שאלה

סודית3

New member
שאלה

האם זה אפשרי לאהוב נשים, להמשך לנשים אבל לא להשתייך לקהילה? כלומר אם בחרתי בדרך מסויימת, אבל אין לי עניין בלנפנף בזה ואין לי עניין בלהכיר עוד אנשים שהם כמוני או לצאת למצעדי גאווה (כי את האמת אני לא רואה בזה שום גאווה ומאידך גם לא רואה בזה דבר שמבייש או מפחית מערכי) ולטעמי הקשרים האינטימיים שלי הם ענייני בלבד. האם זה דבר שמקובל ונפוץ? האם יש סיכוי בכלל לנהל חיים כאלה? והאם זה מה שנקרא "בארון" או שמה "בארון" מתייחס רק להסתרה שהיא בלית ברירה.
 
האמת

שאני מאוד מזדהה איתך אני לסבית אבל אין לי שום צורך במצעד גאווה הפכנות והתחכחות בביצה/קהילה. אני תמיד שמחה לחברות חדשות אבל ממש לא משנה לי עם מי הן מבלות במיטה. וכן העדפותי במיטה הן שלי בלבד. ולא! זו לא הומופביה עצמית!(פשוט כל כך צפוי שזה מה שיענו לי פה)
 
בטח!

שלא... סתם ... בטח שאפשר, את לא חייבת אם את לא רוצה ולא מעוניינת ולא עושה לך טוב להחצין את המשיכה שלך. אם את אחת שאלופה בלהסתיר אז לא יהיה לך קשה. מי אמר שדעת כל הגאים נוחה עם המצעד? ורוצה לצעוד? יש הרבה נשים שלא מעוניינות להתערבב ב''ביצה'' עייני ערך גילוי נמרות כי זה לא נכון להן... אם טוב לך לחיות בחיים שהם סוג של שקר, ולא שאני נגד למרות שהמשפט נשמע צורם, כבודך במקומך מונח, את את חייך תחיי יכול להיות יותר אמיתי ועמוק מאלה שמחוץ לארון.... זה לא השופוני שקובע... מה מה שמרגיש לך נכון לך וטוב... זה עולה על הכל.לדעתי כמובן.
 

שני נ2

New member
רגל פה ורגל שם....

שעתי היא באמצע אנסמח את זה בזה שאומר שאני בתיחלת הדרך מריגשה הכי שקט אם המקום, אז סיפרתי למשפחה על תחושותי למרות שאומנם בקטנה חוויתי אבל עוד לא ממש אבל לא רואה דרך אחרת להכיר אם זה לא דרך הקהילה ולא ריציתי שיהיו פשלות בדרך או שאצטרך לספר "שקרים לבנים" מה שנקרא מצד שני אני לא אדם של דגלים ומצעדים מעדיפה את חיי השקט והרוגע אז כנראה זה משהו באמצע
 
למעלה