יש בכתבי רבנו הקדוש...
דרכים שונות להגיע לשמחה, עצם חיפוש אחר השמחה מביא לשמחה, בתורה ה' בליקוטי מוהר"ן ס' ג' אומר רבנו: ועיקר השמחה הוא בלב, כ"ש "נתת שמחה בליבי", ואי אפשר ללב לשמוח אלא עד שיסיר עקמומיות שבליבו, שיהא לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה, כ"ש "ולישרי לב שמחה".עי"ש. או, בתורה י' ס' ו':"...ע"י שמחת הלב, הוא מרקד ומכה כף אל כף.. ..וזהו בחי' ליבו נשא את רגליו...עי"ז נמתקין הדינין.." עי"ש. ועוד, בתורה י"ג, מדבר רבנו מענין "השמח בחלקו" שזהו סוד גדול המביא לשמחה, וקשור באמור בהודעה הקודמת, כי המרה השחורה והעצבות מתגלות באדם רק כאשר הוא מתבונן בחסרונו, ובמוגבלותו להשלים את שאין לו. גם אם נפל כבר לבחינה זו, הרי שע"י אמונה חזקה שכך הוא רצון ה', יכול לחזור לשמוח בחלקו, יהא גודלו כאשר יהא. נעשה ונשמע מביא לשמחה אומר רבנו בתורה כ"ב ס'ט': "בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו שישים רבוא מלאכים, ונתנו שני עטרות בראש כל אחד וכו', ועתיד הקב"ה להחזירם להם, שנאמר ושמחת עולם על ראשם, נמצא, שנעשה ונשמע הם בחינת שמחה". ומה זה נעשה ונשמע? תמימות ופשיטות, בלי חקירות, נעשה ונשמע... אפשר להמשיך, אולם זה יהא לטורח, הנקודה לעניות דעתי די ברורה, כל אדם יכול לשנס מותניו ולשמוח. קשה? כמו כל דבר שבקדושה.
