שאלה

[מלפפון4]

שאלה

בקשר לחרדה חברתית ..אם יש את כל התסמינים והתיאורים שכתובים (לא חלק-כולם!אחד לאחד) זה אומר שיש את החרדה? או שלא נכון לאבחן בדברים כאלה את עצמך?

 

[מלפפון4]

הוספה

וגם כמובן במבחן ליבוביץ יצא שיש חרדה בולטת מאוד

 

[גרא.]

מלפפון4,שאלון ליבוביץ,נבנה במיוחד להערכה

עצמית של חרדה חברתית,ומאד מומלץ להעברה עצמית.אם מילאת את השאלון ומצאת שיש לך ציון גבוה בחרדה חברתית,המסקנה שלך חייבת להיות שאתה זקוק לטיפול.או אינדוידואלי בגישה קוגנטיבית התנהגותית,או בטיפול קבוצתי .במקרי חרדה חברתית חמורה,אפשרי גם טיפול תרופתי,כמובן אחרי פגישה עם פסיכיאטר.

 

[ohadbasan]

עכשיו גיליתי שיש לי גם חרדה חברתית

נהדר

 

[מלפפון4]

שמע

אותי זה קצת ניחם לדעת שיש לדפקה הזה שם וזה לא סתם.. לא חושב ?

 

[נדיה ויינשטיין]

לדעתי

רק אתה יכול לדעת באמת, עוד הרבה לפני השאלונים... אפשר ללמוד להקשיב לגוף, למחשבות ולרגשות במצבים שאתה חש "חרדה" או אי-נוחות מכל סוג אחר, לזהות שזה מצב לא רצוי, מעכב עבורך וללמוד לשנות אותו, אם כך תחליט. לדעתי, "חרדה" היא מונח עדין ל"פחד", לרוב פחד הישרדותי שמופעל מתוך התת מודע. וכשמזהים את הפחד המדוייק, את המחשבה המדוייקת שמפעילה את כל התגובה- אפשר להתחיל לפעול לשינוי אותה המחשבה, מה שמביא לשינוי בתפיסת המציאות ועוזר להתמודד עם תחושת החרדה עד שהיא מתפוגגת, ככל שמתאמנים. כך אני פועלת, וזה עובד בכל פעם מחדש הרבה בריאות והצלחה!

 

[marquise de sade]

תיקון קל

חרדה היא אינה מונח עדין של פחד. אלו שני דברים שונים וחשובים לאבחון נכון של ההפרעה, אם קיימת. פחד הוא תחושת חוסר בטחון או לחץ המתעוררת עקב גורם הגיוני וממשי (פורץ, כלב, גבהים וכו') חרדה היא תחושת חוסר בטחון, לחץ, חוסר אונים, המתעוררת עקב גורם פנימי שלא חייב להיות הגיוני או בכלל קיים. יש חשיבות להפרדה הזו כיוון שפחד הוא תגובה הגיונית ולרוב פרופורציונאלית לגורם הפחד ואילו חרדה היא תגובה לא פרופורציונאלית לגורם החרדה. כמובן שיש גם להפריד בין חרדה מצבית (שמתרחשת בתגובה למצב מסוים - חברתית, מרחבית וכו') לבין חרדה תכונתית אשר מאפיינת אנשים חרדים כמעט מכל דבר, "חרדה צפה". בכל מקרה, אם יש חשש לחרדה יש לפנות לטיפול מקצועי. שיהיה יום טוב וללא חרדות

 

[נדיה ויינשטיין]

המהות היא אותה מהות

ידוע לי היטב שמבחינת תרמינולוגיה מקצועית קיים הבדל...... מה שניסיתי להגיד, שמתחת כל המושגים הללו "חרדה, לחץ, חוסר ביטחון" - מסתתר רגש פשוט ובסיסי של פחד. גם אם המצבים שונים, והביטויים שונים - הטריגר הוא תמיד "הפחד מפני.....", בין אם מודע ובין אם לא מודע. וברגע שמוצאים את המחשבה/האמונה שמפעילה את כפתור הפחד - אפשר להתחיל לעבוד למען לנטרל אותו. זו הגישה המקצועית שלי, כמובן, וכל דיסיפלינה כבודה במקומה מונח.

 

[marquise de sade]

אני מסכים ש

מבחינת ההרגשה הסובייקטיבית של המטופטל המהות כנראה לא שונה כ"כ. אבל, אמנם כל דיסיפלינה כבודה במקומה מונח אך כאשר רוצים לאבחן אזי האבחנה בין המצבים חשובה ופחד אינו נחשב להיות פתולוגי במרבית במקרים, חרדה כן. בחרדה אפשר וגם לפעמים רצוי לטפל בעזרת תרופות , כאן חשובה מאוד הטרמינולוגיה המקצועית. חשוב לזכור שהנפש זה לא רק "טריגרים" של מחשבות, הטריגרים הללו נובעים לעיתים מחוסר איזון כימי. בדר"כ חרדה מטופלת הן בשיחות והן בכדורים. פחד, לא כ"כ. כי שוב, לפחד יש גורם הגיוני וחיצוני, יש גורם ממשי לפחד. לחרדה אין, המקור שלה הוא פנימי, הוא יכול להשתנות באמצעות שינוי דפוסי חשיבה, הוא יכול גם לא ואז צריך טיפולים אגרסיביים יותר. אם המטופל פותר את החרדה שלו ב - "זה רק פחד ואני יכול לדבר על זה עד שזה יעבור" זה לא בטוח יעבור. חשובה האבחנה הן למאבחן והן למאובחן. אני פתוח לשמוע כל מיני גישות אחרות אך כאשר מגיעים לפרוגנוזה, לדעתי, עדיף לתת פרוגנוזה טרמינולוגית נכונה, על שיטות הטיפול לאחר מכן, ניתן להתווכח. שיהיה יום טוב

 

[MoonMadness]

ההבחנה הדיכוטומית שלך בין חרדה ופחד

אינה תמיד מתיישבת עם המציאות המורכבת של הנפש והפרעותיה. כך למשל אגורפוביה היא הפרעת חרדה המוגדרת כפחד ממקומות פתוחים, והגורמים לה הם לעתים פנימיים, לעתים חיצוניים, ולעתים משולבים. אני בעד לבדוק בכל מקרה לגופו את הגורם - פנימיותו/חיצוניותו, ממשיותו, הגיוניותו, את ההקשר הכללי, את כלל התסמינים, (ואם אפשר גם בדיקה נוירולוגית / נוירוכימית) וכך ליצור תמונה קלינית מפורטת ולהעדיפה על פני אבחנה של מילה אחת, שעלולה להטעות, לאבד מידע וכו'.

 

[yonadavg]

אגורפוביה

למעשה אגורפוביה מוגדרת כחרדה ממקומות שהבריחה מהם עלולה להיות קשה או מביכה. אבל נכון שבמהלך ההגדרה ה DSM מסתבך עם מושגים כגון "פחדים אגורפוביים". גם במצבים של חרדה אנחנו מדברים הרבה פעמים על הפחד מפני החרדה.

 

[marquise de sade]

../images/Emo45.gif

 

[marquise de sade]

ההבחנה הדיכוטומית

אינה "שלי" היא אבחנה מדעית תקפה. למשל אגורופוביה הנה פחד בלתי מוסבר ממקומות פתוחים. ברור שצריך לייצר תמונה קלינית מקיפה. אך כאשר מישהו כותב בתגובה שלו שחרדה היא מונח עדין לפחד, זה לא נכון לא מבחינה מתודולוגית לא מבחינה טרמינולוגית ולא מבחינה תיאורטית, ולכן חשתי צורך להעמיד דברים על דיוקם. אבחנה מוסמכת אי אפשר לקבל באינטרנט בכל מקרה ככה שלפחות כאשר מספקים מידע מקצועי הוא אמור להיות מקצועי. שיהיה יום טוב

 

[נדיה ויינשטיין]

מקצועיות - זה תלוי מקצוע, לא כן?

"זה לא נכון לא מבחינה מתודולוגית לא מבחינה טרמינולוגית ולא מבחינה תיאורטית," איני פסיכולוגית קלינית, ולכן איני מחוייבת להגדרות המתודולוגיות-מקצועיות-טרמינולוגיות שנהוג להיצמד אליהן. וטוב שכך, זה מאפשר לי הרבה גמישות בגישה טיפולית-אימונית, והתוצאות הן התעודה המקצועית הטובה ביותר, לדעתי זה שיש דברים שלא משתלבים בתרמינולוגיה מקצועית מסויימת, לא הופך אותם לפחות אמיתיים. אם נתבונן לעומק, מתחת להתפלפלויות הסמאנטיות של המיינד - פחד זהו רגש ראשוני ובסיסי, שיוצר בנו (במודע או לא) את התחושות, המחשבות והתנהגויות שלמדנו לקרוא להם במילים מתוחכמות כמו חרדה, לחץ, אגרופוביה, דיסוננס, הפרעת התנהגות, וכו'. אין מדובר באבחנה הקלינית של האדם, אלא בזיהוי המנגנון המפעיל את האישיות. בעיני, אני פשוט קוראת לילד בשמו, והפשטות יוצרת התנגדות בהרבה מן המקרים... המיינד שלנו לא מוכן לקבל את זה שהאמת פשוטה ולא נוחה, לרוב.

 

[marquise de sade]

מסכים

שמקצועיות היא תלוית מקצוע לחלוטין... ז"א , כל אחד והדרך שבה הוא רואה את הדברים, גם אני איני פסיכולוג קליני כי אם פסיכולוג קוגניטיבי. אבל, זה שאינך פסיכולוגית קלינית מחייב אותך למשנה זהירות בהגדרות. ההגדרות שלך יכולות להיות "אמיתיות" כהגדרתך אך ההגדרות שאנו משתמשים בהם מתוקפות באלפי מחקרים וניסויים ונוצרו על מנת לספק צרכים מקצועיים. אני למדתי לתת הגדרות למושגים ולא להשתמש בהם אם הם חסרי תוכן. למשל, המושג תת-מודע שהשתמשת בו כבר כמה פעמים, אינו מונח אשר מקובל על כל החוקרים ולמעשה יש היום וויכוח מאוד גדול לגבי טבעו של הלא-מודע או אפילו לגבי טבעה של המודעות עצמה. כל אחד רשאי כמובן לאמיתות משלו, אך כאשר אדם פונה לפסיכולוג, אשר זוהי הכשרתו המקצועית, דומה הפניה לרופא, וכמו שרופא לא יכול להמציא לעצמו הגדרות חדשות, ככה גם פסיכולוג. יש הבדל כמובן בין ההשקפות שלנו, אך אני בניגוד אליך כן מחויב להגדרות המדעיות ואני חושב שבפורום ששמו "ייעוץ פסיכולוגי" מן הראוי שאם מישהו מציג גישה לא מדעית, שיכולה להיות נכונה, יש להציג גם את הגישה המדעית. בכל זאת, מדובר בפונים אשר אינם בקיאים ברזי ההגדרות וההבדלים והפניה לאיש מקצוע, גם בפורום אינטרנטי , אינה פותרת מהמחויבות לספק מידע שלם. את סיפקת את המידע השלם מהכיוון המקצועי שלך. אני מספק את המידע או השלמתו, מהכיוון המקצועי שלי. שיהיה יום טוב

 

[MoonMadness]

אשמח לקבל הפניה למאמר מדעי שתומך בטענתך

 

[marquise de sade]

בבקשה

מאמר, אפילו די ישן אשר בודק את התנאים בהם מתרחשת אגורופוביה ומראה כי הפחד ממקום פתוח הנו למעשה פונקציה של חרדה פנימית המתפתחת באינדבידואל ואשר תלויה בגורמים נוספים כמו אדם נוסף בקרבה, מרחק מן הבית ועוד. הממצא העיקרי מדבר על זמן השהייה, ככל שזמן השהייה גדול יותר כך תחושת החרדה גבוהה יותר. שים לב, הגירוי החיצוני (המעורר פחד) אינו משתנה אך רמת החרדה גוברת ("פנימית") ככל שנשארים זמן רב יותר. החרדה כאמור ניתנת להפחתה ע"י גורמים שונים שאינם מסלקים את מקור החרדה. לאמור, פוביה היא סוג של חרדה מצבית. ומה תאמר על חרדה תכונתית ? שהיא סוג של פחד? זוהי חרדה צפה אשר "מודבקת" לגירויים חיצוניים אשר משמשים כטריגר. זהו כמובן רק מאמר אחד ישן מתוך שיטוט מהיר בסקולר.

 

[MoonMadness]

זה מצחיק לומר "אפילו די ישן" כשאחד המדדים

למאמר טוב הוא דווקא עדכניותו. מילא. המאמר שצירפת מלא וגדוש במילה "פחד" לכל אורכו, גם בחלק השיטה, התוצאות והמסקנות, ונעשה שימוש לסירוגין בין שני המינוחים, עם נטייה להשתמש ב"חרדה" כשבאים לתאר את החוויה הסובייקטיבית של המטופלים. בשום מקום לא ראיתי שכתוב שנמצא שאגורפוביה היא חרדה ולא פחד, פנימית ולא חיצונית. בנוסף, למיטב הבנתי, המטופלים בשאלון התבקשו לדרג את החרדה שלהם, ולא את הפחד. כיצד אתה יכול להגיד שזה פונקציה של חרדה פנימית מצד אחד, ואז לומר "שתלויה בגורמים חיצוניים" מצד שני? האין "פונקציה של" ו"תלויה ב" ביטויים נרדפים? גם כאשר אתה נמצא בחדר שאתה יודע שיש בו חיידקים מסוכנים, הגירוי החיצוני לא צריך להשתנות, והחרדה עדיין תעלה ככל שהזמן יעבור - כי זמן החשיפה שלך לסכנה הוא ביחס ישר לעוצמת הסכנה. כך שאין צורך שגירוי חיצוני יגבר כדי שפחד ממנו יגבר ככל שעובר הזמן. ככל שאתה במקום פתוח ללא גורם ביטחון לידך, יותר זמן, כך גוברת הסכנה הממשית שמשהו יקרה לך ולא תוכל לקרוא לעזרה. הפחד המציאותי הזה משותף לכל בני האדם, אצל אגורפובים הוא מוגזם ולכן פוגע בתפקוד. בנוסף לזה, לא נעשה כאן ניסוי חי, אלא הועברו לנבדקים שאלונים, והם דמיינו איך הם היו מרגישים אם היה עובר זמן. בפועל כתוב מפורשות שהם לא מחכים מספיק זמן כדי לדעת - כי זה מפחיד מדי עבורם. או שתפנה אותי לשורה מסוימת במאמר שנוכל לדון עליה, או שתמצא מאמר אחר - רצוי עדכני יותר... או שנסכים שההבחנה הדיכוטומית שלך היא בעיקר שלך.

 

[marquise de sade]

מקובל עלי

אני מצרף מאמר עדכני יותר. אמנם גם פה השתמשו בשאלונים , ומבחינתי שאלונים היא שיטת מחקר מפוקפקת בפסיכולגיה, למרות שהיא קבילה. מה שכן, אפשר לראות בהפניות כי מתחיל להיות קונצנזוס לגבי ההפרדה בין חרדה ופחד ובין המנגנונים השונים (גם הנויורולוגים וגם הקוגניטיביים) שלהם. מהבחינה האישית שלי, אני רואה ממש הבדלים במעבדה בזמני תגובה של אנשים חרדתיים לעומת נורמאליים בהנתן גירוי מאיים, אבל עד שהמאמר הזה לא יתפרסם אין מה לדבר עליו. (אני חוקר הפניית קשב לגירויים מאיימים). ההבחנה בין פחד לחרדה אינה רעיון שלי, אני לא עד כדי כך מתוחכם אה, ולגבי השאלה שלך בהפרדה בין תלות ופונקציה...יש הבדל בין הביטויים. כאשר אני (המחברים) אומר שהחרדה היא פונקציה של ההשארות בשטח זה אומר שיש יחס קבוע (מתמטי) כלשהו בין רמת החרדה לרמת הגירוי. כאשר אני (המחברים) אומרים שיש גורמים המקטינים אותה, זה אומר שלתוך הפונקציה הבסיסית , לאחר הקבוע , מתווך ערך מוסף של גורמים. זהו מעין MANOVA אם תרצה כאשר קו הניבוי הבסיסי מכיל את רמת החרדה ורמת הגירוי והמשחק בין הוספה והסרה של גורמים לקו הניבוי הוא המצאות של גורם קרוב, או מרחק מהבית וכן הלאה. אבל קו הניבוי הבסיסי אינו משתנה, הניבוי נשאר אותו ניבוי , הוא רק יכול להיות מופחת על ידי השונות של שאר הגורמים המפחיתים. בהיבט הזה, רמת החרדה תלויה בשונות של הגורמים המפחיתים אותה, אך היא פונקציה של הגירוי הגורם לה. עכשיו, מכיוון שאצל רוב האנשים שאינם חרדים הפונקציה הזו אינה מעוררת התהנגות אבנורמאלית אזי היא אינה נחשבת התנהגות חרדתית כיוון שהיא "ראויה" למידת האיום המוצב. כאשר ההתנהגות חורגת, ז"א הפונקציה היא פונקציה אקספוננטאלית אז גורם החרדה אינו במתאם של 1:1 עם ההתנהגות, ההתנהגות חורגת מהנורמה ולכן אי אפשר להסיק שהמקור הוא חיצוני אלא רק פנימי. למרות המאמרים והכתוב, אני לא בטוח שנצליח להגיע להסכמה, אתה פסיכולוג קליני, אני קוגניטיבי....יש לנו דרכי הסתכלות די שונים לא? שיהיה אחלה ערב

 

[MoonMadness]

קצת איבדתי אותך עם הססטיסטיקה

אבל המאמר מעניין מאוד, ואני מתחיל להשתכנע שאולי יש משהו בדבריך. יחד עם זאת אני מרגיש שיש עוד הרבה מקום למחקר בעניין כדי לגבש קונצנזוס רחב. אני תוהה גם האם בכל מקרה יש תועלת עבור כל מטופל בהבחנה הזו, מעבר לספסיפיקציה של מציאותי/מדומיין, פנימי/חיצוני, הגיוני/לא וכו'.