שאלה...

[תמרה45]

שאלה...

חברה שלי העלתה בפייסבוק פוסט אישי על מישהי, נערה בת 16, ששנה הייתה אנורקסית ולפני חודש התחילה לעבוד חזק על הראש. היא אמרה משפט מקסים ובוגר בעיניי:
"בראש אני חולה מאוד אבל הגוף שלי בריא", זה מעיד בעיניי על הבנה ובגרות ומודעות מאוד גדולים.
בקיצור, אני תוהה אם לעשות שיתוף.. ואני תוהה למה זה לא כזה "פשוט" לי לעשות שיתוף. האם זה בגלל שגם אני נגועה? האם זה בגלל שאני לא עד הסוף השלמתי עם ההשלכות של ריפוי מהמחלה?
האם זה בגלל שיש לי חשש שאחרים יראו את זה? תוהה מה דעתכן על זה?
הפוסט הזה היה מאוד מעודד החלמה, מאוד חיובי, מאוד נכון!! אין ספק שהיא כתבה לגמרי בראש טוב..

 

[מייפלס]

אני למדתי שמותר להרגיש ולחשוב על הכל מכל !

למרות שגם מה שאתה חושב ומה שאתה מרגיש משדרים ...
השלב הבא ומה שהכי ( נראה לי ) קובע ומה שלפעמים מאוד לא מומלץ ליישם , זה המעשים שלנו !

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני לא יודעת מה הסיבה שאת לא רוצה לשתף

אבל לפעמים לא צריך עד הסוף להבין כל דבר,
אלא פשוט לקבל את התחושות שלנו בלי "לחפור" בהן.

אגב, חודש של עבודה על הראש לא הופך מישהי לבעלת גוף בריא.

 

[תמרה45]

תודה!

עשה לי טוב לשמוע את זה רחלי.. פשוט לקבל את התחושה וזהו (כי התחלתי להיכנס לסרטים.. אולי זה בגלל זה או זה או זה וכו׳) אולי באמת לפעמים אפשר להרגיש סתם לא עד הסוף נוח עם משהו וזה בסדר ולא חייבים להילחם בזה / עם זה.. אז תודה שמחתי לשמוע על האפשרות הזאת

לא, הכוונה הייתה שלמרות שהראש שלה מאוד חולה והיא מודעת לזה היא מטופלת עד הסוף והחולי לא משפיע כיום על תפקודי הגוף הפיזיים שלה.. לפחות זה מה שהיא כתבה.. היא הוציאה את הפוסט הזה כמטרה לצאת נגד אתרי פרו אנה וכזה.. אני בטוחה שהיא השאירה הרבה רשמים כי היה לה באמת פוסט מרשים..

 

[רגישה1855]

תמרו׳ש

אני מאוד מתקשה למצוא תשובה לשאלה
קראתי... כמוך, מאוד מבולבלת ושואלת את עצמי - איך היא יכלה ככה לשתף בכזה אומץ וגילוי?? אני בחיים לא הייתי יכולה לעשות את זה, עזבי את זה, לשתף... זה נורא קשה.
אולי זה באמת עדיין ממקום שאנחנו לא כל כך שלמות עם ההחלמה
אולי זה עוד יגיע יום אחד? אני רוצה להאמין כל כך.
אז תודה שהעלת את זה ויחד איתך ומהתשובות של הבנות אולי נוכל לראות ולגלות ולהבין....

 

[תמרה45]

איתך

בתהיות ובמחשבות.. אמיתי לגמרי...
מה שכן אבל, לא בטוחה כמה הישירות הזו היא טובה.. ז"א, נראה לי שעבור הבחורה הזו, האקט של השיתוף בפייסבוק הוא מאוד חזק ומאוד עם אמירה, לא בטוח שזה נכון תמיד, לא בטוח שזה נכון בכל שלב, עכשיו היא בתחילת דרכה כך אני הבנתי מהפוסט שלה, לא בטוח שעוד שנתיים, שהלוואי והיא תהיה מחוץ למחלה לגמרי כבר, היה בא לה לפרסם דבר כזה..

 

[lital172]

כי זה נוגע

וקרוב וחשוף.

ואפשר לתת לתחושות פשוט להיות ..
אני מאמינה שבבוא הזמן תוכלי גם לפתוח את זה עם אחרים ולא לפחד להראת מה שאת מרגישה או מזדהה עימו.

כי בא לי לתת לך אחד כזה גדול.

 

[תמרה45]

מקסימה!!

תודה!!
קיבלתי את החיבוק שלך, מודה לך עליו...
והנה שולחת לך אחד בחזרה

לתת לתחושות להיות, את יודעת מה זה אומר? זה משהו משהו. לתת לתחושות להיות בלי לחשוב על הצעד הבא או על משמעות הדבר מבחינתי, לי.. או בסדר לא בסדר וכו' וכו' וכו'.... ז"א, תחושות זה משהו שלא תמיד יש לו תשובה.. וזה מיוחד להבין את זה..

 

[levshavur]

תמרה

שלום לך
אני חושבת ששווה לעשות שיתוף כי כמו שזה נגע לך ללב אולי זה ייגע גם בלב של מישהי אחרת. אולי אפילו ייתן חומר למחשבה למישהי. לפעמים אפילו משפט פשוט יכול לעורר לחיים עולם ומלואו.
לדעתי אין לך ממה לחשוש.
לבשה.

 

[תמרה45]

מאוד מעליב, פוגע, מציף

תמיד ידעתי שגדלתי בסביבה שלא התאימה לי
לא ידעו איך להתמודד עם היחודיות שלי
אבל ידעו (שלא במודע) לנצל אותה טוב איפה שצריך, ואולי גם נעים
עכשיו אחרי מפגש עם מישהי שמכירה (קשה להגיד חברה, אולי כי אני כועסת עכשיו ופגועה)
שמבחינתה אני לא בסדר כי לא עשיתי שירות מסיבות "נפשיות"
לא משנה שהחלמתי, לא משנה שאני בסדר,
יש עלי כתם, שופטים אותי
אני פגועה מאוד.. ועצובה מחדש מהתגלית המצמררת והמכאיבה שכדי להיות משהו בעולם הזה הייתי צריכה לסבול

 

[jellybelly1]

יש עליה כתם

של בורות וטיפשות.
ולא עלייך.
אם היית נשארת במסגרת שבה היית מידרדרת ומזיקה לעצמך עוד יותר לא היית מביאה תועלת לצבא ולא לעצמך.
עשית את הצעד הנכון שהשתחררת והצלת את עצמך. לא לכולם ולא בכל תקופה בחיים הצבא זו מסגרת שמתאימה. ומי שלא מבין את זה לא ראוי לאנרגיות רגשיות שיבוזבזו עליו. היא לא הפסד גדול בתור חברה.
ואת משהו בעולם ותהיי משהו גדול עוד יותר בעולם ותתרמי בדרך המיוחדת שלך.

 

[תמרה45]

תודה אהובתי

עצוב שזו חברה
ובכלל עצוב שאנשים ככה מרשים לעצמם לשפוט
ובמיוחד זה לא שפגעתי במישהו או עשיתי משהו רע
זה כאב לי כי כ״כ כאב לי שהייתי צריכה לעזוב את השירות (אחרי חודשיים!!!) או יותר נכון העזיבו אותי
הבנתי טוב טוב את המשמעות של אי עשיית שירות בחברה ממנה אני באה
מה שלא עזר לתחושתי הטובה אלא אם כן הייתי חולה וריחמו עליי
לפעמים הזוי זה איך ערכים מתעוותים ועושים מהם אלוהים במחיר של קבירת בנאדם
במקום להתרומם טיפ מעל הערך שלך ולראות בנאדם תחתיו..
אוחחח איזה עולם

 

[אלומת האור]

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני יכולה להבין את הפגיעה

במיוחד כשאתה כבר לא מתמודד ביום יום עם סוגיה שמבחינתך כבר עברה והייתה מזמן ופתאום מישהו נותן לך איזה "סטירת לחי".
מה שאני אוהבת בחיים של המבוגרים זה שאנחנו כבר לא חיים באותה כיתה בתיכון שבה גם אם רע לך זה מה יש. אנשים שלא מתאימים לך, שלא עושים לך טוב או שלא מצליחים להבין אותך, את לא חייבת להשאיר אותם בחייך. וגם אם הם שם ברקע, הם לא חייבים לקבל מקום משמעותי.
אם את שלמה עם מה שעשית, אל תשימי על מה שהיא אמרה. ככה פשוט.

 

[תמרה45]

מה זה שלימה?

לא שלימה, תק' ארוכה התאבלתי על שלא עשיתי שירות..
ואני עדיין מתאבלת על המון דברים.. אבל יחד עם ההתאבלות אני מנסה לסלול לעצמי שמחה וחיים ונוכחות..
ושבן אדם בא ומחייה לך את הפצע כמו שופך יוד על מוגלה חיה, זה שורף...
אני מאוד מזדהה.. קיבלתי מזה לא להשאיר אותה יותר מאשר ב"רקע" אבל עצוב כי זו חברה שבעצמה מתמודדת עם תסבוכי אוכל כאלה ואחרים.. משפחה מורכבת.. והתמודדויות כאלה ואחרות.. מסתבר שלהיות עבורה כתף תומכת לא בדיוק עושה טוב.. למרות שאני יודעת בדיוק מה היא עוברת וחווה... אבל היא לא מנסה להיות אתי בשלי.. אני באמת לא יודעת איך לפרש את זה.. anyway ממש כמו דברייך, לא שמה על מה שהיא אומרת.... או לפחות לא מאמינה למשמעות של זה..
תודה

 

[פאנדורה]

אם את שואלת לדעתי

כל נושא החובה לשרת יצא הוא הגזמה של הציבור, שצריך למצוא לעצמו צידוקים וגם שמפחד מאוד שזה כבר לא טאבו כמו שזה היה.
זה גורם לאנשים לצאת מדעתם בנושא הזה.
שירות למען הציבור הוא לא דבר שאדם נולד לעשות אותו. ברוב מדינות העולם הזה אין כזה דבר, רק במדינה המשוגעת שלנו.
יש כאלו שזה מתאים להם ויכולים, אבל יש כאלו, והם רבים מאוד, שלא יכולים.
אז מה? זה לא אומר כלום.
עזבי אותה, זו לגמרי זכותך הלגיטימית להחליט שאת לא מאלו שיכולים.