only don't know../images/Emo140.gif
תחילה: אני ממליץ לך על קריאת הספר "מי הזיז את הגבינה שלי?" יש לי עותק שלו אם את רוצה. הוא מבהיר מאוד את עניין ההיקשרות. חוץ מזה כמה מילים: היקשרות מגדירה חופש. כמו שהלילה מגדיר את היום. הטוב את הרע. האישה את הגבר וכו'. בלי לילה אין יום. בלי רע אין טוב. בלי קצר אין ארוך. בלי היקשרות אין חופש. אז אל תשפטי את ההיקשרויות שלך או של האחרים סביבך. ואז תמצאי את החופש האמיתי. זה הכי חשוב. עכשיו קצת הסבר: מחשבות, רגשות, חפצים, אנשים, משפחה וכד' הם לא רעים ולא טובים. [רע וטוב זה שיפוטיות] הם שם וזו האמת. הם מופיעים ונעלמים בחיינו וגם זו האמת. מופיעים אומר: נוצרו תנאים מסוימים ואז הם מופיעים. כשהתנאים האלה נעלמים גם הדברים נעלמים. לכל הדברים כולם אין אזשהו משהו מוצק וקבוע שנשאר לאורך זמן המגדיר אותם ככאלה. הם רק תוצאה של היווצרות תנאים מסוימים. וכל זה נמצא בשינוי מתמיד. יש ביטוי ידוע: אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. אבל, אל תאמיני לי, תסתכלי פנימה או החוצה ותיווכחי בעצמך. אם את מבינה את זה לעומק - מתוך האמת של החוויה שלך - אז את כבר לא נקשרת כל כך לדברים. כשאת לא נקשרת כל כך לדברים זה מאפשר לך בכל מצב לפעול בהרמוניה. למה בהרמוניה? כי את פנויה למה שקורה לך באותו רגע. את לא "עושה" משהו בראש שלך מתי שאת קוראת את המילים הללו או כשאת עובדת, או אוכלת או כל דבר אחר. את "פשוט עושה את זה" just do it. זה אומר שאת חיה את החיים האלה, מרגע לרגע, במלואם. או, מכיוון אחר: לכל אדם יש את גבולות הידע שלו. ידע= מה שאני יודע, ומה שאני יודע שאני לא יודע. למשל: אני יודע לדבר אנגלית, ואני יודע שאני לא יודע לדבר צרפתית. או למשל, אני יודע כמה דברים על עצמי ועל העולם הזה, יש דברים שאני לא יודע על עצמי ועל העולם הזה. אבל, צמיחה אמיתית לא באה מתוך גבולות הידע. צמיחה אמיתית של האדם נובעת מפריצת גבולות הידע שלו - אל הלא ידוע. מכנים זאת לעיתים כהרפתקה או כמסע. למה מסע? כי כמו במסע אתה צועד אל הלא ידוע. אולם אנשים נקשרים לידיעה שלהם: תובנות, רגשות, מחשבות, חפצים, וכד'. ובכך בעצם חוסמים את צמיחתם האישית. או אם תרצי, אנשים נשארים בגבולות הידע שלהם וחוששים לצאת אל הלא ידוע. החשש הזה מכונה: "היקשרות". את הלא ידוע הזה אנו מכנים: Don't Know ואת המצב שאנו נמצאים בו כאשר אנחנו מטיילים במחוז הזה אנו מכנים Don't know mind. כאשר את מתרגלת, ובאמת בכנות מנסה כל הזמן לחזור לרגע הזה את פורצת את גבולות הידע. את כבר לומדת משהו שלא ידעת קודם. לא בדרך הרגילה של הרחבת גבולות הידע שלך אלא בדרך החדשה של טיול בארץ הלא ידוע. בהתחלה זה קשה להבנה, בעיקר כי זה פשוט מידיי להבנה. אולם אם תסתכלי על האנשים שמתרגלים סביבך תראי שהלמידה הזאת באמת משנה להם את החיים. ולכן אנו אומרים שמה שחשוב זה להבין את הכיוון הזה ואז לעשות את זה. המשימה לא קלה אולם אם תתמידי תצליחי. בגלל זה מדמים את זה לטפס על הר. מה הדבר החשוב ביותר כדי להגיע לפסגה? לא להפסיק לטפס. אז המוטו של אדם שהולך בדרך הזן הוא: only don't know [פשוט בלי לדעת] המצב הזה הוא הפוך מהיקשרות. אז מרגע לרגע להיות במצב הזה ומרגע "פשוט לעשות את זה" זה אותו דבר, רק השמות שונים. אם לא מצליחים -ובטוח לא מצליחים בהתחלה - פשוט לנסות ולנסות ולנסות זן מאסטר סונג סאן אומר תמיד: Try Try Try for 10,000 years only go straight don't know ולסיכום: קשרים אישיים, רגשות, משפחה, אהבה, מחשבות - כל אלה הם החיים האמיתיים שלך - הם הסרט הפרטי שלך, שרק את חיה אותו. דרך אמיתית מסייעת לך לחיות אותם במלואם ולא לאבד אותם. אם אין רגשות איך תהיה אהבה?.... אולם, להיקשר לדברים האלה אומר לאבד את הדברים האלה. אומר לא להיות פנוי לדבר החדש הבא ברגע הקרוב וברגע שאחריו ועוד ועוד עד סוף חייך. ולכן הדבר החשוב ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו הוא הוא החופש מההיקשרות. באהבה יובל
