שאלה

[גלבועא]

שאלה

מתי בדיוק הופכים הילדים שלנו לחברים או לחברים שווי זכויות-חובות במשפחה, או מתי מפסיקים להתייחס אליהם כילדים קטנים ומתייחסים אליהם כאל בוגרים?

 

[פנה קוטה]

תשובה

כשהם עוזבים את הבית, מתחתנים ובאים פעם בשבוע-שבועיים לבקר עם הנכדים

 

[גלבועא]

רעיון מצויין

זה גם מסביר מדוע יש נשים ויש גברים שבגיל 40 ++ עדיין מתפקדים כילדים הקטנים של הוריהם.

 

[אור חבצלות]

אין הגדרות של זמן, יש הגדרות של אישיות.

יש הורים שהם הורים וחברים מינקות, מתן זכויות וחובות הוא תהליך נרכש ונלמד לאורך הילדות הנערות הבגרות. ואנחנו מתייחסים אליהם כאל ילדים או בוגרים בהתאם להתנהגותם - התנהגות הנובעת מידיעתם את זכויותיהם וחובותיהם.

 

[גלבועא]

נקודה חשובה מאוד

חברים, מעולם לא הייתי חבר של הילדים שלי. הייתי "הורה" על כל המשמעויות הנובעות מכך. השאלה שלי יכולה , כמובן, להתפרש ל- מתי הורה הופך לחבר של צאצאיו. תודה

 

[m i t a l y]

כשהילד מתנהג כבוגר

ככה זה מתנהל אצלנו - כשהבת מתנהגת כבוגרת - אני מתייחסת אליה כבוגרת. כשהיא מתנהגת כתינוקת - אני מתייחסת אליה כתינוקת ואז היא מבינה כמה זה לא כדאי לה...

 

[גלבועא]

מיטלי, ובכל זאת..

ילד בן 10 איננו כילד בן 19 או 22. אני ממש מתכוון לבוגר במשמעות שלי ושלך, משפטית, חברתית, תרבותית וכו'

 

[alona 9]

שווי זכויות-חובות מילדות

כי בגן או בבית הספר,הזכויות והחובות שלהם שוות,בהחלטות במשפחה צריך לשתף ילדים,(החלטות כמו מעבר דירה, או החלפת בית ספר),ברגע שאנחנו משתפים את הילד בהחלטות,אנו גם מתייחסים אליו כאל בוגר.

 

[גלבועא]

מסכים וחולק בו זמנית

ברגע שילד ייצא לעבוד ויביא כסף הביתה הוא יהפוך לשותף שווה זכויות וחובות ולא לשותף זוטר. להתיחס אל הילד כאל בוגר, כאשר משתפים אותו בתהליך קבלת ההחלטות במשפחה לפעמים יעיל ולפעמים מעורר קשיים בלתי נסבלים ומיותרים, לו לא שותף. אני מאמין גדול באבחנה בין סוגי השיתוף של הילד בהחלטות משפחתיות. אני מאמין גדול שיש לתת לילד הרגשת ביטחון ומוגנות אמיתית, שתתקיים רק אם יש סמכות הורית . לאבאמא מותר לומר לילד לפעמים: ככה, בגלל שאני אבאמא שלך - ללא כל נימוק נוסף.

 

[פנה קוטה]

מסכימה עם כל מילה../images/Emo45.gif

 

[דנה5555]

../images/Emo45.gifלקחת לי את המילים מהמקלדת...../images/Emo6.gif

הלוואי וכל ההורים היו חושבים ונוהגים כמוך...

 

[גלבועא]

תודה על כל התשובות שנתתן לי

שאלתי את השאלה כי אלו בדיוק התחושות שיש לי ביחס לבת שלנו. היא נמצאת בדיוק בנקודת המעבר מילדה [היא בת 22] לאשה עצמאית [היא בת 22] ואני קצת "מבולבל". מחד היא מצפה שאתייחס אליה כמו לילדה, בחיי ומאידך היא מצפה שאתייחס אליה כאל בוגרת, או כשאני רואה אותה עם בן זוגה היא כבר לא "הילדה" שלי. סמאטוכה שלמה בראש. אבל אני מחובר חזק מאוד לעצמי כשזה מגיע לילדים שלי ולבת זוגי. שוב תודה על התשובות.

 

[alona 9]

היא תמיד תשאר הילדה

הקטנה שלי...ודוגמא קטנה מאמש.. גשם זלעפות ירד אתמול בלילה,הבת הקטנה שלי,(אוטוטו 25 ) החליטה שהיא נוסעת לישון אצל החבר שלה כי הבוקר היא התחילה לעבוד מוקדם מאד,ותחנת ההסעה קרובה לביתו..חששתי מאד מפני הנהיגה במזג האוויר הזה והתעקשתי שתשאר בבית, מה שקרה בסוף הוא שבן זוגה הגיע לקחת אותה אליו... היא יכולה לשוחח איתי על עניינים של בינו לבינה,ואני אשתדל לשכוח שרק אתמול עוד היתה בחיתוליה,אבל כשזה מגיע לקטע של סכנה , תמיד אמשיך לדמיין אותה על האופני שלושה גלגלים שקנינו לה כשהיתה בת 4.או על המכוניות בלונה פארק..

 

[pf26]

הילדים שלי לא חברים שלי ואין שיוויון בינתיים

לא יודעת אם אי פעם זה יגיע גם. אולי אני לא מבינה את השאלה, אבל סרקתי במוחי בזריזות מערכות יחסים משפחתיות שאני מכירה ואני לא חושבת שיש בהן שיוויון או חברות. יש אהבה, יש קבלה, יש הבנה, יש הכלה - זו עדיין לא חברות. אני לא רוצה להיות חברה של הילדים שלי. למיטב ידיעתי הילדים משתפים אותי ברגשות שלהם, במחשבות, בחששות ואני מגיבה כאֵם ולא כחברה. בנוסף - אני לא משתפת אותם בכל הקשיים שלי, בטח שלא בדברים הקשורים לחיים החברתיים או לזוגיות שלי (עם אביהם-בעלי). גם שוויון בזכויות-חובות אני לא ממש מוצאת. כיום אנחנו המפרנסים של ילדינו וגם תומכים כלכלית באימו של בעלי. אולי כשנזדקן הילדים יסייעו לנו, אבל אני לא ממש בונה על זה - משתדלת לדאוג מעכשיו שלא אהיה תלויה באף אחד. כל אחד מהילדים אחראי על נקיון החדר שלו, תורנות אשפה-מדיח-כביסה-מכולת. בעיני זה אפילו לא מתקרב לשיוויון בנטל.

 

[גלבועא]

אני מסכים אתך, כפי שבטח ראית בהודעות

שלי, כאן. השאלה שלי התמקדה בבת שלי שהיא בת 22 ומתקשרת אתי בשתי רמות, וזה מבלבל אותי מאוד.

 

[דנה5555]

מה חשבת?? חיים קלים ???../images/Emo8.gif

איך אמרו לי פעם...."ילדים קטנים-צרות קטנות..ילדים גדולים-צרות גדולות..." ושרק יהיו לנו בריאים ומאושרים...

 

[גלבועא]

צפיתי שתהיה דומה לי, כשאני הייתי בן 22

 

[תפו ופוזה]

בקר טוב ../images/Emo137.gif../images/Emo188.gif../images/Emo138.gif

 

[דנה5555]

משפט בנאלי ישן אומר:"ציפיות נועדו לכריות..."

יותר מעניין לשמוע...איך אתה היית בן 22 ???? כי אני הייתי סוררת ומורדת...(יחסית לתקופה ההיא..כמובן...

..) , אם היה היום הייתי נחשבת לחנונית... לא יכולה לשכוח שבגיל 18 וחצי...סיום יב' כל החבר'ה יצאו לטיול באילת ורק לי לא נתנו...למה??? ככה... כי הייתי היחידה עם חבר.. ואני הממושמעת...כמובן שלא נסעתי...ילדה טובה...כבר אמרתי ???

 

[pf26]

כן, זה קורה גם אצלנו

בעיקר עם החיילת. מצד אחד התקשורת קרובה וכמעט חברית והתיחסות בוגרת לנושאים שונים, ואז יש איזה משפט ילדותי, או כעס בסגנון של "את לא מבינה...אוףףףף" או סתם ציפיה שאני אפתור את כל הבעיות כי אני אמא. אני יכולה להעיד שבעלי מבולבל מזה הרבה יותר ממני. קשה לו להבין איך הנערה הבוגרת הזו הופכת פתאום לילדונת מבולבלת, חסרת אונים. האם גם אצלכם זה ככה ולך קשה יותר מאשר לרעייתך? אולי גילינו דפוס מסוים אצל "אבאים" ?