שאלה.

[adam33]

שאלה.

ברוח הזמן הזה של הפיגוע לצערנו. האם כשיש מקרים טראגיים חיצוניים אתם נוטים להתגעגע ליקר /לכם על אף הכל ולהתקשר ..גם אם לעולם לא עשיתם זאת באמצע העבודה?או לאחר מריבה שאמרתם לעצמכם אני לא מדברת איתו עד ש.. או שלחילופין אתם ממשיכים את הקו כאילו לא קרה כלום. או אתם שואלים לשלום בן הזוג ומדברים ענינית רק על המאורע ולא על דברים אחרים ?

 

[חני ב]

לא

אבל חושבת כמה שפר עליי מזלי בחיים.

 

[מולי 1]

כן...

תמיד חשבתי על הנושא הזה. אם רבנו ופתאום יש פיגוע, אם הוא היה בפיגוע? אם נפרדנו והיה פיגוע, אם הייתי מאבדת אותו בלי להגיד לו כמה אהבתי, בלי לחיות איתו רגעים טובים, בלי וויכוחים ובלי ריבים. אם רק יכולתי הייתי עושה אחרת, אבל אני יודעת שאי אפשר אחרת, וגם אם יבוא פיגוע שייקח אותו, לא יכולתי לשנות דבר, ורק בזמן אחר, גילגול אחר, או בשמים נוכל לשוב להיות כמו שני מלאכים שרק אוהבים.

 

[חונה לרגע]

כן

אירוע טרגי זה או אחר מעמיד כעסים ואי הבנות בפרופורציה חדשה. אישית, למשמע חדשות רעות, שיחה עם בן הזוג היא ריטואל קבוע שלא פעם תרם לשבירת קרח וחזרה ל"עסקים כרגיל". שלא נדע....