שאלה

liqueur1

New member
שאלה

מה דעתכם, האם יציאה בשאלה מחייבת אדם להיות אנטי דת או שיש אפשרות לחשיבה ביקורתית על חלק מהדברים אך לא שלילה מוחלטת של כל עקרונות הדת.
אני שואלת כי הרבה פעמים אני נתקלת בחשיבה של שחור ולבן בקרב יוצאים בשאלה כמו גם בקרב חוזרים בתשובה, כלומר הכל או לא כלום וזה מפריע לי באופן אישי כי אצלי הנושא הוא מורכב ונראה לי שאפשר בלי סוף לדון ולחקור את הדברים. אף פעם לא נדע את האמת המוחלטת.
 

babylon_a1

New member
דעתי

הנושא מורכב מכמה דברים
קודם כל אני מזיז הצידה כל מה שפוגע באדם
אח"כ אני מזיז הצידה כל מה שמתנגש עם המדע, אלא אם כן הוא לא מפריע לאף אחד
אח"כ השאיפה להפוך את מה שנשאר לפולקלור

להמשיך לחגוג את פסח לדוגמא , כמו חג המסכות בארץ כלשהי או חג המתים, או פסטיבל הדרקונים
תוך הבנה שזה סיפור בדיוני שלא יכול היה להתרחש במציאות, גם לא מבחינת התאריכים
ואנחנו נחגוג את החגים האלה לא מתוקף דרישה ולא בכפוף לכללים נוקשים, אלא כי זאת התרבות של העם היהודי


נ.ב - מה זה אמת מוחלטת ? זה הגדרה דתית למהדרין, במדע יש כל מה שידוע למדע / כל מה שגילנו עד עכשיו הוא...
 

babylon_a1

New member
אגב בתחילת תהליך חזרה בשאלה

האנטי די נדרש, כי לרוב היציאה עוברת תחת מתקפה בעוצמה כלשהי
 

babylon_a1

New member
נכון

אם שני ההורים מקבלים את היציאה כדבר רגיל כמו ללמוד שפה זרה
אז כן זה יעבור בשלווה, ואותו יוצא לא יהיה אנטי בהכרח / מובהק
 

the ror

New member
היה חשוב לי הדיקדוק כי ממקרי היציאות בשאלה

שאני נתקלתי בהם ההורים הגיבו כמו שתיארת ולכן צורם לי לעיתים האנטי שנוצר ליוצאים בשאלה. או יותר נכון, יותר צורם לי האנטי שנשאר להם גם לאחר היציאה בשאלה.
אבל כמו שציינת, אפשר להבין את הצורך באנטי שכזה כתגובה למתקפות שהגיוני שצצות.
 
אני לא אנטי

אבל הדת לא מעניינת אותי.

מצידי שכל אחד יעשה מה שבא לו רק שזה לא יפגע בי (כמו אי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת וכדו').

וכן, אצלי זה שחור ולבן. כשהייתי דתית הייתי די קיצונית והדת היתה חשובה לי מאד, עכשיו כשאני כבר לא דתית אני לא שומרת כלום והלכתי לקיצוניות השנייה, כי ככה מתאים לי.

לדעתי יש אמת מוחלטת, אולי לא אצלך אבל אצל רבים מאיתנו האמת היא מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור.
 

liqueur1

New member
נראה לי שזה עניין של אופי

בעיקר.
כלומר מי שנוטה לחשיבה קיצונית בכל נושא שהוא ימצא עצמו קיצוני גם בענייני דת או אי-דת.
אבל בעיקר מה שלא ברור לי, זה איך אפשר להיות כל כל בטוחים במשהו שלא הוכח ומצד שני גם לא הופרך - כמו אלוהים או מה שהוא רוצה מאיתנו לצורך העניין.
אמת מוחלטת אפשר למצוא במדע לאחר שהוכח מעבר לכל ספק אך בעניינים מטאפיזיים, מושג האמת, לדעתי, הוא תלוש לחלוטין.
יכול להיות שהתעסקות עם דת לא מעניינת אותך ועוד אנשים אחרים, ואני בהחלט יכולה להבין את זה. אבל לומר שאת יודעת את האמת המוחלטת, , זה משהו שלא ברור לי.
אולי זה עניין של תחושה וכמו שאומרים שאמונה באה מהלב, אז גם כפירה באה מהלב באותה מידה.
 
את צודקת

זה באמת עניין של אופי ולאו דווקא קשור לדת.

ברור לך שאנשים מאמינים מאמינים בלב שלם בלי ספקות? במידה וכן למה לא ברור לך שיכול להיות גם להפך. נכון שאמונה זה משהו שבלב והוכחות אין לכאן או לכאן ולכן כשבחרתי לא להאמין אני עושה את זה בלב שלם. וכן, מבחינתי זו האמת המוחלטת.
 
דעה אישית

יציאה בשאלה לא מחייבת להיות אנטי דת. בכלל לא.
יש הרבה אנשים שחזרו בשאלה והם עדיין אוהבים חלקים נרחבים מאוד מהדת..
להמשיך לחבב דברים מסויימים, חגים, מנהגים וכדו׳ זו בחירה אישית שלך..

לגביי שלילה ולא שלילה מוחלטת של עקרונות הדת, אני לא יודע איך זה אצלך.. אני אישית לא מאמין בעקרונות הדת..
וכן, בהחלט אפשר לדון על הנושא שעות, ואני חושב שכל אחד פה יכול להעיד על זה ;)
לגביי האמת, לעולם לא נדע את האמת .. זה חלק מהמהות של הדת..
 
תגדרי לי מה זה אנטי דת

העקרות של הדת(כול דת) הם שיש שישות עליונה שנתנה לנו איזה ספר(תורה,ברית חדשה,קוראן)וצריך ללכת לפי הספר הזה
ללא שיקול דעת עוד עיקרון הוא זה שצריך לציית לאיש הדת(רב, כומר, שייך) ללא שאלות זה דבר מאוד מסוכן

סרטון להמחשה ספר הוראות לחיים

מלבד זה אין לי בעיה עים אנשים שמאמנים כול עוד הם לא מנסים לכפות עלי את האמונה שלהם בכול מני חוקים דתיים
 

liqueur1

New member
סרט חמוד

ואני מסכימה איתך ואיתו שאדם צריך להפעיל שיקול דעת ולא ללכת כמו עיוור.
אבל כשדיברתי על עקרונות הדת התכוונתי למצוות, לתכנים שלהן. אם אני שופטת אותן בפריזמה אובייקטיבית לחלוטין הרי שחלק בלתי מבוטל מהן הגיוני ומתקבל על דעתי.
את החלק שמפריע לי אני שמה בצד.
עכשיו אני לא באמת יודעת אם התורה ניתנה ע"י אלוהים. אני יותר מקווה שלפחות החלקים השליליים בעיניי נכתבו ע"י בני אדם. אז למה זה הופך אותי, השקפה כזו ? אני מניחה לסוג של אגנוסטית עם זיקה לדת או למסורת.
 

babylon_a1

New member
יש דברים טובים

רק אם מתעלמים מהפרשנויות ומה שמסביב

אני אתן לך דוגמא, אבל את יכולה להביא דוגמא לדברים טובים ?
 

liqueur1

New member
מצוות בין אדם לחברו

לא זוכרת שם יותר מידי דברים שליליים. המצוות האלה הן במידה רבה בסיס למוסר האנושי.
 

babylon_a1

New member
נו לזה התכוונתי

רק דתיים / רק יהודים / לא נשים וכו'

המצווה שלעצמה בסדר, אבל יש לה כל מיני הגדרות
 

liqueur1

New member
אתה מדבר על פרשנות

לא על הטקסט עצמו. ברור לך שהפרשנות הושפעה מהלך הרוח ששלט באותה תקופה בה נכתבה הפרשנות. פעם מעמד הנשים היה בקאנטים, הגויים היו מתעללים ביהודים והעסקת עבדים הייתה מציאות של מה בכך.
אני לא מאמינה, למשל, שהרמב"ם היה יכול במציאות של היום לכתוב את כל הדברים המשפילים שכתב על נשים. היו סותמים לו מהר מאד את הפה.
 
כול המצוות שבין אדם לחברו תקפים רק אם חברו

חושב כמוך על פי ההלכה ה"אדם" היחיד
הוא רק האדם היהודי השומר תורה ומצוות.הגהות מימוניות כתב
בהלכות דעות פרק ו' הלכה ג': "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל (ולא מן הגויים) כגופו
שנאמר ואהבת לרעך כמוך ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצוות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה
לשנאותו שנאמר יראת ה' שנאת רע ואומר הלא משנאיך ה' אשנא וגו'". או לדוגמא הצווי לא תרצח אבל אם תשמי לב
לאורך ההסטוריה לדת אף פעם לא היה בעייה עם רצח יותר אנשים מתו בגלל הדת יותר מכול סבה אחרת כי כול אחד
פרש את לא תרצח משהוא שחשב כמוך אפילו בתורה עצמה הציווי הוא חד משמעי כי יש לנו מצווה שנקרת מחיית זכר
עמלק ז"א שצרכים להרוג כו עמלקי(אפילו תינוקות) ולא רק אצלנו במגלת זכיות האדם האמריקית כתוב שהזכיות שנתנו לאדם
הם מאלוהים אז אך הם הסברו את העבדות(שהיתה מקובלת באותו זמן בארה"ב) פשוט מאוד מכוון שנוח קילל את חם
עבד עבדים יהיה לאחיו אז מה מכוווןשאנשים ככה עור הם מצאצאי חם מותר להעיד אותם ברגע שמקיים מצוות שבין
אדם לחברו לא בגלל אהבת אדם או חמלה אלה בגלל שאלוהים אמר אז זאת התוצאה כי ברגע שחמלה מתנגשת
אם מה שאלהים כביכול(כי אני לא מאמין)אמר אז כו החמלה נעלמת
 
תפיסה רווחת ומציקה

או שאתה דתי או שאתה אנטי דתי (כמובן שאתה יכול להיות "מסורתי" ואז אתה חוגג על שתי החתונות).
או שאתה ציוני או שאתה אנטי ציוני.
או "אם בחוקותי תלכו" או "ואם בחוקותי תמאסו" - אין משהו אחר.

וזה קשקוש. אפשר להיות אדיש לנושא. אדיש לדת - לא בעד ולא נגד. אדיש לציונות, לא אנטי ציוני ולא ציוני. לא מתעניין לא מביע דעה, לא צריך.

ונקודה נוספת - מהי הדת? האם הדת היא המסורת כולה? אולי הקיום הדתי החברתי כיום? אולי רק הכפיפות לכללי ההלכה? ומה בדבר זרמים אחרים?
ואם כל המכלול נחשב לדת. מה בדבר הלך חשיבה דתי? נרטיב פוליטי דתי? תרבות דתית (שירים חסידיים וציורים של יוני גרשטיין עם הרינג ושמעק טבק של מנחה של שבת).

אם תחדד את השאלה תמצא שהשפיץ נשבר
 

liqueur1

New member
בעיניי

אדישות היא סוג של אנטי. זה כמו שיש פיל בחדר ואני אומרת שאני לא רואה אותו. איך אפשר לא לראות ?
במיוחד אם אתה מגיע מחינוך דתי קיצוני. כמה שתברח זה ירדוף אחריך.
 
למעלה