שאלה:

[KOBBRA]

שאלה:

האם כאשר המצב החומרי של ישראל אינו טוב (כמו בזמנינו), סימן הוא שמתקרבת הגאולה, או שמא ההיפך הוא הנכון? והאם מותר לחשב את זמן ביאת המשיח?

 

[KOBBRA]

אדם שטוב לו בעולם הזה,

ואין לו טרדות גדולות, מדוע עליו לצפות לישועת ה' בגאולה השלימה בביאת משיח צדקינו, והרי לא חסר לו כלום?

 

[HGXEU]

חסר לו דבקות בה' !

הוא אולי עשיר יפה ושמח, אבל המשיח לא בא רק כדי לעשות אותך למאושר, הוא בא בעיקר כדי לגאול את ישראל מהגלות ולהרבות חכמה ותורה, וכתוצאה מזה כבוד ה' ירבה בעולם. זה כבר בימנו מתחיל להעשות (יש כ-6,000,000 אנשים גויים שמכנים את עצמם "בני נח" והם ממש חסידי אומות העולם, ורוצים להרבות את שמו של ה' אלוהי ישראל בעולם. (הם אוהבים תלמידי ישיבות ותלמידי חכמים בצורה לא נורמאלית).

 

[I S A A K]

טעם הדבר שאנו מצטערים מאד בגלותינו

, אינו רק מחמת הצרה הפרטית שיש לכל אדם מישראל, ואף על פי שגם מטעם זה לבדו כבר היינו צריכים לקוות הרבה לישועת ה', מכל מקום אין זה הטעם העיקרי. (אף כי יש בדבר עוד הרבה טעמים שלא נוכל לפרט את כולם). כי העונש הגדול ביותר בגלותינו הוא, שהשכינה הקדושה עזבה אותנו. ופירושו של דבר, ה"שכינה", היא קרבת השם יתברך לעם ישראל. ומקום שהשכינה שורה בו, הכוונה היא, שמציאות ה' יתברך ניכרת באופן מיוחד באותו המקום. ולדוגמא, בבית המקדש, היתה נראית מציאות ה', כי התפילות היו מתקבלות שם, והיו נעשים כמה נסים במקדש באופן יום יומי,והיתה שם ידיעה והרגשה ברורה של מציאות ה' בעולמו. ומכאן, שהשכינה שורה במקדש באופן מיוחד. וכמו כן, היתה השכינה שורה על ישראל כשהיו דרים על אדמתם, וכעת, משחטאנו לה', הגלה אותנו ה' יתברך מארצינו, ומקדשינו חרב, והשכינה גם היא עזבה אותנו. ומיום ליום, מאז חורבן בית המקדש, מצבינו מבחינה זו הולך ומחמיר. שאם אך לפני כמה עשרות שנים, עוד היו ידועים בישראל כמה חכמים בעלי מופת, כבר בעוונותינו אבדו כולם מאיתנו. ואם רק לפני שבעים שנה, היו בינינו חכמים, שככל היוצא מפיהם היה נעשה, אבל בזמנינו, יש הסתר פנים גדול מאד, והשגחת ה' אינה בולטת כל כך בעולם, ועל כך יאה לנו לבכות ולצפות לישועת ה'. והנה בגלל הדבר הזה, שהשכינה עזבה את עמינו, גם הגויים אינם מאמינים שיבא יום וישראל יחזרו להיות האומה החשובה בעולם. ואף אלה מהגויים המאמינים בתנ"ך, אומרים שהשם יתברך עזב אותנו לעולם, מפני שסרנו מדרכיו. (וכך אומרים באמת הנוצרים והמוסלמים). וזהו שאמר הנביא בשם ה', "נחמו נחמו עמי", שלכאורה יש לשאול, מהי הכפילות במילים "נחמו נחמו", הלא די היה בפעם אחת "נחמו" ותו לא. (כן הקשה מרן רבינו הגדול שליט"א בדרשותיו). והסביר המגיד מדובנא את הדברים על פי משל, לשני אנשים שנטשו את נשותיהם והלכו למרחקים. האחד, משום שלא מצא לו פרנסה במקומו, והלך לנסות את מזלו במקום אחר. ואילו השני, עזב את אשתו מפני שהסתכסך איתה, ולכן עזבה לנפשה. חלף פרק זמן ממושך, והנשים לא קבלו שום ידועה על בעליהן. החלו לחקור ולדרוש מפי סוחרים אחרים המגיעים מחוץ לארץ, עד שלבסוף הגיע סוחר גדול אחד, והביא עמו דרישת שלום לשתי הנשים מבעליהן. והוא הודיע, כי הביא עמו גם מכתבים עבורן. אך ביקש, כי יניחו לו יום אחד או יומיים, ואחר כך יתפנה למצוא את המכתבים בין מטלטליו, ויתנם בשמחה לנשים אלה. אשתו של העשיר, פנתה לדרכה והלכה לה, כשהיא שביעת רצון, לעומת זאת, אשת העני לא הסכמה להרפות מהסוחר, והתחננה אליו שימהר לתת לה את מכתבו של בעלה באופן מידי. מששאל אותה הסוחר מדוע היא מפצירה בו יותר מהאשה האחרת, ענתה לו, כי האשה האחרת אינה חסרה מאומה, ולא נתייראה אלא שמא בעלה עזב אותה עם ילדיה עולמית, אבל מששמעה כי בעלה דרש בשלומה, ואף שלח אליה אגרת, השביע הדבר את רצונה, כי הבינה כי פניו לחזור הביתה. אולם אני, שאין לי מאומה בבית לאכול או ללבוש, כבר משתוקקת אני מאד לדעת מה כותב בעלי, אם כבר מצא לו מקור פרנסה. וזהו שאומר ה' יתברך "אנכי אנכי הוא המנחמכם", כי בעצם העובדה שה' יתברך בא לנחמינו, אנו יודעים, כי עתיד הוא לחזור אלינו, להשרות עלינו את שכינתו הקדושה. וזהו שאמר "אנכי", בעצם העובדה כי אנכי הוא המנחמכם, כבר זוהי נחמתינו, שישבו ה' יתברך לגאול אותנו במהרה. יהי רצון שנזכה להיות באמת מן המצפים לישועת ה', ונזכה כולנו לראות בנחמת ציון בבנין ירושלים, במהרה בימינו אמן.

 

[HGXEU]

כן, אבל מצבינו מצוין !

אם כבר דברת על תקופה רעה אז מן הסתם התכוונת לימי הביניים, או בכלל לימי השואה- שלא היתה תקופה בהסטוריה עם כאלו צרות ! ובאמת, כמה שנים בודדות אחרי הצרות האלו התחילה הישועה (קום המדינה, קיבוץ הגלויות, שחרור ירושלים ועוד היד נטויה) וכמו שאמרו חז"ל:"אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו (לגאולה ולמשיח)" . אסור לחשב את ביאת המשיח (אני לא בטוח שזאת עבירה, כי הרי הרבה גדולי עולם חישבו את הגאולה, וכולם טעו, אפילו נביאים (!), חז"ל אמרו שמגיע למחשבי הגאולה דין מוות.

 

[I S A A K]

אעתיק לך תשובה מהאתר הלכה יומית

תיפח רוחם של מחשבי קיצים שאלה: האם כאשר המצב החומרי של ישראל אינו טוב (כמו בזמנינו), סימן הוא שמתקרבת הגאולה, או שמא ההיפך הוא הנכון? והאם מותר לחשב את זמן ביאת המשיח? תשובה: לגבי השאלה הראשונה. הנה כל אדם חייב להודות לה' כאשר הוא מצליח בעסקיו, הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית. אבל מאידך גיסא, יש לדעת, כי כאשר מצבם של ישראל הוא גרוע בין האומות, סימן הוא, שמתקרבת גאולתם של ישראל, ויש תקוה לגאולתם יותר מאשר בזמן שהם שרויים בשלווה. כתב מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, מספרים, שכאשר העניק מלך אוסטריה שויון זכויות לתושבי המדינה היהודים, ושיכולים לסחור בכל מקנה וקנין, היו כל ישראל שמחים וצוהלים, אך הגאון המפורסם רבינו משה סופר, בעל החתם סופר, כששמע זאת, התחיל לבכות בכי תמרורים. אמרו לו תלמידיו, רבינו, מדוע כל העם שמח בקול רינה, ואילו אתה בוכה? אמר להם, בני, אמשול לכם משל, למלך אדיר אחד, שהיה לו שר אהוב וחביב מאד, לימים חטא השר הזה ועבר על החוק, ונתחייב ראשו למלך, אלא שהמלך היה רחום וחנון, טוב ומטיב, ולכן, חנן אותו, והמתיק לו את עונש ההריגה, למאסר למשך זמן בלתי קצוב. וגם הבטיח לו, כי לאחר זמן, ישחרר אותו ויחזיר אותו למשרתו הרמה. השר נמסר למפקד בית הסוהר, והלה השליך אותו לתא עמוק וחשוך. ישב השר בכלאו כשהוא שבור ורצוץ, אך לבו היה מלא בתקוה, כי המלך הבטיחו שישחרר אותו בקרוב. תקוה זו, כמובן, חיזקה את השר ועודדה את רוחו. לאחר ימים רבים, שמע השר המולה ורעש מסביב לכלאו, ונפעמה רוחו בקרבו, כי חשב שהגיע הזמן להשתחרר. ואמנם, מייד נפתחה הדלת, ושלוחי המלך הגיעו, וכלי עבודה בידם, ו"בשורה" בפיהם לאמור, "באנו מטעם המלך לנקות את חדר כלאך, ולפתוח בו חלונות, ולטוח ולצבוע את הקירות ולתקן הכל, בכדי להקל מעליך את מצוקתך". מששמע השר את הדברים, פרץ בבכי מר, תמהו השלוחים ואמרו, סבורים היינו, שתשמח לשמע הבשורה שאנו מיקלים מתנאי מאסרך, ואילו אתה בוכה? ענה להם השר, כל זמן שהייתי במצוקה, ידעתי כי ישועתי קרובה לבוא, ועכשיו, שאתם באים מטעם המלך לנקות את תאי, זהו סימן שנגזר עלי לשבת בכלא עוד זמן רב. וסיים החתם סופר, אף אני אומר כך, רבותינו אמרו, אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו (למשיח). ועכשיו, אוי לנו, שנותנים לנו זכויות כשאר האזרחים, סימן הוא שלא הגיעה השעה לקץ גלותינו, "עבר קציר, כלה קיץ, ואנחנו לא נושענו". ומעתה לענין השאלה השנייה, האם מותר לחשב את קץ (זמן) ביאת המשיח. הנה בגמרא במסכת סנהדרין, אמר רבי שמואל בר נחמני, תיפח רוחם של מחשבי קיצים. וטעם הדבר, כי כאשר מגיע אדם, ומחשב את הקץ (לפי הקץ שנכתב ברמיזה בספר דניאל), הרי שהוא גורם בכך ליאוש אצל המון העם, שחושבים, הנה לא יגיע משיח בשנים הקרובות. והנה הגאון מלבי"ם, חישב את הקץ בספרו, וכאשר נשאל על כך מדברי רבי שמואל בר נחמני, השיב, כי אין איסור בחישוב הקץ, אלא כאשר הקץ רחוק, כמו בזמן חז"ל, שמתוך כך שיחשבו את הקץ, היו האנשים מתייאשים מפני אורך הזמן, אבל עתה, שאנו בעזרת ה' קרובים לביאת משיח צדקינו, מותר לחשב את הקץ, ואין בכך איסור. והביא כל זה מרן הרב שליט"א בדרשותיו. אולם יש להתנהג עם הדברים בשום שכל, ולא בכל יום מחדש לצאת בגילויים חדשים על קרבת ביאת המשיח, שאדרבא, מתוך כך הציבור מאבד את האמון בדברים אלה, ויש בכך הפסד גדול. אבל יש לנו לצפות מאד לגאולה הקרובה, שתהיה במהרה בימינו, ותלויים הדברים במעשינו, שאם יתרבו הרבה הרבה בעלי תשובה בישראל, והיינו, בין בעלי תשובה ממש, מאותם שלא שמרו מצוות מקדם, ובין מאותם הנקראים דתיים או חרדים, שגם הם צריכים לעשות תשובה כל אחד באופן פרטי, אזי ימהר ה' יתברך לגאול אותנו. ותלויים הדברים גם במדת צערינו על חורבן בית המקדש, ועל גלותינו הרוחנית והגשמית, שבעוונות הרבים החושך יכסה ארץ בדורינו, ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, ונתמעטו השקדנים בתורה, ופוסקי ההלכות, ודאי עלינו להרבות בזעקה לאל עליון, שימהר לגאול אותנו, בחסד וברחמים, במהרה בימינו אמן.

 

[Cיון]

כפי שנאמר "תיפח רוחם של מחשבי קיצים"

לא טוב לחשב את הקץ משתי סיבות: 1. זה לא יועיל בכלום, עדיף שתתרכז באיך להינצל בקץ מאשר במתי יגיע. 2. אף פעם לא תדע מתי הוא באמת יגיע, כשהוא יגיע הוא יהיה הפתעה גמורה, כמה שתתכונן אליו. הגאולה תקרה בשעה קשה לישראל, כלומר שכן. המצב הרעוע במדינה ואף בעולם יכול להעיד על קירוב הגאולה. חשוב לזכור שלאורך ההיסטוריה עם ישראל היה במצבים קשים ולמרות זאת לא בא משיח. אבל משום מה יש לי תחושה שהפעם זו הפעם. פעם שלישית גלידה...