גיב מי אה ברייק..
הדשא של השכן לרוב ירוק יותר. כמות המתגרשים עברה את ה 50% בגלל אנשים עם טענות כשלך. הבהלה לזוגיות מסנוורת את העיניים ובמקום להתבגר, לברור, לבדוק ולחשוב פעמיים.. אנשים נכווים, נפגעים, מאבדים חתיכה מעצמם, מנסים להפיק לקחים ו´ללמוד´ מהחוויה הזוגית ובעצם מבזבזים את זמנם לשווא. לשם מה כל זאת ? מה הלחץ ? מה העניין ? רע לי ? אני בודדה ? לא ולא. אם יש לי מי שיעשה נעים בגב כשצריך. אז מה עוד חסר ? לכל דבר יש עת ולהיות סינגל, בעיני, זו תקופת חובה ומעשירה של פינוק עצמי. אני מניחה שאנשים שנמצאים בסינגליות כפויה ומרגישים בודדים, די מבואסים. לי די חבל לדעת שיש אנשים שלא מודעים מספיק לעצמם ולא מנצלים את התקופה הזו, ואת כל הזמן והאנרגיות להעשרה עצמית של הרוח והנפש. אני לא צריכה לתת הסברים לדודות שלי כשהבנות שלהן מתגרשות או צריכות להתפשר מדי יום בזוגיות שלהם, כדי לא לדרוך על רצונות הבעלים, הכל למען שלום הבית. ובטח ובטח שאין אני צריכה לחיות את חיי בהתאם לדרישות הדודות !!!! זוגיות היא לא פיסגת שאיפותיי כרגע ונישואין אינה המסגרת המושלמת לאושר. אני מציעה לך לפתוח אופקייך ואולי להתבגר קמעה. רצוי אף שתקרא את הספר שאני כמעט מסיימת המיועד בעיקרון לנשים, אך אני בטוחה שיעשיר גם אותך. הוא נקרא - ´היום המאושר בחיי או: למה אנחנו כל כך רוצות להתחתן´ מאת עפרה ריזנפלד. לא חסרים אנשים המחפשים את החצי השני שלהם. אך לדעתי האישית, ברגע שמתחילים לראות את החצי כשלם, לא רק שהבדידות נעלמת, האנרגייה המוקרנת מתוך אותה שלימות היא זו שגורמת לדברים להיות שלמים יותר, להסתדר ולהתחבר טוב יותר ובצורה טובה יותר. כי אז, לא רק שנעלם הלחץ למציאת בן/ת זוג, אתה גם מתחיל לבחון אנשים בצורה אחרת, מעמיקה יותר ושקולה יותר להתאמה טובה יותר. ללא פשרות, ללא מירמור, ללא חרדות, ללא אובססיביות בקשר ועם הרבה יותר שלווה. כמה פעמים שמעת את המשפט: ´מצאתי את האהבה הכי גדולה שלי דווקא כשלא חיפשתי ?´ נסה ותיווכח.