שאלה!

[naturegirl2]

שאלה!

ישנו בנאדם שכל הזמן מחפש תשומת לב (בתת מודע) והוא תמיד בולט ובעל טוטאליות רגשית אבל דווקא בגלל זה,החיפוש והעודף תשומת לב הוא מגיע למשברי בדידות קשים ..... איך הוא יכול להבין ולהפנים שהוא לא אותו ילד שישב בגשם כי לא באו לקחת אותו מהגן וכו ? שאין סיבה שהחסכים של ילדותו ישפיעו על בגרותו?

 

[hilabarak]

מתוך ניסיון חיי (גם כצופה בזולת) - התשובה היא

'ייאוש'. רק כאשר (שוב מתוך ניסיוני, לא כקביעה מוחלטת) אנשים מתייאשים מדרך מסויימת, הם נוטשים אותה. אם אותו אדם, עדיין יאמין בתוך תוכו, שחיפוש אחר תשומת הלב, יתקן איך שהוא את אותו ילד פנימי עזוב, הוא ימשיך בדרך. רק כאשר הוא יתייאש מהדרך הזו, ויבין שאיננה מובילה אותו לשום מקום, הוא יעבור לנתיב אחר. אפשר לנסות להביא את ה'ייאוש' בדרך קצת מלאכותית : 1. להתמקד בחשיבה העקרונית על הנושא. אם אותו אדם למשל יחשוב בצורה מסודרת, מדוע בכלל הרדיפה אחר תשומת לב, מביאה למשברי בדידות, ויקבל עם עצמו הסברים טובים לתופעה יהיה לו יותר קל. כי להגיד א' מוביל לב' לא משכנע (אלא אחרי 50 שנה של ניסיון שמובילים לייאוש). אבל אם מבינים מדוע א' מוביל לב', אז אפשר תוך שנתיים כבר לנטוש את הדרך שמובילה לאותו ב' לא רצוי. 2. צריך דרכים חליפיות. נניח שלא מחפשים תשומת לב, אז מה כן ? האם להתמקד בעשייה לשם העשייה ? איך מתמקדים בעשייה בלי לחפש אחר תשומת לב ? איך מנהלים מערכת יחסים עם חבר בלי לחפש אחר תשומת לב, אלא פשוט להיות חבר ? אלו סיסמאות שצריך להפוך למציאות של עבודה יום יומית. ברגע שאדם גם יבין בדיוק בפרטי פרטים (לא כסיסמא) מדוע א' מוביל לב'. והוא גם יבין איך מפעילים את ג' שמביא לד' (נניח שד' רצוי וג' זו הדרך) אז הוא כבר יבחר באופן טבעי בג'. או שיחכה המון המון שנים, עד שהייאוש מהדרך, יגרום לו לחפש דרכים אחרות.

 

[yoramisrael]

אתה עצמך יודע "בדידות".

שמעתי בטלויזיה שגבר מתחתן בגלל שהוא לא רוצה להיות לבד והוא מתגרש בגלל שהוא לא רוצה להיות לבד.