שאלה

[שרונינוני]

שאלה

בני בן שבע בכיתה בית בבית ספר רגיל
כבר בגיל הגן עלה קושי בכתיבה, עבר ריפוי בעיסוק עם שיפור. בכיתה א היה קושי ניכר לרכוש יכולות כתיבה, בסופו של דברמצליח לכתוב את כל האותיות בדפוס, ואותיות בודדות בכתב אך האותיות מאד גדולות, לא מאורגנות לרוב במיליםף ולמעשה לא ניתן לכתיבה. חשוב לציין שכאשר אני יושבת איתו ומזכירה לו להקטין את גודל האותיות ולהקפיד על רווחים התוצאה סבירה. ספרות כותב באופן ברור אך שוב גדול מאד.
בקריאה אין כל קושי, קורא הרבה מהר וגם לא בהבנה. יש לו אוצר מילים עשיר, הרבה מעבר לגילו ואין כל קושי בביטוי בעל פה.
לאחרונה הולך ומתגבר הקושי שלו להיות חלק מהשיעור, חולם, בתואנה שאינו רוצה/ יכול לכתוב במחברת - בקצב שבו הוא כותב אכן לא יכול, וממילא לא מצליח לקרוא זאת.
לכן גם לא כותב שיעורי בית ביומן, וכשמגיע הביתה לא זוכר - וזהו כבר כדור שלג - המערכת באנטגוניזם כלפיו, איני זוכה לשיתוף פעולה רב מהמורה, למשל לכתוב עבורו את שיעורי הבית ביומן או לשלוח מייל בסוף היום - חשוב לציין שבבית עובד על השיעורים יפה. לא אוהב לכתוב, אך מוכן להתאמץ וכמו שאמרתי התוצאות סבירות.
לכל אלו יש כמובן יש השפעה רגשית גדולה עליו - מרגיש מדוכא, לא שווה, בוכה מדוע אינו "רגיל".
הלב שלי נשבר...
נשלחנו לאבחון - אך זה ייקח לפחות חודש וחצי עד לסיום.
האם היית ממליצה על טיפול לפני כן על סמך הממצאים הקיימים כרגע? לפחות בכל הנוגע לכתיבה ולארגון? או שהדברים תלויים זה בזה ? (עניין המימון הציבורי, זכאות לשעות בבי"ס וכו' פחות חשוב לי - אני לא רוצה שישבר מבחינה רגשית וייכנס למערבולת בתוך המערכת שמסרבת להתגמש עבור השונים מעט)

אשמח לדעתכן

 

[יעל ויסוצקי]

הי שרונינוני,

לאיזה אבחון נשלחתם ?
הבן שלך עדיין בגיל שהוא זכאי לטיפולים בריפוי בעיסוק דרך קופת חולים. לדעתי הגיע הזמן לחזור לטיפול, לפי מה שאת מתארת. כמו כן, הייתי הייתי מתייעצת עם המורה ועם המרפאה בעיסוק לגבי הצורך בהוראה מתקנת.
בהחלט ממליצה על טיפול על סמך מה שאת מתארת כרגע, אולי אפילו טיפול בקבוצה, תלוי בהמלצות של המרפאה בעיסוק שתראה אותו למעקב(כבר מוכר למכון להתפתחות הילד ?).
לפעמים קל יותר לקבל את שיתוף הפעולה מביה"ס אם יש איש מקצוע בתמונה, שמעורב ונמצא בקשר עם הצוות החינוכי.
האם שוחחת רק עם המורה ונתקלת בתגובה מתנגדת או שגם היועצת באותה גישה ? אם שוחחת רק עם המורה אולי יש מקום לשוחח עם היועצת ולבקש את עזרתה בנושא.

 

[ציפי קוברינסקי]

רתימת המורה לשיתוף פעולה

כפי שכתבת, להתייחסותה של המורה יש השפעה רגשית על ילדך,
השפעה שמועצמת כאשר הילד עצמו חווה תסכול.
ילדים לרוב יודעים מהם קבוצת ההשתייכות שלהם
ואת מתארת ילד בעל אוצר מילים עשיר ויכולת התבטאות בע״פ
הוא הבדאי אינו מבין למה הוא לא מצליח כמו אותם ילדים שהוא מרגיש כמוהו.
אני אל יודעת לאיזה אבחון הוא נשלח, אבל ההמלצות שתקבלו יעזרו לו לחוות הצלחות.
אני הייתי פונה למורה ומבקשת את עזרתה על סמך נסיונה המקצועי.
להבדיל מגישה שאומרת לה מה לדעתך היא צריכה לעשות.
אם היא תרגיש שאת סומכת על נסיונה המקצועי, יש סיכוי שהיא תעשה מאמץ נוסף.
החמיאי לה על כל מאמץ קטן, גם אם בעינייך זה המינימום הנדרש ממחרה.
כך תתני לה בעצם דוגמה אישית למה ילדך זקוק יותר מכל:
שיראו את המאמצים שהוא עושה למרות הקשיים.
ציפי קוברינסקי