שאלה

[מוגג]

הילדים קרובים אליו יותר

רק יצאו הם מרחמו ולכן הוא מכירם והגדולים, אך זרים הם בעיניו ועל כן יתנכר להם ויחמיר איתם ולא יכמרו רחמיו === שטויות במיץ פטל ===

 

[טל קר]

ובכל מקרה ניתן לראות זאת

כמוטיב חוזר של תפיסת רחמים כמיכסה מוגבלת, כך שהמצאם במקום אחד מונע את המצאם במקום אחר. נ.ב. חשבתי שילדים הם עם אכזר. אולי זה תלוי בהאם מדובר בילדי (ההיפותטים) או בילדי השכנים?

 

[shellyland]

אני מבינה אותך ומסכימה איתך

אבל אני גם מסכימה עם עופר, שלא זה הפירוש המקובל לפתגם הזה בימנו וכשמשתמשים בו בהקשרים אקטואלים עושים זאת בעיקר מתוך דמגוגיה.

 

[טל קר]

לא הבנתי אם כך, מה הפירוש המקובל

לפתגם הזה בימינו? משפט התניה? (אולי אני שייכת לימים אחרים

) בכל אופן, בכל מסלול שפוסעים בו במשפט הזה (נכון לעכשיו אני רואה שלושה מסלולים: שני מסלולי סיבה ותוצאה (שלי ושל VEGAN) ומסלול ההתניה של עופר (אם כי במחשבה שניה גם התניה יש בה סוג של סיבה ותוצאה, ואפשר להשתמש בשני ההסברים, גם שלי וגם של VEGAN כדי להסביר את העקרון שעומד מאחורי ההתניה. הממ. מענין) המסר הוא רחמנות על אכזרים -> אכזריות על רחמנים ואז רק נותר לדון האם יש או אין הגיון מאחורי הטענה בהקשרים ממוקדים יותר. (במאמר מוסגר: גם האשמה בדמגוגיה הפכה לדמגוגיה P

 

[עופר ב.ה]

שימי לב

לוגית, סיבה ותוצאה היא גם התנייה, התוצאה חייבת להתרחש בהתקיים הסיבה. גם בפירוש שלי משתמע שאדם הוא אכזר לרחמנים בגלל שהוא רחמן לאכזרים. אז את מתכוונת למשהו קצת אחר, שהסיבתיות נוגעת גם למיהות האכזרים והרחמנים ולא רק לנושא הפתגם (האדם הרחמן והאכזר). כלומר, את טוענת שהאכזרים מאיבר א´ של הפתגם מופיעים גם במובלע באיבר ב´ שלו, בגלל הרחמנות אליהם באיבר א´. הדרישה הזו מהפתגם לא קיימת במקור ואני חושב שברוב השימושים בו היא לא מופיעה. ובקשר למה שמוסקט אמרה על הסימטריות, זו דוגמא טובה כי בכלל, באיבר ב´ של הפתגם לא מדובר כלל ברחמנים. מדובר בחפים מפשע, אבל איננו יודעים דבר על הרחמנות שמצויה או לא מצויה בהם.

 

[טל קר]

שמתי, ואפילו מצאתי את הציטוט

בהודעתך שגרם לי להבין במובלע שהסברך נטול סיבתיות "מי שרחמן אפילו על אכזרים, מה לכל הרוחות, השדים והשחלות יגרום לו להיות אכזר על רחמנים?" כאשר אני ווגאן הצענו שני הסברים חלופיים כתשובה (את שלי אתה יכול ליחס לשחלות P צר לי אך לא הבנתי מהסברך למה אני מתכוונת P: . אני אנסה להסביר שנית. אותם אכזרים מחלק א´, אלו שלא הוענשו אלא קיבלו רחמים, מכיון שלא הוענשו אלא קיבלו רחמים וגו´, אפשרנו להם בכך להתאכזר לרחמנים.

 

[hillelg]

הערה קטנה

"תודעתו של הציבור הישראלי בכל הקשור להיגיון, ותפיסתנו את העולם, דומה לזו של כלל העולם המערבי". אם אתה מתייחס לצורת החשיבה של האדם הרגיל בעולם המערבי, הרי שאתה צודק בנקודה זו. אבל שניהם אינדוקטיביים דוקא, ובמובהק. דוגמאות? בבקשה. אמור לי, האם אתה חושב שמחר תזרח השמש? ובמזרח דוקא? ובעניין אחר, אם חטפת אי פעם מכות רצח מבריון, האם תחשוב להתגרות בו שוב? וכדי להתרפא מפצעיך האנושים, האם לא תפנה לרופא שהוכח כמומחה בעקבות ניתוחיו המוצלחים בשנים האחרונות? כל אלו דוגמאות ברורות לחשיבה האנושית האינדוקטיבית, המנוגדת למחשה היוונית הדדוקטיבית-בלבדית.

 

[hillelg]

על ההיגיון שבאימרה

[אגב, בילקוט שמעוני מובאת גרסה קרובה יותר לפתגם הנפוץ: כל שמרחם על אכזרים, סוף מתאכזר על רחמנים.] נוכל להבין את ההגיון, אם נעקוב אחר שאול וננסה להבין, אך אדם כל כך חמלן כשאול, עד כדי חמלה על ראש העם הטרוריסטי מספר אחת בעולם הקדמון, שהתנכל ורדף בלי הרף את עם ישראל, ודווקא את ´הנחשלים´, את הנשים והילדים, בדרך של ´זינוב´, ולא בדרך של מלחמה אמיתית, חייל מול חייל - איך יחד חמלה כה קיצונית מצאנו באותו אדם אכזריות כה נוראה עד כדי מתן פקודה להשמדת עיר שלמה, נשיה, ילדיה, שווריה וחמוריה של כהנים שרק גילו סימן קלוש של תמיכה במי שנראה בעיניו כאויבו הפוליטי. תשובת המדרש (ריש לקיש, דומני) לשאלה זו, היא ששורש אחד לשתי התופעות: סטייה משורת הצדק בשל שיקולים אישיים, כאלה ואחרים. מי שסוטה משורת הצדק של התאכזרות צודקת לאכזרים, בשל שיקולים משלו - חמלה אנושית? שיקולים פוליטיים? אין זה משנה - יכול גם לסטות מאותה שורה גם בנוגע לעיר שלמה שהרגיזה אותו. שוב - רוגז ורוח רעה מקריים? החלטה פוליטית קרה? אין זה משנה. אבל אל נתפלא אם מי שמופיעה בו התופעה האחת, תופיע בו במהרה התופעה האחרת. הוא ששמואל אומר: "הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים".

 

[טל קר]

../images/Emo45.gif מסלול סיבתי שלישי אם כך.