שאלה..

[אוהבת שוקולד]

שאלה.. ../images/Emo35.gif

שלום לכל הורי הפורום המדהים הזה. אז לא, אני לא אמא לפג, הייתי פגית כשנולדתי לפני 22 שנה כמעט, אבל זה לא קשור לעניין. יש לי שאלה אליכם, בתור מישהי שביקרה ועזרה הרבה במחלקת פגים בבי"ח "מאיר" בכפר סבא (אימי אחות במחלקה זו שנים רבות). במהלך השהות שלי במחלקה והאינטראקציה עם ההורים הגעתי למסקנה, שרציתי לחלוק אותה עמכם. אני חושבת שאבות תינוקות פגים קשורים לילדיהם ומעורבים יותר בטיפול היומיומי בהם מאשר אבות לתינוקות "רגילים". ואני אנסה להסביר את כוונתי. לא פעם שמתי לב, שאבא הגיע למחלקה בערב, אחרי העבודה וישר לקח חלק פעיל ברחיצת הילד (כידוע הרחיצה היא בדרך כלל במשמרת ערב), בהחלפת חיתוליו, בניקוי העריסה/האינקובטור. האם לדעתכם יש הבדל במעורבות של אבות בטיפול בתינוקיהם? האם עצם העובדה שהתינוק לא יונק (בד"כ) ולא ניתן לטיפול הבלעדי של האם (שכמובן זמינה יותר בחודשים הראשונים) גרומת לאב להיות מעורב יותר, לעומת אב שחוזר מעבודתו בערב, משחק עם תינוקו, אך לא משתתף בעצם בכל ההליך של הטיפול? מקווה שתוכלו לחלוק עימי את תשובותיכם. השאלה לא נועדה לפגוע כמובן וחלילה לא להכליל או להגיע למסקנה כוללנית. פשוט מתוך עניין. ומצטערת על האורך.

 

[אינה של יערה]

תשובה מאוד לא אובייקטיבית ../images/Emo13.gif

נכונה רק לגבי הבעל האישי והפרטי שלי. דווקא בתקופת הפגייה בעלי היה הרבה פחות מעורב. אני שרצתי שם כל היום, ובעלי עבד ולמד והיה מגיע לשעה-שעתיים בערב. הוא מאוד התעצבן מהעובדה שהתינוקת שלו היא לא בעצם שלו, הוא לא יכול לגעת/להאכיל/להלביש כמו שהוא יודע ורגיל (והוא יודע ורגיל, הוא אמן בתינוקות). בבית... זה כבר היה סיפור אחר והאהבה פרחה. כיום הוא מחפש עבודה ונמצא די הרבה בבית, ומבלה איתה לא פחות זמן ממני. כששנינו באום לקחת אותה מהמשפחתון, היא מקבלת אותנו ב"אבא!!" (ואני מה, עז?!!) ממה שאני שמתי לב, היו אבות סופר-מעורבים שלקחו חופש מהעבודה כדי להיות בפגייה, והיו אבות אחרים שבמהלך ה-10 שבועות שהיינו שם ראיתי אותם פעם אחת - ביום השחרור הביתה...

 

[רוית של איה]

מה אני אגיד לך

אצלי דוקא היה הפוך מלאינה. אני בפגיה רחצתי ולקחתי חלק שווה לפחות בטיפול. שבוע שבועיים ראשונים התמודדנו ביחד בבית, שוב בחלקים שווים, אבל מה לעשות ולחיים דינמיקה משלהם? אני הולך כל בוקר ב-6 לעבודה ולמרות שזו לא עבודה פיזית, חוזר מחוק כדי לבלות עוד שלוש-ארבע שעות עם הבת שלי. אם אני אקום בלילות כדי להיות מטפל בלעדי- אני אמות. אז אני קם לכמה דקות, עוזר בחימום המים או מלטף את הבת שלי וחוזר מהר לישון. כשהיינו שנינו ב"חופש" היה הרבה יותר כיף, אבל גם יותר קשה. כיום הלילות יותר ארוכים ואישתי מצליחה להסתדר לבד בלילות, אבל אין ספק שהקשר בינה לאיה חזק יותר משלי. מבאס לאללה, אבל לא לא-נורמאלי. אז אפושהו הפכנו להיות, לפחות קטע הזה, נורמאלים, או אולי (וגם זה לא ישמע לי מוזר) המעט יחסית שאני עושה הוא יותר מהנורמאלי אצל אבות אחרים-רגילים? נתקלתי במקרים ונתקלתי באחרים. עונה לך על שאלה?

 

[מיכל שמ]

../images/Emo8.gifזו נראית תשובה של אורן ולא רוית

 

[רוית של איה]

but offcourse../images/Emo13.gif

 

[בונבונית35]

ואני................

חייתי חודשים בפגיה עם תאומים בן ובת הבן בטיפול נמרץ אמרו לי שלא בטוח שאני אצא מכן עם שניים הבת נולדה קטנה רק היתה צריכה לעלות לשני קילו ובעלי הוא זה שקיבל את דיכאון אחרי הלידה הוא לא הבין מה אני עושה שם כל היום האמא הנחמדה שלו התלוננה בפני שאני לא מארחת אותה יפה בפגיה אני לאחר ניתוח קיסרי שהסתובבתי חודש וחצי עם זיהום שבסוף נותחתי מחדש ללא הרדמה כי הזיהום היה קשה מאוד ושכבתי בבית החולים עוד שבועיים ורצו לשחרר לי את הילדים אבל עכשיו הם חיכו לי אז היום אני גרושה ומאושרת והאבא הנחמד לא לוקח אותם אפילו באמצע השבוע לא מענין אותו הוא רואה אותם פעם בשבועיים במקרה הטוב אז לא כולם אותו הדבר שבת שלום ואת עדין קטנה ומסר קטן אמסור במשפט הבא אני מבינה שאת עדין לא נשואה אז דעי לך שחשוב מאוד לדעת עם מי מתחתנים אבל יותר חשוב לדעת ממני מתגרשים!!!!

 

[קרן משם]

חייבת לתקנך קלות.....

לא בכל הפגיות בבתי החולים השונים רחצות הקטנים מתבצעות בערבים.... אצלנו הרחצות היו בבקרים....סתם תיקון קליל וכעת לשאלתך/תהייתך.... אני 100% מסכימה עם דברייך! אבות לפגים לדעתי קשורים הרבה יותר לילדיהם מאשר אבות ´רגילים´....אך חייבת לציין שמעורבים בכך עוד נקודות שונים כגון: ילד ראשון? הריון לאחר טיפולים שציפו לו מאוד? כל זאת עלול להביא לקרבת האב שתארת באותה מידה כמו אב לפג....ובכלל אם תשלבי את כל הנ"ל <פג שבא לאחר טיפולים והוא ילד ראשון> אזיי האב הוא פשוט ....פשוט....אין לי מילה לתארו (אגב בעלי נכנס לקטגוריה הנ"ל לפי כל הקרטריונים). בעניין אמא מניקה כן/לא לדעתי גם זה יכול להביא לקרבה משמעותית של האב לילדו....שהרי תינוק יותר מעצם הפעולה ´מתקרב´ לאב יותר כפי שתינוק יונק מתקרב לאמא ברגע האינטימי הזה...

 

[אורן של איה]

שוב- אני חייב להתערב

ולהגיד לכן שכן, אני מטורף על הילדה שלי ובסוף שבוע היא בקושי יוצאת לי מהידיים. אבל החיים דורשים ממך דברים אחרים ושאני מגיע (יחסית מוקדם) מהעבודה ערך בשלוש (אני כבר בשש בעבודה) אז יש לי איזו שעה קטנה לפני שהיא הופכת להיות קרציה, וגם אני כבר די שפוך וממש ממש לא כיף ביחד. אבל בסופשבוע, שמתעוררים ביחד ומההתחלה היא מלאת חיוכים אלי...מה אני צריך יותר! אלוהים, זו ההרגשה הכי טובה ביקום!!!! אני מת שהשבוע יעבור ואז יתקע הרבה זמן בסו"ש. אז בסוף שבוע אני אולי עונה לקריטריונים, אבל מי שיראה אותי במהלך השבוע עשוי לאפיין אותי בקבוצה שממנה (חו"ח) מתגרשים. ככה החיים....

 

[אוהבת שוקולד]

תודה רבה

תודה רבה על כל התגובות.. אני באמת מתעניינת בנושא, ואמנם אני לא אהיה אחות כמו אימי, אבל.. מרפאה בעיסוק זה גם טוב, לא?