שאלה

[dantay]

שאלה

מדוע בפס' "הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה", במילה "מעלה" הראשונה אין דגש במ' ובמילה "מעלה" השניה יש דגש במ'? תודה.

 

[איתי שלר]

דְּחִיק/אָתֵי מֵרָחִיק

האות הראשונה במילה השניה מסומנת בדְחִיק (או אָתֵי מֵרָחִיק) כי מילים אלה הן צמד שהראשונה בהן מסתיימת בהברה פתוחה. לעומת זאת האות הראשונה במילה הראשונה אינה מסומנת בדחיק כי היא נפרדת מהמילה שלפניה ומשום שהמילה שלפניה מסתיימת בהברה סגורה.

 

[איתי שלר]

כלומר

זה נכון לגבי "תרד מטה מטה" ("תרד" היא גם מלרעית וגם מסתיימת בהברה סגורה). לגבי "עליך מעלה..." המילה "עליך" אמנם מלעילית ומסתיימת בהברה פתוחה, אבל היא אינה מתחברת כצמד למילה שאחריה.

 

[פיטינטין]

הדין הזה לא נכון רק לגבי בגדכפ"ת אחרי יהו"א?

 

[איתי שלר]

אלה שני עניינים שונים:

בג״ד כפ״ת בראש מילה לאחר תנועה (לא רק לאחר אהו״י) אם יש טעם מחבר בין המילים האות לא תסומן בדגש קל (יש יוצאי דופן). עניין אחר (ומסובך יותר) הוא הדחיק או האתי מרחיק שתלוי בהטעמת המילים, בחיבור בינהן ובסוג ההברה ואינו קשור לבג״ד כפ״ת.

 

[פיטינטין]

ומה הקשר למילה הקודמת או לאתי מרחיק?

 

[איתי שלר]

לא הבנתי את שאלתך

 

[פיטינטין]

מסורת הקריאה:

אתי מרחוק פירושו כל מילה שראשיתה שתי אותיות דומות רצופות והראשונה בשוא היא בדגש, אף על פי שתהיה בסוף המילה שלפניה אחת מאותיות האו"י הנחות כמו: קטנה כּכף, הלא כּכרכמיש.

 

[איתי שלר]

לא.

התופעה שתיארת נכונה במקרים מסוימים (ובכל זאת "והוא אשה בִבְתוּלֶיהָ יקח"). אבל המינוח 'אתי מרחיק' משמש ככל הידוע לי לתופעה אחרת - דגש (חזק) בראש מילה שניה בצמד מילים.

 

[פיטינטין]

בעל ה"מנחת שי"

אומר שהדין הזה קיים רק כשיש שוא, אבל אם התנועה היא חיריק (בִבתוליה) אז האות הדומה רפה. אני חשבתי שהדין כל בג"ד כפ"ת דסמיכי לאהו"י רפי בר ממפיק, מפסיק, דחיק ואתי מרחוק מדבר רק על בג"ד כפ"ת...

 

[איתי שלר]

זו לא הכוונה

כשהוא כותב שדחיק ואתי מרחיק אינו רפה אין הכוונה שרק בבג"ד כפ"ת יש דחיק ואתי מרחיק, אלא שכשיש אתי מרחיק בבג"ד כפ"ת הוא מבוטא כפוצץ (כמו כל בג"ד כפ"ת שמסומן בדגש חזק). אבל אתי מרחיק יכול לבוא (וגם בא) אף באותיות אחרות.

 

[פיטינטין]

ושוב חוזרת שאלתי

אם אתי מרחיק הוא שתי אותיות דומות, איך הדין מתקשר ל"מעלה מעלה"? (ואיך המילה הקודמת לקודמת משחק תפקיד?)

 

[איתי שלר]

אבל

שוב, אתי מרחיק, בניגוד לדבריך, אינו שתי אותיות דומות, אלא כעין דגש חזק בראש מילה. יש שאיחדו את המונחים דחיק ואתי מרחיק ויש שסברו שהם באים לתאר תנאים שונים לדגש חזק בראש מילה (יש/אין חציצה בין ההטעמות או כיו"ב), אבל לא ידוע לי על קשר לאותיות דומות.

 

[פיטינטין]

ככה בעל "מסורת הקריאה" כתב...

בכל מקרה, לא הבנתי את התשובה שלך, למה ב"מעלה מּעלה" יש דגש?

 

[איתי שלר]

טוב,

טוב, אני מכיר מינוח שונה. במילה השניה יש דגש כי במקרה של צמד מילים עם טעם מחבר, כשהראשונה מסיימת בתנועה והשניה מלעילית יבוא, לעתים, כעין דגש חזק בראש המילה השניה (וזה נקרא דחיק או אתא מרחיק). הסיבה הבלשנית לכך אינה ברורה, אולי מטרתה להביא לכך שבשטף הקריאה, התנועה לא תחטף, ושלא תקרא מַעְלְמַעְלָה, כי הדגשה של האות מחייבת ביטוי של התנועה לפניה (דגש חזק יכול לבוא רק אחרי תנועה).

 

[פיטינטין]

בגלל הימצאות המילים במפסיקים "קיסריים"

מּעלה באתנחתא, ומּטה בסוף פסוק. ייתכן שזה קשור גם לכפל המילים.

 

[מוגג]

אגב

זה פסוק ייחודי כי יש בו רצף של ארבע מילים מאותו שורש.

 

[עעעערררר]

לא כל כך ייחודי

בס"ד למשל, ישעיה כ"ד ט"ז "בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו" אני לא זוכר כרגע עוד דוגמאות, אבל מן הסתם יש, ואשמח אם מישהו יכתוב.

 

[מוגג]

יפה.

אך אצל ישעיהו החזרות הן מוטיב חוזר והן מכוונות ומודגשות - מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי-לִי רָזִי-לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ: פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ: וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל-הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי-אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ: רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ: נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא-תֹסִיף קוּם: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהֹוָה עַל-צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל-מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל-הָאֲדָמָה: וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל-בּוֹר וְסֻגְּרוּ עַל-מַסְגֵּר וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ: