שאלה ?
- פותח הנושא pakmen
- פורסם בתאריך
לורנס איש ערב
New member
הבה נעשה קצת סדר בדברים
ואגב כך גם נענה על שאלתך ראשית, יש להפריד הפרדה מוחלטת בין כל הנשק המסורתיים היפניים וכלי הנשק המסורתיים של אוקינאוואה ואיי הריוקיואן. החרבות השונות (אודאצ´י קודאצ´י וכדומה), המקלות השונים (בו,ג´ו, הנבו וכו´), הרומחים השונים (נגינאטה, נגמאקי, יארי וכו´), חץ וקשת, וכלי נשק נוספים כגון הטטסובו (אלה ענקית עם זיזים - משהו מאוד מפחיד שכבר אין לו זכר היום) וכמו כן כלי הטלה הם כלי נשק מסורתיים יפניים. אגב, קוסארי - שרשרת. היו סוגים שונים של שרשרות - קוסארי גמה, קוסארי פונדו, מאנריקי קוסארי וכד´, כל אחת עם תוספות שונות בקצותיה. טונפה/טויפה, סאי, נונצ´קו, קמה וגם הרוקושקו בו היפני שלבש צורה מיוחדת באוקינאווה הינם כלי נשק שהתפתחו באוקינאווה תחת המשטר היפני לרוב מכלים חקלאיים מסורתיים. אינם קשר רב בינם לבין הבוג´וטסו היפניים, למרות שבנשקים מסוימים כמו הקמה והסאי השתמשו גם ביפן לאורך תקופות שונות, אך שימוש זה לא היה נפוץ. לגבי שמונה עשר המיומנויות שציין בודוקא. ישנן מספר חלוקות לאומנויות האלה. החלוקה המקובלת ביותר של פוג´יטה (?) מדברת למיטב זכרוני על 34 אומנויות כאלה. למיטב זכרוני אומנויות כמו טקס התה לא נכללות בה... הן אכן נחשבו לאומנויות הכרחיות לסמוראי בתקופת הבטלנות של טוקוגאווה (מאות שש עשרה עד אמצע התשע עשרה), אבל לא לפי החלוקה המסורתית. שוב - ייתכן שאני טועה, מאחר והספר הרלוונטי לא נמצא לידי כרגע. ועכשיו לאדון פאקמן הנכבד. סמוראי = משרת. בושי = לוחם. הלוחמים-משרתים האלה היו כמובן אצילים, אך בסופו של דבר גם משרתים של אצילים נישאים יותר, בדומה למבנה הפיאודלי שהיה קיים באירופה בימי הביניים. יש אכן דברים רבים משותפים לאבירים של ימי הביניים באירופה ולעמיתיהם מיפן - קודם אתי, כללי התנהגות, מעמד חברתי גבוה, שירות לאדונים נעלים מהם, שימוש בכלי נשק שונים, המצאת שיטות לחימה שישרתו אותם וכדומה. מדוע הם היו זקוקים לכל כך הרבה נשק? אני אענה לך בצורה פשוטה. תסתכל על צה"ל: נראה לך שהוא היה יכול להיות מורכב רק מחיל רגלים? או רק מחיל שיריון? או שהרובה היחיד שבו היו משתמשים היה אמ-16? כל צבא, לכל אורך ההיסטוריה האנושית, החזיק מגוון של כלי נשק, פשוט בגלל העובדה שבקרב יש צרכים שונים ומצבים שונים שכלי נשק שונים עונים להם, ואם התפתחות הלחימה חלה גם התפתחות ודיפרנציאציה בכלי הנשק. עד כאן להפעם, לורנס
ואגב כך גם נענה על שאלתך ראשית, יש להפריד הפרדה מוחלטת בין כל הנשק המסורתיים היפניים וכלי הנשק המסורתיים של אוקינאוואה ואיי הריוקיואן. החרבות השונות (אודאצ´י קודאצ´י וכדומה), המקלות השונים (בו,ג´ו, הנבו וכו´), הרומחים השונים (נגינאטה, נגמאקי, יארי וכו´), חץ וקשת, וכלי נשק נוספים כגון הטטסובו (אלה ענקית עם זיזים - משהו מאוד מפחיד שכבר אין לו זכר היום) וכמו כן כלי הטלה הם כלי נשק מסורתיים יפניים. אגב, קוסארי - שרשרת. היו סוגים שונים של שרשרות - קוסארי גמה, קוסארי פונדו, מאנריקי קוסארי וכד´, כל אחת עם תוספות שונות בקצותיה. טונפה/טויפה, סאי, נונצ´קו, קמה וגם הרוקושקו בו היפני שלבש צורה מיוחדת באוקינאווה הינם כלי נשק שהתפתחו באוקינאווה תחת המשטר היפני לרוב מכלים חקלאיים מסורתיים. אינם קשר רב בינם לבין הבוג´וטסו היפניים, למרות שבנשקים מסוימים כמו הקמה והסאי השתמשו גם ביפן לאורך תקופות שונות, אך שימוש זה לא היה נפוץ. לגבי שמונה עשר המיומנויות שציין בודוקא. ישנן מספר חלוקות לאומנויות האלה. החלוקה המקובלת ביותר של פוג´יטה (?) מדברת למיטב זכרוני על 34 אומנויות כאלה. למיטב זכרוני אומנויות כמו טקס התה לא נכללות בה... הן אכן נחשבו לאומנויות הכרחיות לסמוראי בתקופת הבטלנות של טוקוגאווה (מאות שש עשרה עד אמצע התשע עשרה), אבל לא לפי החלוקה המסורתית. שוב - ייתכן שאני טועה, מאחר והספר הרלוונטי לא נמצא לידי כרגע. ועכשיו לאדון פאקמן הנכבד. סמוראי = משרת. בושי = לוחם. הלוחמים-משרתים האלה היו כמובן אצילים, אך בסופו של דבר גם משרתים של אצילים נישאים יותר, בדומה למבנה הפיאודלי שהיה קיים באירופה בימי הביניים. יש אכן דברים רבים משותפים לאבירים של ימי הביניים באירופה ולעמיתיהם מיפן - קודם אתי, כללי התנהגות, מעמד חברתי גבוה, שירות לאדונים נעלים מהם, שימוש בכלי נשק שונים, המצאת שיטות לחימה שישרתו אותם וכדומה. מדוע הם היו זקוקים לכל כך הרבה נשק? אני אענה לך בצורה פשוטה. תסתכל על צה"ל: נראה לך שהוא היה יכול להיות מורכב רק מחיל רגלים? או רק מחיל שיריון? או שהרובה היחיד שבו היו משתמשים היה אמ-16? כל צבא, לכל אורך ההיסטוריה האנושית, החזיק מגוון של כלי נשק, פשוט בגלל העובדה שבקרב יש צרכים שונים ומצבים שונים שכלי נשק שונים עונים להם, ואם התפתחות הלחימה חלה גם התפתחות ודיפרנציאציה בכלי הנשק. עד כאן להפעם, לורנס
יובל נחמקין
New member
בודוקא סמה: דומו אריגטו...
באיחור לא ממש אופנתי...
אני אישית לא ממש יודע מהיכן מגיעה ההתייחסות לשמונה-עשרה סעיפים, אבל אני בטוח למדי שיש ספרות עתיקה בעניין. לדעתי, חלקה גם תורגם לאנגלית. יתכן שיש איזשהו רמז באתר KORYU.COM . אני מניח שהקיטלוג התבצע באחת משתי תקופות אפשריות: 1) בראשית תקופת שושלת MINAMOTO (לא זוכר כרגע אם זה המאה ה-8 או ה-11), כאשר נקבע לראשונה שצריך אנשים שיהיו לוחמים מקצועיים והוגדרו כללים מסויימים לגבי אורחות חייהם. זמן זה נשמע לי הסביר מבין השניים, כיוון ש- MINAMOTO YOSHITSUNE שהביא את השבט לעמדת השלטון, היה לוחם מבריק, וידע מה צריך להיות חשוב עבור הלוחם המקצועי. 2) בתקופת EDO, במאות 17-19, בתקופה הרגועה ביותר בתולדות יפאן, כשעולם הלחימה עבר ארגון וסידור עקב העובדה שלסמוראים היה הרבה זמן פנוי. גם זו אופציה.
אני אישית לא ממש יודע מהיכן מגיעה ההתייחסות לשמונה-עשרה סעיפים, אבל אני בטוח למדי שיש ספרות עתיקה בעניין. לדעתי, חלקה גם תורגם לאנגלית. יתכן שיש איזשהו רמז באתר KORYU.COM . אני מניח שהקיטלוג התבצע באחת משתי תקופות אפשריות: 1) בראשית תקופת שושלת MINAMOTO (לא זוכר כרגע אם זה המאה ה-8 או ה-11), כאשר נקבע לראשונה שצריך אנשים שיהיו לוחמים מקצועיים והוגדרו כללים מסויימים לגבי אורחות חייהם. זמן זה נשמע לי הסביר מבין השניים, כיוון ש- MINAMOTO YOSHITSUNE שהביא את השבט לעמדת השלטון, היה לוחם מבריק, וידע מה צריך להיות חשוב עבור הלוחם המקצועי. 2) בתקופת EDO, במאות 17-19, בתקופה הרגועה ביותר בתולדות יפאן, כשעולם הלחימה עבר ארגון וסידור עקב העובדה שלסמוראים היה הרבה זמן פנוי. גם זו אופציה.
amir_aikido
New member
כל הכבוד- מרשים
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.