שאלה
- פותח הנושא מאשה הלוי
- פורסם בתאריך
הקוסמת הורודה2
New member
פרסם כאן את מאמריו
קבלת העכשיו = קבלת היצירה, השינוי, המופע, העשיה, הבריאה...
כן, מדיטציה יכולה לעסוק בכך.
אך לא חייבת.
מדיטציה היא מלה להרבה מאד דברים, שחלקם מאד שונים זה מזה במהותם.
ועכשיו לשאלתך הנפלאה.
קבלת היש, במובן המדיטטיבי, היא פעולה רבת עוצמה, המורגשת בגוף כולו, בהוויה כולה.
זוהי מעין התיישרות עם הקיים, התאחדות עימו.
זה כולל גם אימוץ של דחפי השינוי שבתוכנו, דחפי העשיה היצירתיים שלנו.
זה מאפשר לנו להתבטא ולעשות ביתר קלות, בלי מאבקים פנימיים.
לקבל את המציאות זה לקבל את כל אפשרויותיה, כולל את האפשרות לבחור ביניהן ואת האפשרות לעשות, ליצור, להוליד דברים חדשים וכולי.
כשאני מאמץ את הסיטואציה הנוכחית במלואה, היא טוענת בי מיידית אנרגיה אדירה, מדוייקת, המאפשרת לי לא רק להתרווח ולהתענג בתוכה, אלא גם להגיב ביעילות וליצור בספונטניות את מה שלבי חפץ בו. זהו חלק חשוב מ"קבלת היש", מ"קבלת העכשיו".
העכשיו כולל תמיד את מלוא אנרגיית העשיה והשינוי הנדרשת לו, המתבטאת דרכי כרצון וכעשיה ספונטניים, טבעיים, רבי עוצמה.
כשאדם בוחר לדמות בעיה כלשהי, התיידדות עם העכשיו נוטה לתת בידו את הפתרון... או להעלים את הבעיה, המתגלית כדמיון.
התיידדות עם העכשיו מעוררת באדם כוחות יצירה חבויים ומאפשרת לו להיות השער לשינויים/תוספות החפצים לזרום דרכו אל המציאות.
דוגמה למצב קלאסי של "קבלת היש" היא החוויה הנפוצה בספורט אתגרי, כש"אין זמן" להתבחבש וכל ההוויה כולה מקבלת את המצב בשלמותו ומגיבה אליו באופן ספונטני, טבעי. ההווה מתרחב ומתמקד; ההוויה מתאחדת לקבל את הסיטואציה בשלמותה ולהגיב אליה. זה כל-כך מהנה עד שזה ממכר... אולם מי שמודט (נכון) מגלה במהרה שאין צורך לקפוץ ממטוס בכדי לחוות מצב מדיטטיבי. אפשר לחוות זאת ממש עכשיו, מול שורות אלה. זהו עונג של ממש. זה טבעי. זה שליו ומלא אנרגיה כאחד. זה יכול להכיל בתוכו כל פעילות נתונה. זהו מצב יצירתי וזורם, לא מצב פסיבי.
ברובנו (עדיין) פעיל רכיב שאוהב מאד "לעשות מזה סיפור גדול" ולהתייחס לכך כאל "משהו קשה להשגה שדורש תרגול רב", אך האמת היא שזה די קל ללימוד ולתרגול, ברמה מסויימת של זה. להעמיק בזה ולשפר את זה אפשר תמיד, עד אינסוף.
והנה תשובה מצויינת אחרת, קצרה יותר, שנתתי לזה: לאהוב ולשדרג.
כן, מדיטציה יכולה לעסוק בכך.
אך לא חייבת.
מדיטציה היא מלה להרבה מאד דברים, שחלקם מאד שונים זה מזה במהותם.
ועכשיו לשאלתך הנפלאה.
קבלת היש, במובן המדיטטיבי, היא פעולה רבת עוצמה, המורגשת בגוף כולו, בהוויה כולה.
זוהי מעין התיישרות עם הקיים, התאחדות עימו.
זה כולל גם אימוץ של דחפי השינוי שבתוכנו, דחפי העשיה היצירתיים שלנו.
זה מאפשר לנו להתבטא ולעשות ביתר קלות, בלי מאבקים פנימיים.
לקבל את המציאות זה לקבל את כל אפשרויותיה, כולל את האפשרות לבחור ביניהן ואת האפשרות לעשות, ליצור, להוליד דברים חדשים וכולי.
כשאני מאמץ את הסיטואציה הנוכחית במלואה, היא טוענת בי מיידית אנרגיה אדירה, מדוייקת, המאפשרת לי לא רק להתרווח ולהתענג בתוכה, אלא גם להגיב ביעילות וליצור בספונטניות את מה שלבי חפץ בו. זהו חלק חשוב מ"קבלת היש", מ"קבלת העכשיו".
העכשיו כולל תמיד את מלוא אנרגיית העשיה והשינוי הנדרשת לו, המתבטאת דרכי כרצון וכעשיה ספונטניים, טבעיים, רבי עוצמה.
כשאדם בוחר לדמות בעיה כלשהי, התיידדות עם העכשיו נוטה לתת בידו את הפתרון... או להעלים את הבעיה, המתגלית כדמיון.
התיידדות עם העכשיו מעוררת באדם כוחות יצירה חבויים ומאפשרת לו להיות השער לשינויים/תוספות החפצים לזרום דרכו אל המציאות.
דוגמה למצב קלאסי של "קבלת היש" היא החוויה הנפוצה בספורט אתגרי, כש"אין זמן" להתבחבש וכל ההוויה כולה מקבלת את המצב בשלמותו ומגיבה אליו באופן ספונטני, טבעי. ההווה מתרחב ומתמקד; ההוויה מתאחדת לקבל את הסיטואציה בשלמותה ולהגיב אליה. זה כל-כך מהנה עד שזה ממכר... אולם מי שמודט (נכון) מגלה במהרה שאין צורך לקפוץ ממטוס בכדי לחוות מצב מדיטטיבי. אפשר לחוות זאת ממש עכשיו, מול שורות אלה. זהו עונג של ממש. זה טבעי. זה שליו ומלא אנרגיה כאחד. זה יכול להכיל בתוכו כל פעילות נתונה. זהו מצב יצירתי וזורם, לא מצב פסיבי.
ברובנו (עדיין) פעיל רכיב שאוהב מאד "לעשות מזה סיפור גדול" ולהתייחס לכך כאל "משהו קשה להשגה שדורש תרגול רב", אך האמת היא שזה די קל ללימוד ולתרגול, ברמה מסויימת של זה. להעמיק בזה ולשפר את זה אפשר תמיד, עד אינסוף.
והנה תשובה מצויינת אחרת, קצרה יותר, שנתתי לזה: לאהוב ולשדרג.
נו. אם המדיטציה זה "עבודה פנימית מכוּונת כלשהי"
אני עושה מדיטציה כל הזמן
ומכירה היטב את הלהיות בהווה של הספורט האתגרי. בגלל זה הוא "מנקה" כל כך טוב את המוח.
אגב, גם סקס טוב עושה את זה.
לגבי לאהוב ולשדרג את מה שיש נשארתי עם התהיה. כי כשאני מרגישה שנכון לי לעשות שינוי, במקביל אני כבר שם. אני לא יכולה לראות את עצמי דורכת באותו המקום. כלומר אני לא מקבלת או מחבקת את כל האופציות באמת. כי להישאר במקום ולא לעשות את השינוי יעשה לי רע. אז?
אני עושה מדיטציה כל הזמן
ומכירה היטב את הלהיות בהווה של הספורט האתגרי. בגלל זה הוא "מנקה" כל כך טוב את המוח.
אגב, גם סקס טוב עושה את זה.
לגבי לאהוב ולשדרג את מה שיש נשארתי עם התהיה. כי כשאני מרגישה שנכון לי לעשות שינוי, במקביל אני כבר שם. אני לא יכולה לראות את עצמי דורכת באותו המקום. כלומר אני לא מקבלת או מחבקת את כל האופציות באמת. כי להישאר במקום ולא לעשות את השינוי יעשה לי רע. אז?
מאשה מאשה מאשה
תודי שזאת כותרת דרמטית
נשמע לי שאת מודטת הרבה יותר מנוסה מכפי שנדמה לך, כפי שאמרתי לך כבר "על ההתחלה".
אקהרט טולה סיפר מתישהו שהוא בטוח שאם הוא לא היה כותב את הספר "כוחו של הרגע הזה", הוא היה מתפוצץ או מת או משהו... כי זה היה דחף כל-כך חזק בתוכו... שרצה להתבטא החוצה לעולם... ופשוט היה חייב לצאת... וגם שתהליך היצירה/הביטוי של זה היה מהנה ומענג בצורה בלתי רגילה.
"להישאר במקום ולא לעשות את השינוי יעשה לי רע" - יתכן שאותו שינוי זורם דרכך, כחלק מכוחו של הרגע הזה, החי בתוכך, דרכך.
יחד עם זאת, החוויה הזאת היא נעימה מאד, אכן כמו התעלסות, כמו ספורט אתגרי, כמו חיבור לעצמך, לרגע הנפלא והמרגש הזה, כפי שהוא.
אם החוויה בלתי נעימה, זה עשוי להצביע על דברים כאלה ואחרים. לאי-הנעימות יש תפקיד. לדוגמה, על בלימה; או על חוסר מנוחה; שאף הוא יכול להצביע על משהו בך שאינך מחוברת אליו מבפנים.
ניתן להרפות ולהתחבר לכל כולך; לאפשר לכל האנרגיה שלך כולה, על כל רבדיה ורטטיה, להיות.
זכרי מצבים בהם את רגועה, נינוחה ושלווה... האם הם סותרים עשיה? לא. הם עשויים להניב עשיה רבת עוצמה ביותר, ללא לחץ או מתח, אלא פשוט מתוך תאוות היצירה, תשוקת האמן, הבונה, המאפשר, המשנה. את מה שהוא יוצר / בונה / מאפשר / משנה.
כוח עשיה/שינוי/יצירה עצום יכול לזרום דרכך, מבלי שתהיי חסרת מנוחה או מתוחה, אלא להיפך: רגועה, משוחררת וטעונה ביותר. באנרגיה נפלאה, שרוצה לחולל שינוי/שיפור.
זכותך להיות קשתית רגועה ונינוחה, שאנרגיה עצומה גואה בה, בשלווה וברוגע, בעודה דורכת את הקשת ומשלחת את החץ בדייקנות מופתית, כולה ממוקדת בהצלחה המוחלטת של הפעולה, ללא מתח וללא היאחזות בתוצאה.
אפילו ברגע זה ניתן לעצום את העיניים לכמה שניות (או קצת יותר) וליהנות. מהקיום. מהנשימה. מהאנרגיה.
כל שניה כזאת, משנה משהו עמוק.
תודי שזאת כותרת דרמטית
נשמע לי שאת מודטת הרבה יותר מנוסה מכפי שנדמה לך, כפי שאמרתי לך כבר "על ההתחלה".
אקהרט טולה סיפר מתישהו שהוא בטוח שאם הוא לא היה כותב את הספר "כוחו של הרגע הזה", הוא היה מתפוצץ או מת או משהו... כי זה היה דחף כל-כך חזק בתוכו... שרצה להתבטא החוצה לעולם... ופשוט היה חייב לצאת... וגם שתהליך היצירה/הביטוי של זה היה מהנה ומענג בצורה בלתי רגילה.
"להישאר במקום ולא לעשות את השינוי יעשה לי רע" - יתכן שאותו שינוי זורם דרכך, כחלק מכוחו של הרגע הזה, החי בתוכך, דרכך.
יחד עם זאת, החוויה הזאת היא נעימה מאד, אכן כמו התעלסות, כמו ספורט אתגרי, כמו חיבור לעצמך, לרגע הנפלא והמרגש הזה, כפי שהוא.
אם החוויה בלתי נעימה, זה עשוי להצביע על דברים כאלה ואחרים. לאי-הנעימות יש תפקיד. לדוגמה, על בלימה; או על חוסר מנוחה; שאף הוא יכול להצביע על משהו בך שאינך מחוברת אליו מבפנים.
ניתן להרפות ולהתחבר לכל כולך; לאפשר לכל האנרגיה שלך כולה, על כל רבדיה ורטטיה, להיות.
זכרי מצבים בהם את רגועה, נינוחה ושלווה... האם הם סותרים עשיה? לא. הם עשויים להניב עשיה רבת עוצמה ביותר, ללא לחץ או מתח, אלא פשוט מתוך תאוות היצירה, תשוקת האמן, הבונה, המאפשר, המשנה. את מה שהוא יוצר / בונה / מאפשר / משנה.
כוח עשיה/שינוי/יצירה עצום יכול לזרום דרכך, מבלי שתהיי חסרת מנוחה או מתוחה, אלא להיפך: רגועה, משוחררת וטעונה ביותר. באנרגיה נפלאה, שרוצה לחולל שינוי/שיפור.
זכותך להיות קשתית רגועה ונינוחה, שאנרגיה עצומה גואה בה, בשלווה וברוגע, בעודה דורכת את הקשת ומשלחת את החץ בדייקנות מופתית, כולה ממוקדת בהצלחה המוחלטת של הפעולה, ללא מתח וללא היאחזות בתוצאה.
אפילו ברגע זה ניתן לעצום את העיניים לכמה שניות (או קצת יותר) וליהנות. מהקיום. מהנשימה. מהאנרגיה.
כל שניה כזאת, משנה משהו עמוק.
הקוסמת הורודה2
New member
תשובה קסומה בן!!
מדיטציה עניינה בקבלת ה"יש"?
או אולי הייתי צריך לשאול איך יוצרים שינוי.
אינני שם סימן שאלה בסוף המשפט הקודם משום שהנה אני עונה איך לדעתי יוצרים שינוי.
יצירת שינוי בר קיימא עוברת דרך ארבע נקודות:
1. זיהוי מקום המצאנו (בין אם זה פיזי או מנטאלי).
2. הגדרת המקום אליו שואפים להגיע.
3. התווית הדרך מנקודת המצאנו אל מחוץ חפצנו.
4. צעידה עקבית לאורך הנתיב שהתווינו.
המדיטציה יעילה מאד הן בהשגת הידע שנדרש בשלב הראשון והן בהגדרת מה שנדרש בשלב השני. לפעמים היא עוזרת גם בהתמודדות עם הקשיים שנובעים מקיומה של הנקודה הרביעית
הרבה אהבה ותודה על השרשור המענג הזה.
או אולי הייתי צריך לשאול איך יוצרים שינוי.
אינני שם סימן שאלה בסוף המשפט הקודם משום שהנה אני עונה איך לדעתי יוצרים שינוי.
יצירת שינוי בר קיימא עוברת דרך ארבע נקודות:
1. זיהוי מקום המצאנו (בין אם זה פיזי או מנטאלי).
2. הגדרת המקום אליו שואפים להגיע.
3. התווית הדרך מנקודת המצאנו אל מחוץ חפצנו.
4. צעידה עקבית לאורך הנתיב שהתווינו.
המדיטציה יעילה מאד הן בהשגת הידע שנדרש בשלב הראשון והן בהגדרת מה שנדרש בשלב השני. לפעמים היא עוזרת גם בהתמודדות עם הקשיים שנובעים מקיומה של הנקודה הרביעית
הרבה אהבה ותודה על השרשור המענג הזה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.