. הרי קורה לכם שנחתכים לפעמים מדף, שזה שורף בטירוף, ולוקח זמן עד שהגוף קולט שנחתכת וזה כואב, ושורף. אותו הדבר עם סכין יפנית. כאילו, לוקח זמן עד שהכאב, השורף הזה מגיע למוח, ואז המוח שולח בתגובה מסר להפסיק. ואז אשכרה אתה קולט מה אתה עושה ושתפסיק.... ככה היד שלי עכשיו מלאה חתכים קטנים. ולא-לא ניסיתי להתאבד. ואין לי שום כוונה, כרגע, להתאבד... ידיד שלי אמר לי שלהפסיר עם זה מיד, כי אני יכולה להץתמכר. ובאמת, היום, הרגשתי צורך לעשות את זה שוב. הסכין הייתה לידי, ופשוט שלפתי אותה וחתכתי את עצמי שוב. זה לא אומר שאני מתמכרת, נכון?!