שאלה

[arana1]

מתייחס רק למה שאתה כותב

ואני,בניגוד לך,לא רואה את עצמי כסמכות שופטת,אלא כמישהו שמציג את זווית ראייתו לגבי הדברים
וגם זה אחד ההבדלים,ביני לבין אנשים שחיים בעולם המושתת על סמכויות שרק להן יש את הזכות לשפוט
איני סמכות ואיני שופט,את החרא הזה אני משאיר למי שמתחזים לאנשי מדע ומטפלים ומחנכים.

וכמו שכתבתי יש לי מושג לא רע בכלל על מה עובר על אוטיסט שמנסה להתקיים בחברה הנורמטיבית
ואני יודע שזה גהנום
בין היתר בגלל שהכבוד שהסביבה מבקשת לא מסתדר בכלל והרבה פעמים אף הכי סותר את תחושת הכבוד האוטיסטית
שהיא הרבה יותר שיוויונית ורגישה
והרבה פחות נפוחה ואינטרסנטית ותועלתנית
וזו האמת
ואני כותב את האמת
ויש לה קשר מובהק להבדלים בין התפישה הנורמטיבית לבין זאת שמאפיינת אוטיסטית ולסיבות להבדלים אלה כמו שהם ניכרים מאין סוף פרטים קטנים וגדולים שאותם אף אחד לא טורח לחקור ובהם אף אחד לא מעיז לגעת בדיוק בגלל גישות כמו שלך

 

[רונן שפירא1]

אתה בכלל לא מתייחס למה שאני כותב

אלא בהתייחסות רק למה שאתה מדמיין לך. ועובדה שאתה כן שופט וקובע מה היה שם בניגוד לטענה שלך.
אתה בעצם מחקה את אנשי המקצוע שאתה כל כך בז להם
והרושם שלי הוא שאין לך שום מושג מה עובר על אוטיסטים.
ואפילו את הגישה שלי אתה מציג באופן מסולף ושקרי.

 

[arana1]

תכלס,אני מתייחס לעובדות

גם כמו שאתה מציג אותן,רק מפרש אותן אחרת,את מה שאתה מציג ככשלונות וחוסר התמודדות אני מבין בצורה הרבה יותר חיובית והרבה פחות שופטנית
וזה בדיוק מה שהופך אותי לבלתי נסבל בעיניך ובעיני בני מינך

גם לחברה שלי לוקח נצח לעבוד על הדוקטורט,אבל אני יודע שזה לא בגלל שהיא בטלנית או לא בסדר או לא משקיעה או לא אכפת לה,אלא דווקא בדיוק בגלל ההפך,שיש לה נטייה לעשות את הדברים עם כל הנשמה,באמת,לחפש את השלמות ולהעדיף את הסקרנות וההתרגשות ונטיות הלב על פני הפוזה של התואר או הצורך המאוד דחוף בהכנסה כספית שהמעמד מביא איתו

אותי לא מעניין לעודד פרופסורים להשקיע בי,או בה,כי אני לא מעריך את מערכת השיקולים של הפרופסורים,ואני מכיר מצויין את התנהלותם ואת המניעים שלהם ואת הדרך שבה הם מנהלים את המלחמות הקטנוניות על מעמדם
דרך שמבזה כל מה שנפלא ומדליק בעיני אנשים יצירתיים ואוהבי השכלה באמת

אתה מבין,אין מחלוקת בכלל על העובדות כמו שאתה מציג אותן
אתה שופט אותן מנקודת מבטו של המימסד
אולי בגלל שזו הזווית המשתלמת יותר כיום
אני רואה אותן מנקודת מבט שמקבלת בלי שיפוט את התשוקה לידע שלכן לא מסתדרת עם מסגרת ליקוקי התחת ההדדית שמאפיינת את האקדמיה
שזו גם הסיבה שהחומר שהיא מפיקה כבר מזמן לא שווה פרוטה

מחלוקת על העובדות אין
כל אחד רשאי לפרש אותן כפי שנראה לו וכפי שזה משתקף מנסיונו

בדיוק כמו במקרה של מה שכתבת על הדיור גם במקרה זה אני בעצם לטובתך
וכותב מנקודת מבט הכי לא שיפוטית
אבל כאמור זה בדיוק מה שמביא לך את הסעיף
ואני יודע בדיוק למה

ואני כותב את הדברים כי חבל לי על יכולת היצירה והלימוד המדהימה של הרבה אוטיסטים ששוב ושוב יפלו במלכודת ההרסנית של המימסדים האקדמים

 

[רונן שפירא1]

אתה לא מתייחס לשום עובדות

ואתה בעצם מיישם את גישתו של איש המקצוע הקיימת בדימיון שלך.,
משפיל ומבזה את בן השיח שלך, טוען שהוא לא מבין את מצבו, בעצמו, טוען שלך יש עמדה יותר נכונה עליו... כמו כל אנשי המקצוע עליהם אתה מתלונן ושלא קיימים במציאות.
רק תזכור שאותו דבר אפשר לעשות גם לך.
כי לך אין שום מושג איך חיים אוטיסטים ועם מה הם מתמודדים. הם לפחות מתמודדים. לא מאשימים אף אחד אחר.

 

[arana1]

אפשר ועושים

אלא שאני מעולם לא ספרתי את דעתו של שום איש מקצוע עלי
לדעתי תפישתם היא חסרת ערך לחלוטין ואף מזיקה מאוד

אנשי המקצוע שאני מתלונן עליהם מאוד קיימים במציאות לצערי
לי אין את יכולתך להכחיש בפה מלא מול כל הפורום את העובדה שכל אנשי המקצוע כמעט בלי יוצא מהכלל מפרשים את הבחירות והצרכים האוטיסטים כחוסר יכולת להבין ולקיים הדדיות חברתית נאותה
כך זה הרי גם מופיע בדיאסאם הנערץ עליך

לדעתי האוטיסטים שאתה מדבר עליהם לא מתמודדים באמת כי הם מקבלים עליהם את כללי המשחק שמבזים אוטיסטים ובני אדם בכלל ומתמודדים רק דרך ההגדרות הנורמטיביות ולמען מטרות נורמטיביות
ולכן מה שאתה מזהה כהאשמה זה פשוט סירוב לשחק את המשחק המקודש עליך ועל הנורמה
סירוב שיש לו סיבות ונימוקים טובים מאוד
ומאחוריו עומד גם נכונות לשלם את המחיר הלא מוצדק שהחברה משיתה על כל מי שמסרב להיות מושחת ומנוול לחלוטין

 

[רונן שפירא1]

לדעתי אתה לא מכיר לא את האוטיסטים שאני

מדבר להם ולא את מה שעבר עלי ...
אבל אתה מרשה לעצמך להעביר ביקורת ולזלזל בהם ובמעשיהם.
ממש כמו אנשי המקצוע שאתה מתלונן עליהם.
ואני לא מעריץ את הדיאסאם, ושוב אתה יוצא כאחד שלא אומר אמת, בלשון המעטה. זה פשוט הקריטריון לפיו מאבחנים אוטיסטים. אם נרצה ואם לא.
לדעתי אתה בכלל לא מכיר אוטיסטים אחרים.

 

[arana1]

בדיוק להפך

וזה מה שמדהים כל כך בתגובות שלך
שבעוד שאתה שמח לקבל גישות שיפוטיות שמפרשות את המפגש שלך עם האקדמיה ככשלון שבו אתה הוא האשם אתה מוצא גישות כמו שלי שמחפשות את האדם דווקא באקדמיה ומביעות הערכה לנטיות האספיות כעלבון וזלזול

זאת אומרת,שגישות שמזלזלות בך וממעיטות בערכך אתה מכבד ומקבל באהבה ורואה בהם כאלה שמבטאות רצון לקדמך
בעוד שגישות שמכבדות את מה שיש בך ובאספים אחרים למרות שזה לא מתאים לתבניות השגורות נתפשות בעיניך כשיפוטיות ומזלזלות

אין דבר כזה אם נרצה או לא
אם לא נרצה אז הביזיון של הדיאסאם יעלם
בדיוק כמו שקריטריונים אחרים שהפסיכוחרטולוגים מכרו לנו כנצחיים נעלמו ברגע שנמצא ולו מיעוט של אנשים שהעיזו להרים את הראש
אבל כמו שעולה מהמסרים שלמעלה אין מה לעשות מול אנשים שהתאהבו בשוט שמצליף בהם
זה סוג של התמכרות
אולי גם לזה יש סעיף בדיאסאמאמו

בקיצור
כרגיל אתה מתלהב ממי שמזלזל בך ומזלזל במי שמכבד אותך
אני רגיל לגישה זו מצד אנשים נורמטיבים
אולי זה נובע מהכמיהה לסמכות ומדבקות חסרת פשרות בהיררכיה
שלכן תמיד תבחר ותתמוך בכל מה שרע תוך שהיא מדכאת בצדקנות אין סופית כל מה ששואף לטוב


דעתך לא חשובה בעיני כלל

 

[רואה 6 6]

דעתי האישית בלבד,

שהאבחון הזה טוב רק בשביל הכסף וההטבות ,(שמי ישמע איזה הטבות

)ועבור אפקט ההרגעה שלעיתים קשור במתן התשובה.
החשדות והמתח מופגים.זה גם טוב עבור ההסברה החיצונית והתיווך אבל בזה מסתכמים היתרונות.
אם הסתדרתם כולכם ללא האבחנה הזו,עשיתם החלטות שלא תלויות באבחנה הזו,תמשיכו גם עכשיו.
(אם הסיפור החברתי הוא דבר שהנער רוצה לכבוש,אולי תנסו לעזור למצוא חברה במסגרות אחרות וכן,טיפול שייתן לו כלים להתמודד עם עצמו ופחות עם בני גילו נראה לי כיוון נכון)

 

[schlomitsmile]

מנסיוני כאמא וכרעיה- כדאי ללכת לאיבחון אצלנו ה

אובחן בגיל 6 וחצי, בעקבותיו אובחן אביו (בגיל 40)
ואח"כ אובחן הבכור- בגיל 13.
אצל שלושתם זה היה לטובה.

אבל עוד לפני שאפרט איך ולמה, יתכן שבנך אינו א"ס,
וההנחה שזו התשובה לקשיים שלו, מסתירה את התשובה האמיתית ובכך מונעת מענים נכונים לו.
עוד סיבה לדעתי לבדוק את ההנחה הזאת.

אז מה זה הועיל להם?
א)נתן להם תשובה, עשה סדר בראש.
הבהיר להם שאין שום דבר לא בסדר בהם, הם פשוט שונים.
הקשיים שהוא מודע להם, נובעים מחוסר התאמה בינו לסביבה,
לא מפגם בו.

ב)עזר לסובבים אותם להבין אותם, להבין שכדי להבין אותם
יש להשתמש במפתח אחר מהרגיל.
בכך שיפר את יחס הסביבה אליהם.
כשמדובר בשני הבנים, היתה לזה משמעות רבה בביה"ס.

ג)עזר להם להבין את הסביבה, למשל כמו שבעלי אמר:
"עכשיו אני מבין שזה לא שכולם שקרנים".
הוא הבין שהם מדברים שפה אחרת, הם לא שקרנים.

ב+ג= שיפור ביחסי הגומלין בינם לבין סביבתם,
שיפור באיכות חייהם.

ד)הבכור ביקש וקיבל פטור מצה"ל מהיותו א"ס.
א"סים נמצאים בסיכון גבוה להתעללות ואף התאבדות בגיוס רגיל.
מי שמקבל פטור, יכול להתנדב לצה"ל, לשירות לאומי, או לא.

ה)הידיעה שהם א"סים סללה את הדרך להכיר א"סים אחרים.
אנשים שאיתם, כמו שה

אמר:"בכתה הקטנה (כתת תקשורת) נחמד,
כי כולנו מבינים זה את זה טוב יותר".
כאמור, זה לא בהכרח במסגרת כתתית, אצל בעלי למשל ברור שזה לא העניין.

 

[פרח לי יפה ורוד]

התייחסות ל-ג

אפשר הסבר למה הם לא שקרנים?לי נראה שנ"טים משתמשים יותר מידי בשקרים ובבערך.
שוב, לא כולם,
אבל הרבה.
אגב,
מה שמדהים כל החברות כמעט שצברתי לי במשך השנים ישרות לגמרי,
עכשיו מסתבר שלכולם כמעט יש ילדים או אחים שחשודים בספקטרום (לרוב "גבוהים" שלא הלכו לעשות אבחון אבל די ברור-אם האמא אומרת שלדעתה הילד אספי, וגם אני רואה שכן ואפילו בעלי רואה שכן-זה כנראה כן...).
מעניין-כנראה אנשים באופן טבעי נקשרים לדומים להם...

עם "קוליות" אין לי שפה משותפת...

 

[רונן שפירא1]

נראה לי שהכוונה היא

שמה שהוא חשב שהם שקרים היו פשוט דרכים אחרות לראות את הדברים, או שאם מישהו אחד אמר משהו זה לא אומר שכולם אומרים אותו דבר.

 

[dina199]

עבור א"ס כל שקר לבן הוא שקר.

גם הבן שלי למד לשקר שקרים לבנים (כי צריך לשרוד בחברה נ"טית).
אבל ממש לא נוח לו עם זה כשהוא נאלץ לעשות את זה והוא תמיד מגלה את זה למישהו (ברוב המוחלט של המקרים מגלה לי

) . כי גם כשהו 'מצליח' לשקר , הוא חייב להוריד את זה מעצמו.

 

[schlomitsmile]

מה שנ"טים קוראים "בין השורות" וגם "שקרים לבנים"
וגם כלמיני אמירות שלנ"ט אחר ברור שהן לפרוטוקול בלבד
או הגזמות לצורך הדגשה, או להיפך- המעטות לצורך טישטוש,
או כלמיני משחקים אחרים שהנ"טים עושים, וברורים לנ"טים,
אבל אצל מי שאינו נ"ט לעיתים קרובות נתפסים כשקר.
זו שפה אחרת.
אצל נ"ט אחר זה לא ייתפס כשקר.

לגבי מה שסיפרת- נכון, על זה אומרים: מוצא מין את מינו

בד"כ טבעי וקל לנו יותר לתקשר עם מי שמדבר בשפתנו.

 

[dina199]

כן|

כן|

 

[dina199]

האם לדעתך עצם הידיעה שיש לו אספרגר

תגרום לבן שלך להרגיש טוב יותר ?
הבן שלי אובחן בגיל 14 (לפני 10 שנים) ומאז החיים שלו רק השתפרו.

 

[arielamir17]

איך?

איך ובמה זה בה לידי ביטוי שחייו של בנך השתפרו?

 

[dina199]

קודם הבנתי את כל הקשיים שלו החל מהילדות.

וכשיש תשובה לשל השאלות והבנה - זה כבר משפר את החיים.
הוא הלך לתיכון פרטי מיוחד - כי לקראת סוף חט"ב היה ברור שהוא לא מצליח במסגרת רגילה למרות האינטלגנציה שלו וצריך משהו אחר (האיבחון הסביר למה הוא לא הצליח למרות האינטלגנציה שלו

).
בתיכון הוא גם קיבל טיפול רגשי (דבר חשוב ביותר , ולדעתי הכי חשוב) , גם למד מיומנויות חברתיות וגם עשה בגרות מלאה (לא התחילו מזה , התחילו מבחינת בגרות אחת כדי להעלות את הבטחון נעצמי בגלל חויית הצלחה ומזה לאט לאט המשיך הלאה)
הוא קיבל פטור מהצבא , התגייס בהתנדבות ושירת 3 שנים (בגיל 12 אמרו לנו שלא כולם עושים בגרות ולא כולם עושים צבא - וזה היה אפילו לפני שמישהו חשד באספרגר).
היום הוא לומד באוניברסיטה , עדיין אספרגר מוחלט

, ומתמודד עם הקשיים בעזרת טכניקות שהוא למד בתיכון.

וחוץ מזה איבחון יכול לשלול . יש לי גם בת שגדולה ממנו בשנה , ואותה שללו. גם לה יש מספיק קשיים. מה שבטוח שיש לה OCD (מאובחן) , והיא חשודה כ NVLD . לזה כבר לא עשיתי איבחון, כי באמת לא היה טעם.

 

[abashel13]

ואני ממליץ על שיחה ישירה עם הנער

להתייעץ בעיקר אתו כי הוא זה שאחראי בסופו של דבר על בחירותיו...

הידיעה שהוא מאובחן כא"ס אם וכאשר יש בה תועלת של ידיעה וכל נגזרותיה המאפשרות מרחב בחירה אחר.

אי הידיעה משאירה אותו באי-ידיעה... ואני לא מבין מה טוב בזה...

הידיעה חשובה בעיני מכל שאר הנגזרות שלה כמו סטיגמה או לחלופין עזרה ושאר התנאים הנלווים...

 

[schlomitsmile]

 

[dina199]

אני ממליצה על שניהם : גם שיחה וגם איבחון.

בד"כ אלה דברים קשורים