שאלה

[shirimic]

שאלה

שלום קצת מביך לספר כח כולם צוחקים עליי אבל יש לי בעיה. כשאני מתרגשת אני מתחילה להתגרד כולי וזה קורה הרבה במבחנים ובדייטים כשזה קורה במבחנים זה מפריע לי פחות אבל כשאני יושבת בבית קפה עם מישהו ומתחילה להתגרד כמו משוגעת-זה לא עושה רושם טוב על גברים הלכתי לרופא משפחה,הוא אמר לי שאפשר לקחת כדורי הרגעה וקצת צחק עליי רציתי לשאול אם יש איזושהי תרופה הומאופטית שיכולה לעזור לי ולאיזה מומחה אפשר לפנות.כי אני רוצה להגיע למישהו שיש לו תעודות תודה

 

[מיכל הלב]

חוש הומור מוזר יש לאנשים...

אני חושבת שטיפול באחת משיטות הרפואה המשלימה יכול לעזור. יכול להיות שפרחי באך יהיה יעיל מאוד, כי יש שם התמקדות בנושא הנפש, אבל גם שיטות אחרות מתמקדות בנפש ובקשר בין הגוף לנפש. אני מציעה שתקראי מעט על השיטות השונות ותבחרי טיפול, או שתשאלי מסביבך אם מישהו מכיר מטפל/ת טובה. אם את לא מוצאת, יכול להיות שתקבלי המלצות במסרים אם תכתבי מהיכן את בארץ, ואת יכולה לבדוק גם בלוחות הפורום. הייתי מציעה לך גם לחשוב מתי זה התחיל, והאם לפני שזה התחיל או באותה תקופה עברו עלייך שינויים כלשהם או אפילו משבר. טיפולים שמתמקדים בנפש, כמו פסיכותרפיה הוליסטית, יכולים לעזור לך להגיע למוקד הבעיה, למה את מגיעה למצב שבעצם מקשה עלייך לתפקד בעת התרגשות, ואפילו עלול להבריח ממך בחורים בדייט שאמור להיות מוצלח? אה, ודבר אחרון: אני ממליצה לך להחליף רופא. רופא שמסתלבט על התסמינים של הפציינטים שלו נשמע לי רע.

 

[טאוֹ]

../images/Emo45.gif

 

[אשכר]

../images/Emo31.gif ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif ../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

ממליץ לך (גם לשירי, גם למיכל וגם לטאו) לצחוק מהתכונות שלך. גם מה"שליליות" וגם מה"חיוביות", ולא להעדיף רק חלק.. לצחוק מהתופעה שלך, לקבל אותה, "אפילו" להנות ממנה. זה חלק ממך כרגע, למען השם. הדחקה וכעס לא תעשה תקדם את החיים שלך כאן ועכשיו, אבל בהחלט תגביר את התופעה או שתעביר אותה למקומות עמוקים יותר בגוף. תעשי רשימה של האנשים או האידאולוגיות שאת דופקת להן חשבון, כדי לדעת לחיות איתם בשלום בתור מי שאת, כמו שאת. אדרבה - לכי אל הרופא שלך, ותצחקי איתו על התופעה

תספרי לו על כל מיני פאדיחות שקרו ושעלולות לקרות ותעשו שניכם קצת מופע סטנדאפ אחד עם השני. (בשיא הרצינות, אנשים

) זאת אחת הדרכים הכי מוצלחות שאני מכיר כדי לחיות כבר עכשיו בסבבה. ואגב - אולי לא הייתי מספר את זה בדייט ראשון, אבל בדייט שני בהחלט כן. לספר, בלי לעשות מזה עניין, לצחוק מזה, לשים דברים בפרופורציה. קצת גרוד שלא מעיד על מחלות עור מדבקות הוא לא התכונה העיקרית שמאפיינת אותך, אז מה הקטע??

 

[אשכר]

מיותר לציין שאני עושה את זה עם עצמי

ומאז שהתחלתי, לא רק יותר כיף לי עם עצמי, אלא למדתי לחיות עם כיוון הזרם של החיים שלי, ולא נגדו. המשמעות של זה, שאני יודע לנצל לטובה את התכונות ה"חריגות" שלי בכל אופן אפשרי, והמודעות שלי אל ה"דפקטים" האלה, שבאה תוך כדי הנאה(!), עוזרת לי לנטרל אותן כשצריך.

 

[טאוֹ]

הומור עצמי זה אכן דבר רצוי ומבורך ../images/Emo13.gif

אני בעד לצחוק על עצמי, לא בעד לצחוק על אחרים. בעד לקחת את עצמי קצת יותר בקלילות וקצת פחות ברצינות, לא בעד להקל ראש במה שמרגישים אחרים. לא חייבים להיכנס לדרמות של אנשים אחרים ולקחת אותן באופן אישי, אבל זה לא אומר שאפשר לצחוק עליהן. כלומר אפשר, זה מה שעשה הרופא של שירי, וכך הוא בעצם סגר את הדלת בפניה... אם אדם פתוח לראות את הצד שמעורר חיוך בקשיים שלו, זה דבר נפלא. אפשר גם לעזור לו לראות זאת - מתוך אמפתיה, לא מתוך לעג. הודעה כמו שלך שמראה את החשיבות של העניין היא דבר אחד; מטפל/רופא שפשוט מגחך על מטופליו, זה סיפור שונה לגמרי בעיניי. ראה גם תחושותיה של אותה אשה שכתבה כאן בשרשור אחר, שנמאס לה שכולם גורמים לה להרגיש שהיא מפגרת בגלל שהיא מתאבלת על כלב. כל הסובבים אותה, כולל בן הזוג שלה, חושבים שהיא מגזימה. האם זה עזר לה לצאת מהדכאון? דווקא הרופא שלה הבין לליבה ולא צחק עליה כלל, ועצותיו היו טובות בעיניה (וגם בעיניי). בקיצור, אני מסכים איתך מאד שחשוב לצחוק על עצמנו, להיות קלילים יותר ולא לייחס כל כך הרבה חשיבות לתדמית שלנו בעיני אחרים. טוב גם לחלוק ראיית עולם זו עם אחרים, כדאי רק לשים לב לא לכפות אותה עליהם.

 

[אשכר]

"דרמות", "לעג", "מפגרת" ...?

היא כתבה שהרופא "צחק עליה קצת". קרוב לוודאי שהוא צחק על הסימפטום, ולא עליה - היא כבר טרחה והפכה את זה למשהו אישי. אבל זאת בדיוק הנקודה שהופכת את התסמין הנדון לבעיה - איך היא מרגישה או מזדהה כלפי התסמינים שלה, ואיזה יחס היא מעוררת ומגבירה אצל הצופים מהצד. אם היא רוצה לעשות שלום עם הגרוד, להבדיל מלהלחם נגדו, הצעד הראשון לדעתי הוא להפוך אותו לידיד במקום לאוייב. במקום נושא כאוב, כבד, עגום, עצוב - קליל, מצחיק, גמיש...

 

[טאוֹ]

עירבבת שני דברים, יקירי

דיברתי על עיקרון וכדי להמחיש אותו הבאתי דוגמה מהודעה אחרת, שם הכותבת ציינה תגובות של לעג והרגשה של מפגרת. כנ"ל כשכתבתי על דרמות - זה התייחס לעמדה כוללת ולאו דווקא למקרה הספציפי הזה. שים לב שכלל איני מתנגד לעקרונות החשובים של הומור עצמי, אי הזדהות עם סימפטומים כאלה ואחרים, קלילות וגמישות... למעשה, אני מסכים איתם מאד, גם לגבי מה שכתבת בהודעה הקודמת וגם לגבי ההודעה הנוכחית. עם זאת אני עדיין לא חושב שראוי שמטפל יצחק על מטופליו, לא קצת ולא הרבה. כיוון שלא אתה ולא אני יודעים מה היה שם, אלא רק משערים, אתה מניח שהוא היה חביב אליה ואילו אני סובר שהוא פשוט גיחך עליה קלות; ולדעתי, אין זה ראוי. לא נשמע שאותו רופא תמך בה איכשהו להפוך את האויב לידיד, אלא רק הביך אותה יותר. טוב לחלוק את השקפת העולם שלנו עם האחרים, לא טוב לכפות אותה עליהם - את זה כבר ציינתי. אי אפשר להכריח מישהו לראות את הצד המחוייך שבמצבו. ייתכן שאדם שפתוח לשינוי יוכל לראות זאת גם אם מי שיצביע לו על כך ינהג מתוך התנשאות ולאו דווקא מתוך אמפתיה, ובכל זאת... רופא למטופל שסובל מסרטן עור בשלב מתקדם: תראה, תראה את העור הזה, נראה כמו מלווח שטיגנו אותו יותר מדי!

מטופל: כן... רופא: איזה קטעים, הא? לא הייתי מתאר לעצמי שאדם שפוי כמוך ימרח סחוג על הגוף! חה!

מטופל: כן.. רופא: די כבר עם ה"כן" האנמי הזה, למען השם, די עם הרצינות הזאת! בתור אחד שנראה כמו חביתה שרופה אני מצפה שתהיה יותר מדליק

מטופל: זה קצת גדול עליי... רופא: גדול! גדול! אני גדול! סחוג על הגוף! חביתה שרופה! חה חה חה!

מטופל: כן, זה באמת קורע! אני מת מצחוק! אבל עוד יותר מכאבים! רופא: גדול! "אבל עוד יותר מכאבים" - ענק! סופני!

מטופל: זה באמת סופני, הא... רופא: טוב, קח את המשחה הזאת ותבוא עוד שבוע, אם תהיה עדיין בחיים... שלום! ליצן - סליחה, פציינט הבא!

הומור בריא הוא דבר בריא, ולא מן הנמנע שהוא יכול להיות משמעותי בריפוי של המקרה שהוצג בשרשור זה ושל מקרים רבים אחרים, וקשים אף הרבה יותר. לכן מטפלים יכולים להשתמש בהומור כדי לתמוך במטופלים - לא כדי לצחוק עליהם.

 

[hal767]

לא מביך ולא מצחיק

זאת בעיה כמו כל בעיה אחרת, היא מציקה ויש לתת לך פתרונות. לדעתי, לגישה הטבעונית יש תשובה לבעיה, לפחות כדאי לנסות, כשהפתרון הוא בשילוב של עבודה על הגוף ועל הנפש. על הגוף, כדי למנוע את תופעת הגרוד, ועל הנפש כדי למנוע את הכניסה ללחץ בסיטואציות שתארת. אין שימוש בתרופות מכל סוג בשיטה זאת.

 

[miromiro]

נו.....ןמה מכאן?

ןהאפ העבודה על הנפש לא תשפיע על הגוף?....ולהפך. אני הייתי לוקח את זה לכיוון הטיפול הקוגנטיבי שמטפל בחרדות ביצוע למינהן , ומנסה גם לזהות את מקורן ולפתור את הבעיה לתמיד.

 

[hal767]

גוף ונפש פועלים לשני הכיוונים

דבריך אינם סותרים את דברי. אני הייתי מנסה לעבוד רחב יותר ע"פ עקרונות שיטתי.

 

[miromiro]

חלילה סותר-

למה סותר? מי סותר? חשבתי שתפרט קצת לגבי הכיוון מה ולמה. חוץ מזה יש לי שאלה אחרת אליך אבל היא שווה שירשור אחר.

 

[hal767]

בעייתי לפרט בשאלה כזאת

כי אינני מכיר את השואלת. מקרה זה שייך לאותם מקרים שיש להתעמק בהם היטב כדי לנסות להבין את שורש הבעיה. ובאמת, במקרים כאלה, כל מקרה לגופו.

 

[harduf9]

נשמע כמו אורטיקריה

האם העור נהיה אדום או שמופיעות נקודות אדומות באזור המגרד ? בכל אופן שיטות כמו פרחי באך, הומאופתיה, ביו פיבדק, קינסיולוגיה, דמיון מודרך, מדיטציה וכו'. בריאות שלמה גיא הרדוף

 

[עירית פרידמן]

תשובה

כן, הומאופתיה יכולה לעזור. את יכולה למצוא רשימה של הומאופתים מוסמכים באתר האגודה להומאופתיה קלאסית. כל הומאופת שרשום שם הוא בעל תעודה . ניתן לערוך חיפוש עפ"י אזור מגורים. כל טוב עירית