שאלה תיאורטית

[פלגיה]

שאלה תיאורטית

נגיד, רק נגיד, שיש לכם ילד בן עשר. ונניח, רק לצורך העניין שהתחביב שלו זה אוספים "מהרחוב". נניח שיש לו אוסף אחד כזה של פקקים, ועוד אחד של קבלות מהסופר שנזרקו על המדרכה. עכשיו נגיד שבשיחה איתו הגעתם להבנה שיש מקום מיוחד לשים בו את האוספים, ונניח שלרוב הוא אכן זוכר לאסוף הכל לאותה מגרה מיוחדת. ועכשיו לשאלה (התיאורטית מאוד, כזכור) אם במהלך סידור הבית אתם רואים פקק או קבלה מהאוסף מתגלגלים על הרצפה באחד החדרים - מה תעשו? תשימו אותו במגירה המיוחדת, או תזרקו את הפריט לפח?

 

[מ א י ה ועוד3]

בפעם הראשונה או השניה?

כי לפי דעתי כדאי לומר בפעם הראשונה שבפעם הבאה נזרוק. ובפעם הבאה באמת נזרוק.

 

[Kalla]

כמו מאיה

אבל שתי הזהרות ולא אחת.

 

[Kalla]

אגב, מכירה מישהי

שאם הבנים שלה היו משאירים אחריהם צעצועים זרוקים, פשוט הייתה מעלימה אותם. מהר מאוד הם למדו לסדר אחריהם ולשמור על הסדר.

 

[פלגיה]

העניין הוא כזה

צעצוע או ספר או מחברת אלה דברים ש"שומרים". לעומת זאת האוספים אינם בעלי ערך עבורי, כי מבחינתי זה זבל. מבחינתו זה אוסף. אילו היה לו אוסף בולים והייתי רואה בול על הרצפה הייתי שומרת אותו. רק הפקק מתוייג אצלי כ"זבל", למרות שמבחינת ערך איסוף - הוא שווה ערך לבול.

 

[Kalla]

יש כאן שתי סוגיות נפרדות:

1. הם פריט כמו פקק שלא רוכשים אותו במיוחד בכסף שווה ערך לפריט שמשלמים ספציפית עבורו, כמו בול או מחברת - אם בני אוסף את הפריט הזה, מבחינתי יש לו ערך ולעולם לא אשליך במתכוון משהו שאני יודעת ששייך לאוסף שלו. כמובן שלא אאסוף בעצמי פקקים בחרדת קודש, אך אם יהיה לי פקק מתחת ליד - אציע אותו לבני במקום לזרוק. באיזשהו מקום, אולי דווקא שווה לעודד אוספים שאינם כרוכים בהוצאות כספיות נפרדות. הילד נהנה וחווה שלב התפתחותי חשוב בחייו ולנו זה לא עולה כלום. המסר הוא שדבר לא חייב להיות בעל ערך כספי כדי שיהיה לו ערך רגשי. זה עניין חינוכי וחיובי. 2. עניין חינוכי אחר הוא שמירה על סדר ועל נהלים שנקבעו מראש - אם הילד לא עומד בהסכמים מסוג זה, מותר לעשות עם הפריט מה שנקבע מראש. אם סוכם עם הילד שהפריט נזרק - אפשר לזרוק, כי הרי מבחינתך אין לו ערך כספי. אפשרות אחרת היא להעלים בלי לזרוק, כך שהילד לא יקבל את הפריט כל עוד לא חל שינוי לאורך זמן בהתנהגותו. ברור שחפץ שיש לו ערך כספי, כלומר הוא בעל ערך עבורך ולא רק עבור הילד, סביר להניח מראש שלא תסכמי עם הילד שהוא נזרק אלא רק מועלם, גם אם לזמן ארוך. לגבי חפצים שאין להם ערך כזה - זה כבר בינך לבין הילד.

 

[Kalla]

הם=האם

 

[פלגיה]

זה לא עונש או סנקציה

ברגע שהחלטתי שאני מסדרת, אני כבר לא כועסת על מה שהושלך על הרצפה ,אלא שמה במקום. לפי מה שאת אומרת - במקרה הזה אני צריכה לשמור על הפקק, ולשים אותו במגרה המיועדת לו.

 

[Kalla]

כן.

 

[iris mom of two]

תלוי במצב רוח

אם הילד בבית אני אקרא לו לבוא לקחת ולשים במקום. אם אני לבד, והמגירה קרובה, אשים במגרה. אם אני עייפה, והתרוצצתי הפקק הולך לפח. לא שיטה טובה, לא תמיד הוגן, אבל הילדים שלי יודעים שכל מה שנמצא בשאר הבית הוא תחת חסותי. בחדר שלהם אני יותר סלחנית לבלאגן.

 

[נושיתי האחת]

../images/Emo6.gif הניסוח הצחיק אותי ועכשיו לתשובה

חושבת שהייתי קופצת על ההזדמנות לצמצם ולהיפטר מהאוסף וזורקת ישר לפח.

 

[אור לי בליל]

שיחה- אבל תמיד לשמור עבורו

האמא-תמיד צריכה להיחשב על ידי הילד=כספינת מבטחים!

 

[אשרי האשה]

ארים ואו אשים במקום או אתן לה

לשים במקום.

 

[עוד שרון]

פעם= פעמיים אחזיר למקום, אחר כך

אסביר שאם שוב יתגלגלו דברים במקומות שונים- הם יושלכו.