אני שוקלת להתחיל לימודים בחייפה שנה הבאה אבל .....אני ממש לא בטוחה אם אני מתאימה לתפקיד ואם הוא מתאים לי .....תוכלי לתת לי קוי איפוין לתפקיד ......כי אני קצת אבודה.
לדעתי, מרפאה בעיסוק מתחילה היא כזו שמוכנה להשקיע הרבה בלימודים, בעיקר כי הם מעניינים ומעשירים את החיים ולא כי בסוף הדרך ההשקעה תשתלם כלכלית. מרפאה בעיסוק טובה היא כזו שתמיד חושבת איך להתאים את הטיפול הכי טוב למטופל שלה, לא משנה כמה יצירתיות והשקעה זה דורש, גם מעבר לשעות הפעילות (ממילא על שעות הפעילות לא משלמים מי יודע מה...) ולדעתי - רק מקריאת התגובות כאן באתר אפשר ללמוד הרבה על האופי הנדיב ועל מגוון האפשרויות הטיפוליות של מרפאים בעיסוק. בהצלחה, סיגל
את צריכה, לדעתי, לשאול את עצמך את השאלות הבאות: האם יש לך סבלנות? האם את מוכנה להשקיע הרבה עכשיו, בלימודים, והרבה אחר כך, בעבודה? האם את אוהבת לעבוד עם אנשים? עם מטופלים? עם צוות? האם את רוצה לעבוד במקצוע שבו אולי התמורה הכספית לא גדולה, אבל הסיפוק ענק? על איזה עוד מקצועות חשבת? האם ריפוי בעיסוק הוא האפשרות הראשונה?
המון יצירתיות ! וגם לאהוב לעבוד עם אנשים. יש מקצועות טיפוליים שיש בהם דיסטאנס מהמטופל, בריפוי בעיסוק יש גם מגע וגם עבודה משותפת. וגם האוכלוסיות שעובדים איתם קשות, צריך סוג של אומץ או ריחוק או לא יודעת בדיוק מה שיאפשר לראות את כל הסבל הזה ולא להיגמר ממנו. צריך גם ראיה הוליסטית או משהו דומה, כי עובדים עם האדם ועם המשפחות הרבה פעמים ועם "כל" האדם, ולא רק עם ה"רגשות" שלו או רק עם ה"גוף" שלו. צריך לא להיות שאפתן בנוגע לכסף או קידום מקצועי או סטטוס חברתי, כי אלו דברים שקשה להגיע אליהם (עמדות ניהול או הרבה כסף אלו דברים שקשה להגיע אליהם מהמקצוע הזה). וצריך גם מידה של אנרגטיות. זה מקצוע שיש בו גם מאמץ פיזי ( כך אני מרגישה). אני חושבת שזה מקצוע עם המווווון חסרונות, אבל שהוא גם מקצוע נהדר שמאפשר ביטוי מאוד נרחב של עצמך ומימוש וסיפוק וככה. אבל הוא גם מקצוע שוחק מאוד וקשה מאוד.
רוח קרב. כי אין מנוס ממלחמות על מקומך ומקום המקצוע ועל היוקרה המקצועית שלו.. שלא לדבר על מערכות שלא תמיד טובת המטופל בראש מעיניהם ויש בעיות תקציב ומשאבים ועוד ועוד.. וגם בסופו של דבר אנחנו משתתפות עם כל מטופל במלחמת הקיום שלו, מכניסות את הראש עמוק לעולמות של קושי והתמודדות יומיומית.. אבל מנסיוני הקצרצר-זה שווה.
