מה שבטוח שכדאי מאד לקרוא את תורה יט
והנה היא לפניכם: עיקר התכלית והשלימות, הוא רק לעבוד ה´ בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל. כי יש מחקרים שאומרים, שעיקר התכלית והעוה"ב, הוא רק לדעת כל דבר כמות שהוא, כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו, ומפני מה עומד במקום ההוא. כי יש משכיל, ומושכל, ושכל. דהיינו הכח המשכיל, והשכל בעצמו, והדבר המושכל. וזהו התכלית והעולם הבא אצלם, שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמושכל והשכל. והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה, לחקור ולהשיג המושכלות, שזהו התכלית אצלם. וזהו בעצמו העולם הבא לדעתם, רק שבעולם הזה שמלובשין בגוף, אין להם תענוג כל כך מן החקירות. ובעולם הבא שיתפשטו מהגוף, יתענגו מאד מזה. ולדעתם הרעה, עיקר השגת התכלית, הוא על ידי חקירות וחכמות חיצוניות שלהם. אבל באמת אצלינו עיקר השגת התכלית, הוא רק על ידי אמונה, ומצוות מעשיות, לעבוד ה´ על פי התורה בתמימות ובפשיטות. ועל ידי זה בעצמו זוכין למה שזוכין, עין לא ראתה וכו´. כמו שכתוב (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה´, שעיקר ראשית וקדימת החכמה, הוא רק יראת ה´, שצריך להקדים היראה להחכמה. ותדע שאין הדבר כדעתם ח"ו, כי אם כן לא ישיגו התכלית, רק מתי מעט מעט מאד, דהיינו הבעלי שכל פילוסופים. ומה יעשו קטני הערך, שאין להם שכל כזה, לחקור חקירות לדעת המושכלות, שהם רוב ועיקר העולם, איך ישיגו הם את התכלית. אבל באמת עיקר השגת התכלית, הוא רק ע"י תמימות דייקא, דהיינו יראת ה´, ומצות מעשיות, בפשיטות גמור. וזהו (סוף קהלת) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, היינו ששלמה המלך עליו השלום מלמד אותנו, שעיקר השגת התכלית, שהוא בחינת סוף דבר, הוא רק ע"י תמימות ופשיטות, ליראה את ה´ ולשמור מצותיו בפשיטות. וזהו: סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, שזהו בחינת תמימות ופשיטות, ליראה את ה´, ולקיים מצוותיו, בעובדא וכו´ בפשיטות כנ"ל. וזה שסיים: כי זה כל האדם, היינו כי זה יכול כל אדם לקיים, ולהשיג על ידי זה את התכלית, מאחר שעיקר הוא את אלקים ירא וכו´, על כן יכול כל אדם להשיג התכלית, כי זה כל אדם יכול לקיים. ובאמת הוא איסור גדול מאד להיות מחקר ח"ו, וללמוד ספרי החכמות ח"ו. רק הצדיק הגדול מאד, הוא יכול להכניס עצמו בזה, ללמוד השבע חכמות. כי מי שנכנס בתוך החכמות הללו ח"ו, יכול ליפול שם. כי יש אבן נגף בכל חכמה וחכמה, שהיא בחינת עמלק. שע"י האבן הנגף. הזה, יכולין ליפול ח"ו. כי עמלק היה פילוסף ומחקר, וכפר בעיקר, כמו שכתוב (דברים כה) ולא ירא אלקים, דהיינו שהוא רק נוהג על פי חכמות, ואין לו יראה כלל. אבל הצדיק, כשנכנס באלו השבע חכמות, הוא מחזיק עצמו ונשאר קיים על עמדו, ע"י אמונה, בבחינת (חבקוק ב). וצדיק באמונתו יחיה. כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד), היינו שהצדיק הגדול, הולך דרך אלו השבע חכמות, ואף על פי ששם יכולין להחליק וליפול ע"י האבן נגף, בחינת עמלק כנ"ל, אבל הצדיק, שבע יפול, וקם, ע"י אמונה כנ"ל. וזה: שבע´ יפול´ צדיק´ וקם´ סופי תיבות: עמלק, שהוא האבן נגף של השבע חכמות, שעל ידו נופלין ח"ו, אך הצדיק שבע יפול, וקם ע"י אמונה כנ"ל. וזה שכתוב במשה רבינו (שמות יז) ויהי ידיו אמונה, במלחמת עמלק. כי ע"י אמונה, החליש את עמלק, דהיינו החכמות והחקירות כנ"ל. וזה ויהי ידיו אמונה, ידיו, היינו בחינת מצוות מעשיות, שהם בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים קיט) כל מצותיך אמונה. שע"י אמונה ומצוות מעשיות, שהם היפך בחינת עמלק, החלישו כנ"ל. ואמונה זה תפילה, כמו שתרגם פרישן בצלו. כי התפילה משנה הטבע, ונתבטלין החכמות והחקירות, שהם הולכים על פי הטבע. וזהו עיקר התכלית אצלינו, שתהיה התפילה נכללת באחדותו יתברך. בבחינת (דברים י) הוא תהלתך והוא אלקיך, שהתפילה והש"י אחד כביכול, וזהו עיקר התכלית באמת. והמחקרים והכופרים מפרשים כל התורה כולה על פי חכמות ואפיקורסות שלהם, שכל התורה, ואפילו מצוות מעשיות הכתובים בתורה, מפרשים הכל ע"פ צורה ושכל. לא מבעיא מעשיות הכתובים בתורה, אומרים שהם מרמזים רק על הנמשל והצורה לבד, דהיינו שכליות שלהם. אלא אפילו מצוות מעשיות המפורשים בתורה, מפרשים הכל שהם מרמזים רק על שכליות וחכמות שלהם, וכופרים בפשוטו לגמרי. וזהו בחינת מה שאמרו רז"ל (תנחומא והובא ברש"י תצא) שהיה עמלק חותך מילות וזורק כלפי מעלה, כי מילה היא מצוה ראשונה, שנצטוה בה אברהם אבינו, שהיה ראש למאמינים. ועמלק, שהוא בחינת הפילוסופים והכופרים, הוא כופר בכל המצוות, ומפרש הכל על שכליות לבד כנ"ל. וזהו חותך מילות וזורק כלפי מעלה, שכופר במצות מילה, וזורקה כלפי מעלה, אל השכל. כי הם מפרשים הכל רק על שכליות לבד, וכופרים בעשיות המצות כנ"ל. אשרי מי שאינו יודע מהם כלל. ועל כן עיקר הכנעתו, ע"י אמונה, בחינת ויהי ידיו אמונה וכו´ כנ"ל.
