ברן החל במקור כאלף, והפך אח"כ לאדם
לא זכור לי אם הסיפור הזה קדם לסיפור על טורין, אבל יתכן שכן. נראה שהסיפורים הארוכים (גונדולין במיוחד) נכתבו ראשונים, ורק אח"כ נכתבו הסיפורים שבכרך 1 (שמות המספרים שם שונים, ומוסבר על מקום שבו הם מסופרים). אחריהם שוכתבו החל'קים המקשרים בינהם, בהם המספרים מוסיפים הסבר על הסיפור (או עונים למי שביקש לשמוע אותו), כי נראה שבמקורם הסיפורים הארוכים היו מופרדים ו'עצמאיים'. לרוע המזל לא שרדו טיוטות מוקדמות, כי טולקין כתב בהתחלה בעיפרון, ואח"כ כתב בעט ומחק את העיפרון. כריסט' גם לא הביא מודל מדויק של סדר הכתיבה (מלבד תרשים אחד בכרך 2), ולא ברור תמיד מי לדעתו קדם למה (יש לי תחושה שג'ון גארת', שפירסם לפני כמה שנים ספר מרתק על שנותיו של טולקין במלחמת העולם הראשונה ותחילת פיתוח הלגנדאריום, לא הבין לעומקה את הכרונולוגיה הזו). בנקודה אחת (קטע הסיום של ספרו של אריול) נראה לי שהוא אפילו טעה בפרשנותו על זהות הדמות המספרת. נראה שהסדר הוא כזה (לפי דברים שכתבתי בעבר ולא בדקתי מזמן, כך שזה די משוער גם ככה) - הסיפור על גונדולין (סתיו 1916) -> הסיפור על טינוביאל (בגירסה מוקדמת) -> הסיפור על טורין -> ביתן המשחקים האבוד (על כתב-היד שהעתיקה אשתו של טולקין, יש תאריך נדיר: פב' 1917) -> הסיפור על הנאוגלאפרינג וטיוטות לסיום וכנראה שיכתוב החלקים המקשרים בין הסיפורים הארוכים -> 'המוזיקה של האיינור' והמשך לפי סדר פרקי כרך 1 (כנראה 1918). ב-1920 טולקין החל בגירסה חדשה ל'אבודים', שמתוכה שרדה רק הפתיחה: 'סיפורו של אלפווין' שהובא כנספח לכרך 2.