שאלה של זהות....

THE sky angel

New member
שאלה של זהות....

בעקבות האירועים האחרונים שעברו עליי, ומי שקרוב אליי יודע שעברו עליי ממש הרבה... היה לי די קה בזמן האחרון, וזה לא שהיה לי הרבה זמן לחשוב אבל, היה לי ממש קשה בזמן האחרון, והועלתה אצלי השאלה: מי אני, ומה לעזאזל אני עושה פה?! רובכם בטח חושבים שאני די טיפשה, ולמה אני רושמת את זה כאן, אבל דווקא בגלל שאנחנו תנועת נוער והדגש הוא על נוער, אני רוצה להבין משהו.... כל החיים שלנו די מאומללים, אם תשימו לב, כל החיים שלנו מתייחסים אלינו כאל כלום אם אנחנו לא מצליחים למשל (זו ההרגשה שלי, לווא דווקא שלכם..) תמיד אנחנו אלה שנדחקים לפינה למשל בלימודים, או מבחינת המועצות ("פריפריה" למי שלומד תקשורת), וזו די הרגשה חרא, שלא נדבר על זה שבכלל המצב במדינה קשה, מבחינת כלכלה, ביטחון, ובכללי בכלל (ממשלה מפורקת, מדינה לא מאוחדת...) בעקבות האירועים האחרונים הועלתה אצלי השאלה (בליל לפגוע במאמינים שביניכם!!!) איפה אלוהים?!?!? אני בתור ילדה מאמינה, עכשיו אני כבר לא יודעת למה בכלל אני מאמינה, כי מאז שנולדתי אני גדלתי בסביבה מאמינה, וההורים שלי שומרים והכל אבל לא אסרו עליי או על אחי או על כל אחד אחר לעשות מה שנרצה (לאכול ביום כיפור למרות שהם צמים וכד... ((זו רק דוגמא!!!)))... בכל מקרה, אחרי כל מה שהיה, ההתרסקות, ופיגועים, ורצח של אנשים תמימים, זה די מעלה את השאלה "איפה אלוהים??" שזו הייתה התגובה שעלתה לי ישר כששמעתי שהחללית התפוצצה... אני אשמח לשמוע את דעותיכם בנושא, ואני אשמח גם אם תתבטאו ולא יודעת מה, אני אקבל כל תגובה....
 
זאת התלבטות שלדעתי כל אחד עובר

לאו דווקא בקשר לאמונה אמיתית באלוהים. אני אספר לך לאיזה מסקנה אני הגעתי אחרי הרבה מחשבה בנושא... אולי זה יעזור לך. אני כן מאמין באלוהים, אבל אני לא מאמין שאלוהים קובע הכל, אני מאמין שאלוהים יצר אותנו בעולם(וכן אותנו זה גם יכול להיות אורגניזם מעופף, שחי בביצות, ככה שאני לא סותר את התאוריה של דארווין) ויחד עם יצירתינו נתן לנו את הכלי חשוב ביותר הרצון החופשי הכוח לבחור ולשנות, ולא ללכת בשביל הקבוע, ונכון, אולי אלוהים צריך לדאוג לנו, אבל הוא נתן לנו את הבחירה ואנחנו צריכים להתמודד עם התוצאות. ולהתפלל ולבקש רחמים לא יעזור לנו לדעתי.
 

שקסי

New member
אוקי אז אני יתחיל ככה..

אני שמחה להכיר לך: את מורוש את גרה במעלה יוסף במושב מעונה..את ילדה מדהימה שקצת הרבה סובלת עכשיו- אבל זה מה שנקרא גיל ההתבגרות -כל אחד עובר קטעים קשים בחיים (כולל אותי...שנה שעברה הייתה השנה הכי קשה שהייתה לי בחיים...ואני שבחיים לא היית מאמינה עליי- אני התחלתי לכתוב שירי התאבדות למינהם על מה אני עושה פה לעזאזל וכאלה...אפילו אני יכתוב לך את השיר הראשון שכתבתי על זה מתי שהכל התחיל בסוף כיתה ט': "חלום שחלמתי ופחדתי שיתגשם אני מקווה שלא יתגשם הוא היה מפחיד מלא מפלצות ובלהות רק את עיני ראיתי בחלום בוכות ומתאבלות אך אינני יודעת , על מי ? על מה ? למה? אז אני מקווה שהכל יסתדר והעולם יהיה יפה יותר!" אז ככה גם אני באה מבית ששומרים מסורת וכאלה - אפילו הלכתי לבי"ס חצי דתי 9 שנים... אין אלוהים. זה מה שהגעתי למסקנה...מתי שרע לך ימשיך להיות לך רע עד שתבוא אחרית הימים שלך והכל יהיה טוב- זה לא שאם תתפלל או משהו יהיה אחרת ממה שהיה... שנה שעברה הכל קרס לי מול העיניים...אחות של חברה הכי טובה שלי מתה- רצחו אותה... אח של חברה ממש טובה שלי נהרג בכיסופים... בת דודה שלי התאבדה...הלימודים היו על הפנים ...היו מלא פיגועים וכאלה(ואני לוקחת דברים כאלה קשה)...סבא וסבתא שלי חטפו התקפי לב...ההדרכה הלכה לי ממש רע עם הפרטנרית שלי...בכיתי המון...רציתי פשוט לקחת איזה כדור שיעיף אותי הרחק מכאן אבל בסוף כמעט הכל הסתדר אחרי החופש הגדול הזה...עברתי את קורס מדמים...הוא עשה לי איזה משהו בהשקפת עולם שלי ואני בנאדם אחר ממה שהייתי....האלוהים לא היה פה ולא יהיה פה מתי שצריך אותו... את פשוט צריכה לקחת הכל באיזי...להרים ראש לזקוף גב להראות שאת מישהי שלא מוותרת בקלות...אם קשה להתחיל לעשות שטויות וכל מיני דברים משוגעים ומצחיקים תאמיני לי זה ממש עוזר...
תמיד תראי את הורוד בעולם ובחיים שלך ,מן רגעים קטנים שאומרים המון חיבוק נשיקה מילה טובה...זה מה שאת צריכה עכשיו- חום ואהבה -ככה אני התגברתי... מורוש אניאוהבת אותך הכי הרבה בעולם- את ילדה מדהימה וחברה שתמיד אפשר לסמוך עליה ...בכל שעה שקשה לך אפילו קצת אני מוכנה להגיד לך שאני אוהבת אותך את תמיד יודעת איפה להשיג אותי... אני אפילו יבוא עד מעונה כדי להגיד לך את זה! הכל בשבילך בובית יפיפיה שלי!
 

kedeman

New member
מתישהו חייבים לחייך

זה אחד הדברים שאני משתדל לזכור גם כשרע לי למרות כל מה שאני יכול לומר או לעשות או לכתוב אני לא מאמין בהתאבדות כפיתרון. אני לא מאמין בבריחה כפיתרון והתאבדות היא רק בריחה. הדבר שהכי עוזר כשמרגישים רע זה לדבר עם מישהו שטוב לדבר איתו פשוט לשפוך את כל מה שיש. יש אחרי זה הרגשה כל כך טובה... ובקשר לאלוהים.. אני לא יודע אם הוא קיים או לא.. אני מאמין שלא כי מעולם לא ראיתי אף סימן שהוא קיים (מצד שני אין לי בעיה שתאמינו או תחזרו בתשובה כל זמן שאתם לא רוצים שאני גם אאמין) אני מאמין שאם באמת יש אלוהים וגם אם לא אז כדאי פשוט להיות הבנאדם הכי טוב שאתה יכול זהו.. אני לא כותה פה עוד ולא נותן מגילה כמו שאני רגיל כי אני מפחד לומר פה דברים שאולי ישמעו מאוד רע או ידאיגו פה אנשים לגבי או יכעיסו או כל מני כאלה מורוש - אם בא לך לדבר את תמיד מוזמנת!
 

THE sky angel

New member
תודה אנשושים חמודים...

שמחתי לראות שלמישהו היה אכפת והתייחס למה שרשמתי, שזה גם די עזר לי בהתפרקות שלי... שי מותק- בקשר למה שרשמת, אז אתה צודק, וגם אני לא מאמינה בהתאבדות, ואף פעם לא חשבתי על זה.... עד עכשיו... אבל אני לא יעשה את זה כי אני מעדיפה להתמודד... למרות שקשה לי... זה בקטע של בית ספר, במישור האישי, אני לא כל כך יודעת, כי ממש קשה, ואני לא ילדה שנפתחת לאנשים ואני לא אחת שמספרת על כל הבעיות שלה... וזה יהיה לי די קשה לבוא ולדבר עם מישהו... אבל אני מקוווה שיהיה טוב... אוהבת אותכם... ותודה על הכל!
 
מורוש, טיפה באיחור אבל.../images/Emo23.gif..

אני חושבת שכל בן נוער יכול להגיד שהוא היה במשבר כלשהו בזמן האחרון, בטח ובטח משבר זהות. זה דבר די מנחם לדעת שאת לא לבד, וחשוב שתדעי שבאמת יש לך פה אנשים פה שאוהבים אותך (כמוני למשל
). ולמרות שעל פני השטח הכל נראה נורא שחור ורע, אם תסתכלי קצת פנימה תראי שיש שם קצת אור. גם זה מנחם. אולי את חושבת שאף אחד לא יודע איך את מרגישה. את צודקת, אף אחד לא יודע איך את מרגישה כי אלה הרגשות שלך, אבל כולם היו שם\ יהיו שם והם כן יכולים להגיד לך איך להתמודד עם זה. אז גם אם את מרגישה מבולבלת, תזכרי- לא משנה מה, הכל עובר וחולף ואת נשארת עם הזכרונות, אז תנסי להנות מכל רגע, עם הרבה אהבה
נ.ב.- המכתב אומנם אישי, אבל מופנה לכל מי שמרגיש קצת חרא על הלב, דבר די ליגיטימי בימים אלו...
 
למעלה