שאלה של כנות
נפרדנו בחודש יולי שנה שעברה, פרידה קשה, אהבה גדולה, לא יכלנו להמשיך, עברתי לבית אחר, קשה היה, מלחמה, עצב, בדידות, חזרנו להיפגש אבל הפסקתי כי כאבי גדל, מפגשי בועה שלא תרמו דבר. חתכתי. הכרתי אשה אחרת, לאט לאט הקשר מתהדק. אבל היא, שומרת קשר בטלפון. כשהבינה לפתע כי אני בדרכי ממשיך ואשה אחרת בחיי קרסה. נפגשנו, עזרתי מה שיכלתי בלי לפגוע באינטימיות החדשה שלי. יעצתי לה לחפש עזרה. איכשהו יצאה מזה, המשכנו לדבר לעיתים, שומרים על קשר נורמלי רחוק ואני בדרכי ממשיך. בינתיים היא פגשה אחר ובנתה לעצמה קשר. לא שאלתי, לא חטטתי, הנחתי לחיים לזרום. לעתים מדברים,לעתים כוס קפה, מה שלומך? איך הענינים?איך הילדים? והאהבה שלי אליה לא מתה אבל שוכנת עמוק בתוכי . שבוע שעבר נפגשנו לקפה, שוב שיחת חולין, העזתי ושאלתי אם היא יוצאת, מבלה, והיא אמרה כן ואתה, גם? כן, עניתי. ואז אמרה רק שהוא בן 70 ושתקה, לא אמרתי דבר, אלו הם חייה בסופו של דבר (והיא באזור החמישים).יצאתי חזק מהפגישה. בשיחה עם ידידה משותפת לפתע יצא המרצע מהשק: היא יוצאת עם לא פחות מאשר היועץ הזוגי שטיפל בשנינו לפני הפרידה וכמובן לא צלחה דרכו,לי אמר כי אין מה לעשות וזהו זה, היא לא תשתנה ואין בדעתה לעשות יותר בקשר, אינה יכולה יותר לעשות, כך נפרדנו אז.כעסתי עליו אז, יכל היה לעשות יותר, להתאמץ, למצוא פתרונות אחרים, אבל די, נגמר. עכשיו, היא יוצאת איתו כבר כמעט 7 חודשים, עם היועץ שלפניו פרשתי ולו ספרתי את חיי, כאבי, את מה שקורה בין שנינו בחדרי חדרים, את התשוקות הלא נענות, את הדחייה, את הקשיים בחדרי חדרים, הכל הוא ידע. וכעת, היא יוצאת איתו. אני חש נבגד משהו, מושפל מעט, איפה מוסר? איפה הכנות? והיא יושבת מולי בבית קפה, מזכירה לי אהבתה, זורקת פרורים כאילו יש עתיד וברקע מאחור, היא יוצאת עם היועץ שלנו. לא מעניין אותי המוסר של היועץ אבל היא, איפה הכנות? הגינות? המוסר? אולי יצאה איתו בתום לב, מתאים לה כעת. עושה לה טוב אבל איפה אני בסיפור הזה? האיש שלפניו ספרתי הכל,עלי ועליה, כעת הוא איתה. מה עושים?
נפרדנו בחודש יולי שנה שעברה, פרידה קשה, אהבה גדולה, לא יכלנו להמשיך, עברתי לבית אחר, קשה היה, מלחמה, עצב, בדידות, חזרנו להיפגש אבל הפסקתי כי כאבי גדל, מפגשי בועה שלא תרמו דבר. חתכתי. הכרתי אשה אחרת, לאט לאט הקשר מתהדק. אבל היא, שומרת קשר בטלפון. כשהבינה לפתע כי אני בדרכי ממשיך ואשה אחרת בחיי קרסה. נפגשנו, עזרתי מה שיכלתי בלי לפגוע באינטימיות החדשה שלי. יעצתי לה לחפש עזרה. איכשהו יצאה מזה, המשכנו לדבר לעיתים, שומרים על קשר נורמלי רחוק ואני בדרכי ממשיך. בינתיים היא פגשה אחר ובנתה לעצמה קשר. לא שאלתי, לא חטטתי, הנחתי לחיים לזרום. לעתים מדברים,לעתים כוס קפה, מה שלומך? איך הענינים?איך הילדים? והאהבה שלי אליה לא מתה אבל שוכנת עמוק בתוכי . שבוע שעבר נפגשנו לקפה, שוב שיחת חולין, העזתי ושאלתי אם היא יוצאת, מבלה, והיא אמרה כן ואתה, גם? כן, עניתי. ואז אמרה רק שהוא בן 70 ושתקה, לא אמרתי דבר, אלו הם חייה בסופו של דבר (והיא באזור החמישים).יצאתי חזק מהפגישה. בשיחה עם ידידה משותפת לפתע יצא המרצע מהשק: היא יוצאת עם לא פחות מאשר היועץ הזוגי שטיפל בשנינו לפני הפרידה וכמובן לא צלחה דרכו,לי אמר כי אין מה לעשות וזהו זה, היא לא תשתנה ואין בדעתה לעשות יותר בקשר, אינה יכולה יותר לעשות, כך נפרדנו אז.כעסתי עליו אז, יכל היה לעשות יותר, להתאמץ, למצוא פתרונות אחרים, אבל די, נגמר. עכשיו, היא יוצאת איתו כבר כמעט 7 חודשים, עם היועץ שלפניו פרשתי ולו ספרתי את חיי, כאבי, את מה שקורה בין שנינו בחדרי חדרים, את התשוקות הלא נענות, את הדחייה, את הקשיים בחדרי חדרים, הכל הוא ידע. וכעת, היא יוצאת איתו. אני חש נבגד משהו, מושפל מעט, איפה מוסר? איפה הכנות? והיא יושבת מולי בבית קפה, מזכירה לי אהבתה, זורקת פרורים כאילו יש עתיד וברקע מאחור, היא יוצאת עם היועץ שלנו. לא מעניין אותי המוסר של היועץ אבל היא, איפה הכנות? הגינות? המוסר? אולי יצאה איתו בתום לב, מתאים לה כעת. עושה לה טוב אבל איפה אני בסיפור הזה? האיש שלפניו ספרתי הכל,עלי ועליה, כעת הוא איתה. מה עושים?