שאלה שאלתית

משתדלת היתי לשמש עבורו אוזן קשבת

זה לא חכמה כי לי יש כלים להתמודד עם דבר כזה. אני היתי משתדלת להנעים את זמנו ככל יכולתי וככל שהוא היה מוכן לקבל ממני.
 

misty10x

New member
איך?! ../images/Emo39.gif

הוא ידע היטב, שלא נותר לו זמן רב, אז עזרתי לו לראות את ההווה, ולהבין שהעכשיו חשוב יותר מהכל. ונתתי לו את התחושה, שהכל עניין של בחירה והוא בחר להנות מהחיים, עד לרגע האחרון. במקרים אחרים, נתתי לאנשים תמיד את ההרגשה, ששום דבר לא נגמר, הכל ממשיך כרגיל. בהצלחה.
 
פילוסוף של האבסורד

לפעמים מילה אחת יכולה לתת לנו פרספקטיבה שונה על דברים לפעמים משפט לפעמים 10 שנים נהיה תקועים על אותה הפרספקטיבה.. אפשר להיות צינים ואפשר לחפש ללמוד.. תהנה מבחירתך רוח
 

misty10x

New member
רוח מדבר... ../images/Emo39.gif

כמה שזה נכון. ואני מרשה להמליץ, כהמשך לדבריך, על ספרו של אושו, "אומנות המיתה". כל טוב
 
תודה

הסיבה שבגללה העלתי את השאלה הזו, היא שאני לומד בימים אלו איך לשנות את התפיסה שלי כלפי אנשים.. בהסתכלות שלי, אם אני פוגש אדם שהולך למות, הייתי סולח לו קצת יותר הייתי צוחק עימו קצת יותר בטוח הייתי מוותר לו קצת יותר הייתי אוהב אותו קצת יותר.. אז למה שאני לא אסתכל על כולם באותו האופן? האם זה לא יעשה לי ולאלה הסובבים אותי, את החיים קצת יותר?? רוח
 

מלאווח

New member
אכן, אך יחס זה נובע

מתוך רחמים... ואולי אם תרגיל עצמך לראות כל אדם כאילו זה אתה, אתה ממש, היחס שלך אליו ינבע מכנות, מאמיתיות... זה שינוי של 180 מעלות בגישה, זה לא קל לישום, אבל זה לא בשמיים...
 

מלאווח

New member
אין טכניקה, זה פשוט עניין של הרגל

ישנו פתגם סיני יפה: "פקח את עיניך במהירות ואת פיך לאט". לדעתי, הוא אומר הכל. בכל מקום וזמן שאתה נמצא להיות ערני וקשוב, לעצמך- לרגשות, למחשבות, למעשים ולמילים וגם ולסביבתך... זה לא בא ביום או יומיים אבל עם הזמן המודעות, הופכת להרגל או אפילו לטבע - משהו שטבוע בך. יום יפה לך, מלאווח
 

זהות

New member
בדיוק

מה שהתכוונתי . וחשבת על זה שאפשר לשלב בין הציניות לבין הלמידה?
 
סוגיית המוות

המוות אינו סוף, אלא התחלה. המוות אינו זוועה, אלא שמחה. המוות אינו סגירה, אלא פתיחה. הרגע השמח ביותר בחייך יהי רגע סיומם. הם אינם מסתיימים אלא ממשיכים בצורה כה מופלאה ומלאת שלווה, חכמה, ושמחה עד שקשה לתאר אותה וקשה להבינה.
 
תלוי באדם...

אם האדם מבקש לדבר ולשתף אותי הרי אני מאזינה ומגיבה (בעדינות ובמחשבה הקודמת לתשובה....) אם האדם איננו משתף אותי הריני מתנהגת כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם - בלי להראות סימנים לרחמים וכו´ - אלא נותנת את המרחב להמשיך בחיים של שגרה כל עוד זה אפשרי. חג שמח,
 
למעלה