שאלה
- פותח הנושא דנסן
- פורסם בתאריך
L i z a r d
New member
כן.
L i z a r d
New member
לא שמתי לב.
אי אחשוב בנתיים על תשובה שתוכל לעזור לך במשהו, בכל מקרה הגיוני שיכתבו פה דברים אחרים עד אז.
אי אחשוב בנתיים על תשובה שתוכל לעזור לך במשהו, בכל מקרה הגיוני שיכתבו פה דברים אחרים עד אז.
עדיין מחפש חיים
New member
גם לי יש את הבעיה
וגם אני מחפש ומחפש דרך איך לצאת מזה, אולי פה בפורום אני ימצא את השיטות הנכונות איך לעלות על הבעיה שלי ולפרוק אותו בשורש. חוסר ביטחון עצמי יכול להיגרם מכל מיני סיבות, כך שזה שהוא כותב כאן בפורום זה לא אומר שאין לו את הבעיה. למשל אצלי אני חושב שזה מגיע מפחד להיפגע, כתוצאה מזה אני מאד מפוחד ולחוץ לדבר עם אנשים כדי לא להגיע למצב בו לא יעריכו אותי מספיק שזה יקח ממני את הבטחון עצמי. איך אני יוצא מזה???? זה בכלל הפורום שמתמקד על דברים כאלו? ניסיתי כאן כל מיני פורומים אחרים וקיבלתי הרבה מאד חיבוקים, אבל כנראה לא זה מה שאני מחפש, אני מחפש לחימה! אני רוצה ללחום על התת-הכרה ששולט עלי ועל רגשותי, האם הגעתי לפורום הנכון???
וגם אני מחפש ומחפש דרך איך לצאת מזה, אולי פה בפורום אני ימצא את השיטות הנכונות איך לעלות על הבעיה שלי ולפרוק אותו בשורש. חוסר ביטחון עצמי יכול להיגרם מכל מיני סיבות, כך שזה שהוא כותב כאן בפורום זה לא אומר שאין לו את הבעיה. למשל אצלי אני חושב שזה מגיע מפחד להיפגע, כתוצאה מזה אני מאד מפוחד ולחוץ לדבר עם אנשים כדי לא להגיע למצב בו לא יעריכו אותי מספיק שזה יקח ממני את הבטחון עצמי. איך אני יוצא מזה???? זה בכלל הפורום שמתמקד על דברים כאלו? ניסיתי כאן כל מיני פורומים אחרים וקיבלתי הרבה מאד חיבוקים, אבל כנראה לא זה מה שאני מחפש, אני מחפש לחימה! אני רוצה ללחום על התת-הכרה ששולט עלי ועל רגשותי, האם הגעתי לפורום הנכון???
../images/Emo20.gif נו, טוב... ../images/Emo8.gif
חוסר ועודף ביטחון עצמי הם שני צדדים של אותו המטבע - והוא חוסר היכולת לבצע הערכה נכונה של העצמי במצבים שונים. הבעייה היא כמובן של "דימוי עצמי". אנו אומרים על אדם שיש לו דימוי עצמי ירוד/מנופח או "תקין". דימוי עצמי זה הוא אוסף של מידע רגשי והתנסותי שיש לאדם על עצמו והוא שגורם לעיוות בהערכת המצבים המשתנים. דרך הלוחמים גורסת כי ה"דימוי עצמי" הוא אך קביים בהם משתמש האדם חסר העוצמה כדי להתייחס אל עצמו. לחילופין היא מתייחסת אל הדימוי העצמי כאל "טורף" המשעבד את האדם לאחזקה שוטפת של הדימוי, אשר שולט באדם וגוזל את האנרגייה שלו. לפיכך דרך הלוחמים מציעה דרכי התייחסות וכלים להתמודדות עם הדימוי העצמי כדי לשחרר את האדם ממנו. כלים כאלו הם "שיחזור" או "החזרת כוחות", אי-עשייה ועוד. ברגע שהאדם אינו פועל עוד מתוך (ועבור) הדימוי העצמי שלו הוא משוחרר מעיוותים בתהליך ההערכה שלו את עצמו ואת המציאות ובמילא בעיות של חוסר/עודף ביטחון עצמי אינן רלוונטיות עוד עבורו.
כל זאת ניתן כמובן להשיג ע"י כלים תודעתיים נוספים ובעיקר חיפוש עצמי ("מי אני?") ומדיטציה.
חוסר ועודף ביטחון עצמי הם שני צדדים של אותו המטבע - והוא חוסר היכולת לבצע הערכה נכונה של העצמי במצבים שונים. הבעייה היא כמובן של "דימוי עצמי". אנו אומרים על אדם שיש לו דימוי עצמי ירוד/מנופח או "תקין". דימוי עצמי זה הוא אוסף של מידע רגשי והתנסותי שיש לאדם על עצמו והוא שגורם לעיוות בהערכת המצבים המשתנים. דרך הלוחמים גורסת כי ה"דימוי עצמי" הוא אך קביים בהם משתמש האדם חסר העוצמה כדי להתייחס אל עצמו. לחילופין היא מתייחסת אל הדימוי העצמי כאל "טורף" המשעבד את האדם לאחזקה שוטפת של הדימוי, אשר שולט באדם וגוזל את האנרגייה שלו. לפיכך דרך הלוחמים מציעה דרכי התייחסות וכלים להתמודדות עם הדימוי העצמי כדי לשחרר את האדם ממנו. כלים כאלו הם "שיחזור" או "החזרת כוחות", אי-עשייה ועוד. ברגע שהאדם אינו פועל עוד מתוך (ועבור) הדימוי העצמי שלו הוא משוחרר מעיוותים בתהליך ההערכה שלו את עצמו ואת המציאות ובמילא בעיות של חוסר/עודף ביטחון עצמי אינן רלוונטיות עוד עבורו.
עדיין מחפש חיים
New member
תודה על התגובה
אני כאחד חדש בדרך הלוחמים, לא הבנתי איך אפשר להשתחרר מדימוי העצמי, הרי זה האדם, אני מבין שאפשר להחליף את הדימוי למשהו חיובי, שאני יסתכל על עצמי יותר חיובי ושוויוני כלפי אחרים, אבל להשתחרר לגמרי מזה? מה זה אומר? אם האדם לא פועל לפי הדימוי העצמי אז לפי מה הוא יפעול? סליחה על הבורות אבל אני פשוט לא מבין...
אני כאחד חדש בדרך הלוחמים, לא הבנתי איך אפשר להשתחרר מדימוי העצמי, הרי זה האדם, אני מבין שאפשר להחליף את הדימוי למשהו חיובי, שאני יסתכל על עצמי יותר חיובי ושוויוני כלפי אחרים, אבל להשתחרר לגמרי מזה? מה זה אומר? אם האדם לא פועל לפי הדימוי העצמי אז לפי מה הוא יפעול? סליחה על הבורות אבל אני פשוט לא מבין...
../images/Emo20.gif שאלה מצויינת
נדמה לי שכתבתי פעם על כך וזה נמצא ב"תובנות על דרך הלוחמים" במאמרים, אבל אכתוב זאת שוב. לשם מה דרוש לאדם "דימוי עצמי"? הרי המציאות וגם אנו משתנים ללא הרף? למי שנמצא במודעות מוחלטת לא דרוש דימוי עצמי, שכן הוא מודע ללא הרף לעצמו ולמציאות באופן ישיר. למי שאינו נמצא במודעות מוחלטת חסרה אנרגיית מודעות ולכן הוא צריך "לתמרן" אותה בין משימות שונות. כדי לחסוף לעצמו את ה"התעסקות" בבחינה עצמית מתמשכת, האדם מאחסן מידע על עצמו במה שנקרא "דימוי עצמי" וכן מפנה את עצמו למשימות אחרות כאשר הוא מעדכן מידי פעם את הזיכרונות והמשמעויות הנובעות מהם והמרכיבות "דימוי עצמי" זה. הבעייה היא שהמציאות וגם אנו משתנים תדיר, והחיים דרך הדימוי העצמי (הנמצא בזכרון האדם) הם בעצם חיים בעבר ולא בהווה. מי שחי את ההווה דרך זיכרונותיו מופתע כל פעם מחדש לגלות שהוא רודף אחר הרוח, שוגה, נכשל וסובל ללא תוחלת. סבל וכאב אלו גוזלים מן האדם עוד ועוד אנרגיית מודעות ובכך מגבירים את התלות של האדם בדימוי העצמי... וחוזר חלילה. כך הנסיון "לחסוך" אנרגיית מודעות על ידי החלפת מודעות עצמית מתמשכת במעין "קובץ דימוי עצמי" בזיכרון הופכת למנגנון המרחיק את האדם משלמותו.
בקישור המצורף למטה יש פרק העוסק ב"השקעת האנרגייה" ומסביר את מנגנון השימוש בדימויים לחיסכון באנרגיה
נדמה לי שכתבתי פעם על כך וזה נמצא ב"תובנות על דרך הלוחמים" במאמרים, אבל אכתוב זאת שוב. לשם מה דרוש לאדם "דימוי עצמי"? הרי המציאות וגם אנו משתנים ללא הרף? למי שנמצא במודעות מוחלטת לא דרוש דימוי עצמי, שכן הוא מודע ללא הרף לעצמו ולמציאות באופן ישיר. למי שאינו נמצא במודעות מוחלטת חסרה אנרגיית מודעות ולכן הוא צריך "לתמרן" אותה בין משימות שונות. כדי לחסוף לעצמו את ה"התעסקות" בבחינה עצמית מתמשכת, האדם מאחסן מידע על עצמו במה שנקרא "דימוי עצמי" וכן מפנה את עצמו למשימות אחרות כאשר הוא מעדכן מידי פעם את הזיכרונות והמשמעויות הנובעות מהם והמרכיבות "דימוי עצמי" זה. הבעייה היא שהמציאות וגם אנו משתנים תדיר, והחיים דרך הדימוי העצמי (הנמצא בזכרון האדם) הם בעצם חיים בעבר ולא בהווה. מי שחי את ההווה דרך זיכרונותיו מופתע כל פעם מחדש לגלות שהוא רודף אחר הרוח, שוגה, נכשל וסובל ללא תוחלת. סבל וכאב אלו גוזלים מן האדם עוד ועוד אנרגיית מודעות ובכך מגבירים את התלות של האדם בדימוי העצמי... וחוזר חלילה. כך הנסיון "לחסוך" אנרגיית מודעות על ידי החלפת מודעות עצמית מתמשכת במעין "קובץ דימוי עצמי" בזיכרון הופכת למנגנון המרחיק את האדם משלמותו.
עדיין מחפש חיים
New member
קראתי את ההודעה - ממש פלאים
אני יקרא אותו עוד עד שאני יבין אותו טוב, אבל לפי מה שהבנתי אותו יש לי כמה שאלות בנושא: 1. האם שייך לחיות ללא דימוי עצמי קודמת, הרי צריך לזה ´ים´ של אנרגיה, האם שייך להגיע לכמות כה גדולה של אנרגיה בכל רגע מהחיים, זה נראה לי רחוק מאד מהמציאות. 2. האם כל אחד יכול להגביר את האנרגיה שלו בחיים או שזה מיועד רק לאנשים מאד זריזים עליזים וחכמים וכו´. 3. האם יש שיטות מיוחדות איך להגיע לשליטה עצמית מלאה. 4. האם צריך למחוק קודם את הדימוי עצמי שיש לנו, או מיד לפעול על הכרה עצמית עכשווית. בקיצור יש לי עוד מליון שאלות בנושא, אשמח לקבל תשובות והפניות לספרים וכד´ המתיחסים לנושא הזה. תודה רבה
אני יקרא אותו עוד עד שאני יבין אותו טוב, אבל לפי מה שהבנתי אותו יש לי כמה שאלות בנושא: 1. האם שייך לחיות ללא דימוי עצמי קודמת, הרי צריך לזה ´ים´ של אנרגיה, האם שייך להגיע לכמות כה גדולה של אנרגיה בכל רגע מהחיים, זה נראה לי רחוק מאד מהמציאות. 2. האם כל אחד יכול להגביר את האנרגיה שלו בחיים או שזה מיועד רק לאנשים מאד זריזים עליזים וחכמים וכו´. 3. האם יש שיטות מיוחדות איך להגיע לשליטה עצמית מלאה. 4. האם צריך למחוק קודם את הדימוי עצמי שיש לנו, או מיד לפעול על הכרה עצמית עכשווית. בקיצור יש לי עוד מליון שאלות בנושא, אשמח לקבל תשובות והפניות לספרים וכד´ המתיחסים לנושא הזה. תודה רבה
../images/Emo20.gif לצאת ממעגל הסבל
שהוא אובדן אנרגייה->הנמכת המודעות למציאות המיידית->יצירת דימויים בהכרה ותגובה למצבים המשתנים מתוכם->טעות בהתייחסות למציאות המיידית->ושוב אובדן אנרגייה--->>> שבירה של המעגל אפשרית רק על ידי זניחה של הדימויים והתבוננות ישירה במציאות המיידית תוך התרחשותה. 1. לא צריך לזה "ים אנרגייה" - אתה הולך וצובר אנרגייה תוך הנסיון. זה לא רחוק המהציאות, זה אולי רחוק מהמציאות שלך כרגע. 2. כל אחד יכול, שכן "טיפש", "מדוכא" ו"איטי" אלו מילים המתארות לאנשים שהאנרגייה שלהם משועבדת לצריכים אחרים ואינה פנוייה אל המציאות המיידית. כשהאנרגייה תשתחרר האדם ישתנה. 3. מיליון שיטות וכל אחת בדרכה שלה מנסה לשבור את המעגל - או על ידי הצפה בדימויים (חשיבה מושגית) לצורך עצירתם, או על ידי המנעות מהם, או על ידי נסיון לחוות את המצב אשר מעבר להם ישירות. 4. גם וגם וגם וגם, ובעיקר להיות מודע לטעות שבנסיון לחיות את המציאות דרך דימויים בהכרה. מאחר וזהו פורום דרך הלוחמים, אתה מוזמן לקרוא את ספרי קרלוס קסטנדה, אבל כל שיטה אחרת יכולה להיות טובה לא פחות ובעיקר מדיטציה (אמיתית) והידע העומד מאחוריה.
שהוא אובדן אנרגייה->הנמכת המודעות למציאות המיידית->יצירת דימויים בהכרה ותגובה למצבים המשתנים מתוכם->טעות בהתייחסות למציאות המיידית->ושוב אובדן אנרגייה--->>> שבירה של המעגל אפשרית רק על ידי זניחה של הדימויים והתבוננות ישירה במציאות המיידית תוך התרחשותה. 1. לא צריך לזה "ים אנרגייה" - אתה הולך וצובר אנרגייה תוך הנסיון. זה לא רחוק המהציאות, זה אולי רחוק מהמציאות שלך כרגע. 2. כל אחד יכול, שכן "טיפש", "מדוכא" ו"איטי" אלו מילים המתארות לאנשים שהאנרגייה שלהם משועבדת לצריכים אחרים ואינה פנוייה אל המציאות המיידית. כשהאנרגייה תשתחרר האדם ישתנה. 3. מיליון שיטות וכל אחת בדרכה שלה מנסה לשבור את המעגל - או על ידי הצפה בדימויים (חשיבה מושגית) לצורך עצירתם, או על ידי המנעות מהם, או על ידי נסיון לחוות את המצב אשר מעבר להם ישירות. 4. גם וגם וגם וגם, ובעיקר להיות מודע לטעות שבנסיון לחיות את המציאות דרך דימויים בהכרה. מאחר וזהו פורום דרך הלוחמים, אתה מוזמן לקרוא את ספרי קרלוס קסטנדה, אבל כל שיטה אחרת יכולה להיות טובה לא פחות ובעיקר מדיטציה (אמיתית) והידע העומד מאחוריה.
גם אני חושב ככה
כל הדרכים מובילות לרומא. העיקר שתגיע ! וקצת פלסף. אפשר להעצים את התדמית העצמית, ולחיות מתוך חוזק אהבה אמונה בעצמך ועוד איכויות נפלאות. ולחיות בכיף. אפשר להעצים את התדמית העצמית, ולהניח לה בצד, היא שם ואתה תמיד יכול ללבוש אותה שוב לצרכיך.ואז לפשוט אותה. היא שם לצרכיך ולא אתה לצרכיה. אפשר להשאר עם התדמית העצמית כמו שהיא, ואז לוותר עליה... ואפשר..... תמסור ד"ש לרומא כשתגיע תאמר להם בבקשה שגם אני בדרך... דונלד
כל הדרכים מובילות לרומא. העיקר שתגיע ! וקצת פלסף. אפשר להעצים את התדמית העצמית, ולחיות מתוך חוזק אהבה אמונה בעצמך ועוד איכויות נפלאות. ולחיות בכיף. אפשר להעצים את התדמית העצמית, ולהניח לה בצד, היא שם ואתה תמיד יכול ללבוש אותה שוב לצרכיך.ואז לפשוט אותה. היא שם לצרכיך ולא אתה לצרכיה. אפשר להשאר עם התדמית העצמית כמו שהיא, ואז לוותר עליה... ואפשר..... תמסור ד"ש לרומא כשתגיע תאמר להם בבקשה שגם אני בדרך... דונלד
../images/Emo20.gif הערכה עצמית
היא תהליך תודעתי אשר יש לו "מסקנות": האם "אני" יכול לעשות כך וכך, האם תכונה זו מאפייינת אותי וכו´ מאחר ואצל האדם הרגיל תהליכים תודעתיים צורכים אנרגייה שאין לו ברגיל, הוא "שומר" את המסקנות בזיכרון כדי שלא יצטרך לחזור על התהליך. אחרי כך וכך שנים הוא כבר רגיל "להעריך" את עצמו לא על פי המציאות הנתונה (הפנימית והחיצונית) אלא על ידי העלאת הזכרונות מתוך תחושת הדימוי העצמי. "חוסר ביטחון" אינו בעייה. הרי אם נחשוב על כך - מי יכול להיות באמת בטוח במשהו? אבל חוויות חוזרות ונשנות של כשלון עלולות ליצור מצב מתמשך של "חוסר ביטחון" כאשר האדם מוסיף את ה"תכונה" הזו לרשימת התכונות המרכיבות את ה"דימוי העצמי" שלו. אבל אם נחשוב על כך, הרי כל תהליך לימוד כרוך בכישלונות - ניסוי וטעייה. אילו תינוקות היו זוכרים את הכישלונות אשר עברו בדרכם ללמוד ללכת, סביר להניח כי האדם היה עדיין זוחל על ארבע... אם כך הבעייה היא אינה חוסר הביטחון. הבעייה היא בכך שהאדם מייחס לעצמו את חוסר הביטחון במקום להבין כי מצבים של חוסר ודאות הם אך טבעיים ואין שום צורך להיקשר אליהם. מי שאינו מניח לעצמו להיות "חסר ביטחון" סביר להניח שסובל מבטחון עצמי מוגזם שהוא תגובה הפוכה לאותה התחושה הפנימית.
עד כמה שזה ישמע מוזר, הדרך הנכונה היא לא לזכור בכלל את החוויות של עצמך... זאת במשמעות של "לא להיקשר אליהן" ולא להוסיף אותן לרשימת המלאי של "קורות החיים" או ה"דימוי העצמי". זאת מתוך הבנה כי בכל רגע אני שונה ממי שהייתי קודם, ולכן אין שום טעם להעריך את היכולות שלי כרגע על פי העבר. הבנה כזו מחייבת כמובן הערכה בלתי פוסקת של עצמי ושל המציאות. הערכה בלתי פוסקת כזו היא כמובן גם מודעות מוחלטת. לכאורה יש כאן מילכוד: רק מי שנמצא במודעות מוחלטת יכול לחיות כך... אבל זהו מילכוד שכלי בלבד. האמת היא שברגע שהנך מבין את העיקרון ופועל לפיו הנך "מתקדם" אל מצב המודעות הגבוה תוך חיסכון באנרגייה ריגשית, נפשית ושכלית שבזבזת קודם על אכזבות עצמיות ופעולות מתוך הערכות שגויות שאינן קשורות למציאות המיידית. הדוגמה השלילית המדגימה עיקרוןזה היא העובדה כי אנשים משתמשים בכלי "שיכחה" עצמית כגון אלכוהול, סמים וכו´ כדי להתגבר על מצבים של חוסר ביטחון. חומרים אלו פשוט מנתקים את זרימת המידע אל הדימוי עצמי ובכך "משחררים" את האדם לזמן מה מכבלי תדמיתו העצמית. הבעייה היא שהם אינם מספקים לאדם אנרגיית מודעות, ולכן אינם מאפשרים הערכה נכונה של המציאות. כמה מצערת העובדה כי מחיר השימוש בקביים אלו הוא נכות תודעתית פרוגרסיבית... דוגמה חיובית היא מצבים המוכרים לנו בהם "התנהגנו באופן שאינו מתאים לנו" באופן ספונטאני. רגעים שבהם פשוט עשינו דברים שאם היינו חושבים עליהם מראש היינו נרתעים מהם מראש. במצב כזה גבר המכיר את עצמו כ"ביישן" עשוי להתחיל לדבר במקרה עם בחורה בתור בסופקמרקט, אך אם היה צריך לחשוב ולתכנן את מהלכיו מראש היה נמנע מלעמוד לידה בתור.
היא תהליך תודעתי אשר יש לו "מסקנות": האם "אני" יכול לעשות כך וכך, האם תכונה זו מאפייינת אותי וכו´ מאחר ואצל האדם הרגיל תהליכים תודעתיים צורכים אנרגייה שאין לו ברגיל, הוא "שומר" את המסקנות בזיכרון כדי שלא יצטרך לחזור על התהליך. אחרי כך וכך שנים הוא כבר רגיל "להעריך" את עצמו לא על פי המציאות הנתונה (הפנימית והחיצונית) אלא על ידי העלאת הזכרונות מתוך תחושת הדימוי העצמי. "חוסר ביטחון" אינו בעייה. הרי אם נחשוב על כך - מי יכול להיות באמת בטוח במשהו? אבל חוויות חוזרות ונשנות של כשלון עלולות ליצור מצב מתמשך של "חוסר ביטחון" כאשר האדם מוסיף את ה"תכונה" הזו לרשימת התכונות המרכיבות את ה"דימוי העצמי" שלו. אבל אם נחשוב על כך, הרי כל תהליך לימוד כרוך בכישלונות - ניסוי וטעייה. אילו תינוקות היו זוכרים את הכישלונות אשר עברו בדרכם ללמוד ללכת, סביר להניח כי האדם היה עדיין זוחל על ארבע... אם כך הבעייה היא אינה חוסר הביטחון. הבעייה היא בכך שהאדם מייחס לעצמו את חוסר הביטחון במקום להבין כי מצבים של חוסר ודאות הם אך טבעיים ואין שום צורך להיקשר אליהם. מי שאינו מניח לעצמו להיות "חסר ביטחון" סביר להניח שסובל מבטחון עצמי מוגזם שהוא תגובה הפוכה לאותה התחושה הפנימית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.