שאלה
בהקשר למה שנאמר פה בהודעות הקודמות- על אפילפסיה וחיי חברה, ובהודעה "זה לא אני אבל...."
לסביבה שלנו יש באמת נטייה לראות את המחלה שלנו כמו משהו שיש להתבייש בו, ואני מעלה את השאלה הזו דווקא היום, כשזהו יום האפילפסיה הבינלאומי, המצויין ברחבי העולם.
ואני שואלת את זה כי שנים רבות גם אני התביישתי במחלה שלי. עכשיו הציעו לי ללכת עם צמיד מזהה, ש"יתריע" מפני המחלה שלי, במידה ויהיה לי התקף, שידעו במה מדובר.
אנ תוהה עד כמה זה כדאי, מומלץ או חשוב, במיוחד למישהי כמוני שקשה לה ועדיין עוברת תהליכים של התמודדות עם המחלה.
יכול להיות שבהפוך על הפוך זה דווקא יגרום לי להתמודד עם המחלה שלי?
המתמודדת
בהקשר למה שנאמר פה בהודעות הקודמות- על אפילפסיה וחיי חברה, ובהודעה "זה לא אני אבל...."
לסביבה שלנו יש באמת נטייה לראות את המחלה שלנו כמו משהו שיש להתבייש בו, ואני מעלה את השאלה הזו דווקא היום, כשזהו יום האפילפסיה הבינלאומי, המצויין ברחבי העולם.
ואני שואלת את זה כי שנים רבות גם אני התביישתי במחלה שלי. עכשיו הציעו לי ללכת עם צמיד מזהה, ש"יתריע" מפני המחלה שלי, במידה ויהיה לי התקף, שידעו במה מדובר.
אנ תוהה עד כמה זה כדאי, מומלץ או חשוב, במיוחד למישהי כמוני שקשה לה ועדיין עוברת תהליכים של התמודדות עם המחלה.
יכול להיות שבהפוך על הפוך זה דווקא יגרום לי להתמודד עם המחלה שלי?
המתמודדת
